גרדיאן
בעבר הלאמה נחשבה מלה גסה בבריטניה, אך כעת היא חזרה לאופנה. הצעד שביצעה הממשלה הבריטית ביוני, כשהלאימה את חברת הרכבות המפעילה את קו החוף המזרחי באנגליה, התרחש על רקע השתלטות הממשלה על חלקים ממערכת הבנקאות הבריטית - צעדים שהעלו ספקות בנוגע להצלחת הקפיטליזם המבוסס על כוחות השוק.
הדבר עשוי להיראות משונה לאור העובדה שב-25 השנה האחרונות עסקה הממשלה בהעברה חד-כיוונית של נכסים מידי הציבור לידיים פרטיות - תהליך שהיה בראש מעייני ממשלת מרגרט תאצ'ר בשנות ה-80.
במשך שנים איש לא פיקפק באמונה המושרשת כי מוטב להשאיר את ניהול החברות בידי השוק, וכי המנהלים רושמים ביצועים טובים יותר כשהם חייבים לתת את הדין לבעלי המניות ואינם משרתי ציבור.
"העם הבריטי ויתר על הסוציאליזם", הצהירה תאצ'ר בערב נצחונה הראשון בבחירות הכלליות במאי 1979. העם שכח זאת כיום, אך תאצ'ר היתה במידה רבה תולדה של התקופה שבה פעלה. היא הגיעה לשלטון לאחר שחלק גדול מהציבור איבד אמון ביכולת הממשלה לנהל עסקים.
לפי אחד ממובילי הפרטת bt ב-1984, "תאצ'ר גילמה את ההתנגדות למצב זה, שזכתה לתמיכה רבה אז. נטען שאם החברות היו נשארות בידי הממשלה, הן היו מאבדות הון ומפסיקות להיות חדשניות".
תומכי תאצ'ר טענו אז, כפי שטוענים כיום, שחברות שבשליטת הממשלה צריכות להתחרות על הון מול גופים ציבוריים - לדוגמה, החינוך ושירותי הבריאות הממשלתיים - ורבות מהן עשויות לשקוע.
הפרטות רבות זכו להצלחה מסחררת. bt לדוגמה, הציעה מניות מוזלות לציבור בתקופה שבה החברה זכתה להשמצות גורפות בשל השירות הגרוע וחוסר היעילות שלה.
אך מאז קריסת מערכת הבנקאות והחילוץ הממשלתי של הקפיטליזם עצמו על ידי הממשלות והבנקים המרכזיים, הרוח משנה כיוון.
בריאות, הגנה וצדק - באחריות הממשלה
אין פירוש הדבר שהתעשייה בבריטניה עומדת לעבור הלאמה כוללת, אך רבים מאמינים שהמטוטלת נטתה רחוק מדי לעבר השני. האמונה העיוורת בכוחות השוק הגלובליים במהלך 30 שנה נתפשת כראייה קצרת טווח ומסוכנת (מגמה המחריפה, כך נראה) בדומה לאופן שבו נתפשו האידיאולוגיות הסוציאליסטיות בשנות ה-70.
מייק קני מצוות החשיבה ב-ippr (מכון מחקר למדיניות וממשל) סבור כי "לא צריך לנטות באופן בלעדי לטובת אף צד - ההלאמה או ההפרטה. מדוע האחד חייב לבוא על חשבון האחר? אנו צריכים לבחון מודלים שונים של בעלות לתעשיות שונות ולהחליט איזה מהם מתאים למקרה שלפנינו, על בסיס פרטני".
ריצ'רד ריווס מצוות החשיבה דמוס אומר: "אנו צריכים גישה אגנוסטית (חוסר מוכנות לדעה מסוימת) לבעלות והחשיבה שלנו צריכה להיות אקלקטית יותר ורבת דמיון". רויאל מייל, (שירות הדואר הבריטי, הוא מוסיף, עשוי ליהפך לדוגמה לבעלות משותפת של העובדים בדומה לג'ון לואיס - רשת חנויות הכלבו.
בנקאי בכיר שעבד על ההפרטה בשנות ה-80 אמר כי נהיה ברור שהטיעונים בנוגע להלאמה והפרטה נהפכו "למעורפלים ביותר בקצוות". לדעתו, מוטב שהממשלה תהיה אחראית על חלק מהדברים: שירותי בריאות כלליים, הגנה, צדק ושיטור הם הברורים ביותר. אך השאלה אם חברת רכבות שייכת למגזר הפרטי פתוחה לדין. פעילויות אחרות יש להשאיר בידיים פרטיות, הוא אומר.
ניל לוסון מקומפס, שדולה הנוטה למרכז-שמאל, מאמין שהמדינה צריכה לשחק תפקיד גדול בהרבה בחברה מבשנים האחרונות. הוא שואל: "האם אנו בעצם אומרים שאנחנו יכולים לתת לרכבות ליפול, לבנקים לקרוס ולספקיות החשמל להתפרק? טפשי לחשוב שהממשלה צריכה לשבת בצד בחיבוק ידיים".
ג'ונתן פנבי, מקבוצת המחקר להשקעות טרסטד סורס, אומר: "אפשר לסגור חברה אבל אי אפשר לסגור מערכת רכבות. תעשיות רבות הן גדולות וחשובות במידה שמחייבת תכנון ארוך טווח".
למדינות שונות יש סדרי עדיפויות שונים. בסין, לדוגמה, נושאים חברתיים, פוליטיים ואסטרטגיים לוקחים חלק בהיבטים רבים של החיים הציבוריים. אך בבריטניה התמונה מסובכת יותר, משום שיש פחות הסכמה על מה חיוני לטובת הציבור.
בנקאים בסיטי של לונדון, כמו אוליוור המסלי מנומיס סקיוריטיס, טענו כי הממשלה היתה צריכה לתת לבנקים כמו rbs ליפול, ולעודד מתחרות מתאימות ויעילות יותר כמו hsbc וברקליס לנקות את הבלגן שנותר.
חברת הרכבות ריילטראק הולאמה בהצלחה ב-2001, על רקע חששות הקשורים לבטיחות. אך לפי השקפה מסוימת, מחיר מניות החברה נופח בשל הערבות הבלתי מפורשת שהמדינה לא תאפשר לחברה לקרוס - לא משנה לאיזה תסבוכת פיננסית היא תכניס את עצמה.
הפרטת בריטיש גז הביאה ליותר אפשרויות ולתחרות בשוק - מה שהביא לירידת מחירים לזמן מה, אך התעריפים עלו בהתאם לעלייה במחירי הנפט. חברות המים השקיעו במודרניזציה של התשתית הוויקטוריאנית הרעועה שירשו מהמדינה, אך העלות תורגמה למחירי מים גבוהים יותר ללקוחות, למרות המחאה מצד ארגוני צרכנים.
הפירוק וההפרטה של חברת החשמל המרכזית לחברות ייצור והפצה חשמל הפכה את הקבוצות החדשות למטרות קלות בעבור חברות גדולות יותר, שנמצאות באופן פרדוקסלי בבעלות ממשלתית של צרפת וגרמניה. תעשיית הפחם המולאמת לשעבר של בריטניה נהפכה לצל של עצמה, על רקע התחרות והלחצים מצד פעילי סביבה.
הפרטת חברות הרכבות התבררה כבעייתית
תעשיית הבנקאות נפגעה באופן הכי משמעותי. אף כי בנקים ותיקים כמו הליפקס, נורתרן רוק וברדפורד אנד בינגלי נמצאו בבעלות חבריהן - ולא הממשלה - החלטתם לזנוח את ההדדיות לטובת בעלות ציבורית בבורסות הוכחה כהרסנית. כל חברות הבנייה הגדולות שנהפכו לחברות ציבוריות בשנות ה-90 קרסו עקב מחנק האשראי - מה שהביא להתערבות ממשלתית או למכירת החברות למתחרות עמידות יותר.
ואולם בד בבד עם החמרת המשבר הכלכלי, הפרטת חברות הרכבת, על רקע קריסת ריילטראק, התבררה כצעד בעייתי. החלטת הממשלה בשבוע שעבר להלאים את זיכיון הרכבת של נשיונל אקספרס בחוף המזרחי פתחה מחדש את הדיון בשאלה מדוע צריכות החברות להישאר בידיים פרטיות.
הביקורת על שיטת הזכיינות היתה שהיא מקהה את החדשנות ואת רוח היזמות שהמגזר הפרטי היה אמור להביא לתעשייה. רבים טוענים כי שיטת הזכיינות משמשת מעטה להסוואת האופן שבו יכול משרד התחבורה לגייס כסף ממפעילות הרכבות כדי לאזן את ההוצאותיו האדירות במימון נטוורק רייל, בעלת התשתית.
כעת השאלה היא האם תפקיד המגזר הפרטי באספקת שירותים ציבוריים יגדל או יקטן. התשובה תלויה ברובה במו"מ הפוליטי. איש לא יכול לדעת לבטח מי יזכה בוויכוח בנוגע לאופי העתידי של הקפיטליזם. אך להגנת הקפיטליזם הפיננסי, מודים רגהורם רג'ן (הכלכלן הראשי לשעבר של קרן המטבע הבינלאומית) ולואיג'י זינגלס (פרופסור לכלכלה באוניברסיטת שיקגו) כי השווקים החופשיים פגיעים להתקפות בתקופות האטה כלכלית משום שהם מונחים על יסודות רעועים, וכי קיומם תלוי ברצון הטוב של הפוליטיקאים.
בל ניתפס לאשליה שהעולם השתנה במידה רבה מאז שמרגרט תאצ'ר עזבה את רחוב דאונינג לפני 20 שנה. הלאמה, העלאת מסים וכלכלה קיינסיאנית חזרו לאופנה. מעלות רבות שייחסה תאצ'ר לשווקים התנפצו על ידי תאוות הבצע והטיפשות של הבנקאים, וקוצר הראייה של פוליטיקאים משני צדי המתרס.
ביי ביי תאצ'ר: סוף עידן ההפרטה בבריטניה
מאת ריצ'רד וושמן וטים ווב
13.7.2009 / 7:10