האנליסטים מחפשים את הצפון

>> לבית ההשקעות אי.בי.אי היו השבוע חדשות טובות עבור חברת כי"ל. באי.בי.אי שיפרו את ההמלצה ליצרנית הדשנים: בעקבות זינוק של 40% במחירי הסחורות החקלאיות שיפר האנליסט גיל בשן את מחיר היעד של כי"ל ב-55%. עם זאת, מי שעוקב אחרי מניית כי"ל לא התרשם במיוחד מהמלצתו של בשן, שכן מחיר היעד לכי"ל זהה למחיר המניה בשוק.

באפריל העניקה האנליסטית גל רייטר מכלל פיננסים לקבוצת דלק מחיר יעד גבוה ב-25% ממחיר השוק של המניה אז. היום ההמלצה כבר לא מרשימה: מחיר היעד שהעניקה רייטר נמוך ממחיר השוק הנוכחי של המניה ב-11%. בלידר העניקו אתמול המלצה לאותה דלק עם מחיר יעד גבוה ב-32% ממחיר המניה.



ב-18 החודשים האחרונים הפכה עבודת האנליסטים לקשה עד בלתי אפשרית, והם דומים למצפן שאיבד את הצפון. בשנות הגאות, "חוקי האנליסטים" היו 'קחו את מחיר המניה, הוסיפו 30%-40% וקבעו כך את מחיר היעד'. בשוק עולה, המתנה ממושכת דיה תוביל את החברה למחיר המיועד. אלא שבשוק התנודתי של השנה וחצי האחרונות, שיטה זו היא כמעט בלתי אפשרית. איזו משמעות יש להמלצות ולמחירי יעד למניות שהגיבו לתנודות בתזוזות של עשרות ומאות אחוזים? יותר מאשר בכל תקופה אחרת, מחיר המניות וכיוונן נקבעים בימים אלה על סמך המגמות העולמיות, שקשה לצפותן.



האנליסטים בישראל ובעולם לא זכו לביקורת שספגו אנשי חברות דירוג האשראי, שכשלו מלצפות את משבר האשראי והקריסות בשוק החוב ובמכשירים הפיננסיים שנבנו עליו. אבל גם האנליסטים צריכים להסיק מסקנות. רובם לא צפו את האירועים שהתרחשו ואת השפעתם על המניות, ועליהם לחשוב איך הם משפרים את המודלים שלהם. ההנחה כי מחיר היעד שמוצמד למניה אינו מחייב היא בעייתית. אין טעם בעבודתו של אנליסט המתכסה בחוסר יכולתו לחזות מגמות כהסבר לכך שהוא מחמיץ את מחיר היעד.



התקופה הנוכחית עשויה להיות ההזדמנות הגדולה של האנליסטים. רענון המודלים, הקפדה על צפי מדויק לביצועי המניות, הקפדה על הערכות למצב השווקים ותחזיות למגמות עולמיות הם כולם חלק מהדרך להשבת התדמית הרצינית לענף.