>> "התקשורת הישראלית לא נגישה לקהל שלה, אנחנו לא באמת מגיבים לציבור. לפעמים עושים משאל עם באמצע הרחוב בשביל איזו כתבה, אבל זאת לא נגישות אמיתית. לרוב אנחנו לא באמת מתקשרים עם הציבור", חורץ העיתונאי רביב דרוקר, מבכירי מערכת החדשות של ערוץ 10. "אולי זה בגלל חשש מנדנודים ומהטרדות", הוא מאבחן, "אבל לדעתי החשש הזה לא מוצדק".
דרוקר מאשים - וגם מנסה ליישם: הוא אחד מאנשי החדשות הבכירים היחידים שמתחזקים בלוג פעיל (בנענע 10) שבו הוא מפרסם פוסטים גלויים על אחורי הקלעים של עולם התקשורת, יחסים עם מקורות, מסוקרים ושאר נושאים שבדרך כלל נשארים מאחורי המצלמות. הפוסטים שלו זוכים לעשרות ומאות תגובות.
"בדרך כלל אני אוהב את זה מאוד", הוא אומר. "אני נשמע כמו פוליטיקאי סוג ד', אבל אני מודה, אני אוהב מאוד תגובות. זה לא רק באינטרנט. אני גם דוחק במרכזייה של ערוץ 10 לתת את מספר הנייד האישי שלי לכל מי שמבקש, אף שבעיקרון המרכזניות של הערוץ לא נותנות את הנייד של העיתונאים לכל מי שמתקשר. אני מחלק גם את המייל שלי וגם ואת הנייד שלי. הרבה פעמים קורה שאני מקבל מאנשים מייל שבו כתוב: אנא העבר את הדברים למוטי קירשנבאום, ירון לונדון או מיקי חיימוביץ', כי אנשים לא יודעים איך להגיע אליהם".
לא תמיד התגובות שמקבל דרוקר חיוביות. לאחר התאבדותו של דודו טופז פירסם פוסט תחת הכותרת הפרובוקטיבית "טופז עשה את המעשה הנכון", שבו הסביר מהם היתרונות שהוא רואה במעשהו של טופז. הפוסט הזה זכה להדים בכלי תקשורת רבים ולמאות תגובות בוטות ואישיות בבלוג. כמה ימים לאחר מכן פירסם דרוקר פוסט נוסף, תחת השם "טופז עשה את המעשה הנכון - חלק שני", שבו ניסה להסביר את דבריו ולנמק אותם נוכח המתקפה.
"נכון, זה היה אירוע לא נחמד. בהחלט נפגעתי מגל התגובות, אבל לא באופן אנוש. ולמרות ההתנסות הזו אני יכול להגיד שאני רואה בבלוג ובקשרים האלה הרבה יתרונות. אנחנו אנשי תקשורת ורוצים פידבקים. אני יכול לשבת בערוץ 10 ולהגיד דברים משמעותיים ולא לקבל תגובות כלל, אבל ברשת אתה מקבל הרבה מאוד תגובות מיידיות. חלקן מעניינות, חלקן מכילות עובדות חדשות וסיפורים רלוונטיים". אתה קורא את כל הטוקבקים?
"אני בהחלט מתחיל לקרוא כל טוקבק, אבל לא בהכרח מסיים אותו. לפעמים אנשים כותבים מגילות על פני שלושה או ארבעה טוקבקים ואז אני מודה שאני לא מסיים לקרוא. אבל כשיש טוקבקים לעניין אני מנסה להגיב. מבחינתי זה עולם המחר".
שומרים על קשר
בינתיים גילו רק מעטים מאנשי הטלוויזיה את עולם המחר של דרוקר. אפשר למנות על אצבעות כף יד אחת את האנשים שהפכו עצמם לזמינים לקהל: גיא פינס, שבאחרונה העלה הילוך בזירה עם הקמת בלוג משלו; גיא זהר, מנחה התוכנית "היום שהיה" בערוץ 10 וטל ברמן, איש הרדיו והטלוויזיה. מקרב הטאלנטים הבולטים בחדשות ערוץ 2 ניתן למנות את דנה וייס שעושה צעדים ראשונים בתחום.
גם המנהלים הבכירים בעולם התקשורת, אלה שמושכים בחוטים מאחורי הקלעים וחותמים על העסקות עם הטאלנטים, אינם פעילים בשוק הזה. פרט ליונה ויזנטל, המשנה למנכ"ל yes שפתח טוויטר ומעדכן אותו בקצב בינוני, אין מנהלים בכירים בתעשיית הטלוויזיה שהפכו עצמם לנגישים בעולמות המדיה החברתית.
"זה נכון שאין הרבה אנשי תקשורת פעילים במדיה החברתית", אומר דרוקר. "יש לא מעט עיתונאים ששואלים אותי למה אני צריך את החור בראש הזה. רוב האנשים בערוץ 10 התחילו לכתוב בלוג ורובם גם נשרו בדרך, כי קשה לתחזק את זה. צריך הרבה סבלנות ולמצוא חומרים מעניינים. אבל אני חושב שמתחיל טרנד בכיוון הזה. למשל הבלוגים החדשים של מעריב וגם אנחנו - אני וקבוצה של חברים/עיתונאים - עובדים על משהו רחב יותר ברשת".
גם הקולגה מחדשות 10, גיא זהר, חושב שהדבר המשמעותי בפעילות ברשת הוא היכולת לתקשר ישירות עם הקהל. "כשעלתה התוכנית 'היום שהיה' גיליתי שמה שאני עושה זה בעצם לספר סיפורים. אני מופיע כל ערב על המסך ומספר סיפורים שמעניינים אותי וחשובים לי. ואנחנו חייבים לשמור על קשר במקומות שבהם נמצאים האנשים שרוצים לשמוע את הסיפורים", כך אמר השבוע זהר לכמה מאות טוויטריסטים בכנס 140 של ג'ף פולבר.
זהר פעיל במיוחד בכל הקשור לפעילות במדיה חברתית, בעיקר בטוויטר. כמו אצל דרוקר, גם עבור זהר המדיה החברתית היא כלי לשמירה על קשר. "אנשים פותחים את הרדיו בלילה במיטה כדי לשמור על קשר. אנשים שנרדמים בלילה במיטה מול הטלוויזיה עושים זה כדי לשמור על קשר. לעתים ניגשים אלי אנשים שמודים לי על כך שאני מספר להם את החדשות וזה מרגש אותי".
גם איש הרדיו טל ברמן פעיל בטוויטר: "להערכתי כיום אני איש התקשורת שיש לו הכי הרבה עוקבים בטוויטר", הוא אומר. "החיבור שלי לאינטרנט וטכנולוגיה הוא מובנה. הייתי השדרן הראשון בישראל שנתן למאזינים מייל, כששידרתי בגלי צה"ל. זה היה ב-1994".
כמו זהר ודרוקר, גם ברמן מדבר בשבחי הנגישות: "זה נותן לי אפשרות להיות בקשר עם הקהל שלי. אני משתדל מאוד לענות לכולם. אם בנאדם טורח לכתוב לי מייל או טוויט חשוב לי לענות. זאת האינטראקציה, ומי שלא רוצה לקחת בה חלק, אולי אין לו מה לחפש שם. אני מאמין מאוד בנגישות הזו, זה עושה לטאלנט רק טוב".
"המקצוע נדרס"
הסיבה לכך שדרוקר, זהר וברמן פעילים ברשת קשורה אמנם ברצון להיות נגישים לציבור, אבל לא רק. דרוקר מספיק כן כדי להודות בכך: "יש תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה: מקצוע העיתונאי נדרס. נשארו שני מעמדות בולטים: אלה שהם כמעט עבדים, צעירים שמוכנים להרוג בשביל העבודה במשכורת נמוכה, ושכבה דקה מאוד של עיתונאים טאלנטים, שלפעמים מרוויחים הרבה מאוד כסף. כל אלה שבין שתי השכבות האלה - נדרסים.
"לכן, כל עיתונאי - כדי להצדיק את עבודתו כעיתונאי - צריך למצוא לעצמו את הקהל שלו וליצור אתו קשר ישיר. העיתונאים צריכים להבין שזה מסוכן מאוד להיות תלוי אך ורק בכלי התקשורת שבהם הם עובדים. הביטחון התעסוקתי של העיתונאים הוא עלוב וקלוש ובנסיבות האלה אתה חייב למצוא לעצמך קהל שיודע מי אתה ומה אתה ולבנות את עצמך מולו".
גם ברמן מכיר בערך של הכלי הזה כמעניק לטאלנט משנה כוח: "זה כלי אפקטיבי מאוד להעברת מסרים. קחי למשל את כל סיפור העזיבה שלי את רדיו 102 - הודעתי בטוויטר על ההחלטה לעזוב את התחנה. קיבלתי על זה מאות תגובות בפייסבוק ובטוויטר. בדיעבד ברור שזה היה הדבר הנכון לעשות מכל הבחינות: זה לגמרי בשליטתי, וזה מוריד את התלות שיכולה להיות לי, במקרה כזה, בפרסומים בכלי התקשורת.
"כך אני שולט במה מתפרסם ומתי - מה גם שיש לזה גם יתרון עסקי: כיום אני עובד גם בתור מנהל הפיתוח של אולפני הרצליה. הרבה פגישות עבודה התחילו מהטוויטר והפייסבוק. אנשים פונים אלי באמצעות הכלים הללו ומציעים רעיונות. אם אני רואה שזה משהו רציני, אנחנו קובעים פגישה".
דרוקר מחזק: "התקווה הגדולה שלי היא שתהיה לי תלות נמוכה ככל האפשר במישהו חיצוני, שתהיה לי במה שאני אוכל להתפרנס בה ולא להיות מוגבל בחופש הביטוי שלי על ידי אף אחד. אבל סביר שזה לעולם לא יקרה, ולכן המטרה בשימוש במדיה חברתית היא בעיקר להקטין את התלות בכלי התקשורת הממסדיים".
אובדן התמימות של פינס
מי שמתנסה על בשרו בתיאוריה של דרוקר הוא גיא פינס. עבורו מהווה הפעילות ברשתות החברתיות ניסוי, שבמסגרתו הוא בודק עד כמה הוא יכול לבסס את המותג שלו כטאלנט מחוץ למסך הטלוויזיה, ללא תמיכה של כלי תקשורת מרכזי.
"אני מכיר את המדיה החברתית מאחר שאני עוקב אחר הסיפור של טוויטר והטאלנטים בארה"ב", מעיד על עצמו פינס. הוא פעיל בטוויטר ואף הקים בלוג/אתר (guyp.co.il) שכולל תכנים כתובים, וידיאו ומעורבות גולשים. במקרה או שלא במקרה, האתר של פינס, ועמו גם הפעילות הענפה בטוויטר, יצאו לדרך בד בבד עם הידיעה על ירידתה המתוכננת של תוכניתו הותיקה מערוץ 3 ב-hot, לאחר יותר מעשור של שידורים.
מזה כמה חודשים שפינס נמצא במגעים עם ראשי קשת בדבר מעבר לשדר תוכנית דומה בערוץ 24 (ערוץ המוסיקה) השייך לקשת, אך עדיין לא נחתם חוזה, ולעת עתה משקיע פינס את עיקר מרצו בקידום הבלוג החדש ובבניית המותג guyp אותו הוא מקדם בכל הזדמנות.
בתוכנית הטלוויזיה שלו - שתשודר עד סוף ינואר - הוא קורא לצופים שוב ושוב להיכנס לאתר ולקחת חלק בפעילות המתרחשת בו. הוא מציע להם להשתלב, באמצעות פייסבוק, טוויטר או הבלוג, בשליחת שאלות למרואייניו הבלעדיים, כוכבי הקולנוע האמריקאיים.
"אני רואה בכלי הזה הזדמנות נעימה ולא שגרתית להיות בקשר עם אנשים שאני לרוב לא פוגש פנים אל פנים, לשמור על קשר רציף עם הקהל שלי", הוא אומר, אך באותה נשימה מציג גם את מה שבעיניו הם חסרונותיה של המדיה הזו: "יש בזה הרבה ניג'וסים. אני מקבל לא מעט שאלות בנוסח: 'זה אתה כותב את הדברים או מישהו שכותב עבורך?'. אני כמובן לוקח אחריות על הדברים, אבל את הבלוג אני לא כותב לבד. אני כותב חלק מהדברים - אבל יש עורך שכותב את הטקסטים.
"את הפעילות בטוויטר ובפייסבוק אני עושה לבד. אני פתוח לצ'אטים. משתדל לענות לכמה שיותר אנשים. אבל לא מצליח לענות לכולם. אני נכנס בסוף יום העבודה, ו-70 איש פונים אלי ואומרים לי 'היתה אחלה תוכנית' ו'למה אתם לא עושים ככה' ו'מתי אתם עוזבים את hot' ועוד ועוד שאלות. לפעמים אני מתבאס שיש אנשים שאני מכיר שאני לא מספיק לענות להם".
בתחילת דרכו בטוויטר לפני כמה חודשים, עם היוודע דבר סיום החוזה שלו עם hot, כתב פינס בטוויטר: "תוכנית סיום עונה הערב. אני ממליץ לזפזפ אחר כך ל'שיטת השקשוקה' בערוץ 1 ולסוף של 'מסודרים'... ואז לקנות ממיר dtt ב-200 שקל ולהתחיל לראות טלוויזיה בחינם". פרסום הטוויט הזה בתקשורת גרם לפינס מבוכה.
"חוויתי את אובדן התמימות לגבי הרשתות החברתיות מאז", הוא אומר. "בגלל מקרים כאלה הטוויטר איבד מהאותנטיות שלו. גם בכירי תעשיית הבידור והתקשורת בארה"ב מבינים שבטוויטר יש בעיות: מודלפים באמצעותו תסריטים לסרטים שאמורים להיות סודיים, תמונות מתוך סטים של צילומים, דברים שהם לא היו רוצים שיצאו החוצה".
דבקים בגינונים
אבל למרות כל החסרונות שהוא מעלה, פינס הוא הראשון לדעת שרשתות חברתיות וטאלנטים הולכים יד ביד בעולם כולו- בעיקר בארה"ב, החל באופרה וינפרי ואלן דג'נרס וכלה בלארי קינג. כולם נמצאים בטוויטר - אפילו הנשיא (ראו מסגרת).
פינס מספר שבדק את תופעת המדיה החברתית והכוכבים האמריקאים לעומקה: "בארה"ב, הכוכבים עסוקים בלנתק מגע עם האנשים שמנג'סים להם. הכוכבים הגדולים בהוליווד, שהם גם מנוע של תעשיית מיליונים, מקיפים את עצמם בארבעה-חמישה אנשים שמתווכים בינם לבין המציאות. מנהל אישי, סוכן, יחצ"ן ושני עוזרים אישיים, שאחד מהם גם כותב עבורם בטוויטר".
למה בישראל אין הרבה טאלנטים ברשתות חברתיות?
"אנשים בישראל דבקים בגינונים. הם חושבים שטאלנט שהופך עצמו לנגיש מדי, יהיה פחות כוכב".
פינס מספר כי באחרונה נפגש עם בכיר בתעשייה בארה"ב, שסיפר לו על מגמה חדשה: "טאלנטים מרכזיים בתעשייה שחותמים על חוזי פרסום בהרבה כסף, במסגרתם הם מחויבים להזכיר את המוצר המסחרי שהם מקדמים גם בטוויטים שלהם". בישראל עדיין לא נצפתה התופעה הזו, אולי בגלל שגם לטאלנטים הבולטים ביותר בטוויטר יש כמה אלפי עוקבים בלבד, לעומת מיליוני עוקבים לטאלנטים בארה"ב.
אתה שואף להקטין את התלות שלך בגופי השידור באמצעות רשתות חברתיות?
"זה בפירוש משהו שקוסם לי, וגם הרעיון שאני יכול לתקשר עם הקהל בלי תיווך ובלי תלות באף אחד. אבל האם בעידן שבו יש כזה שפע של ערוצי תקשורת מקבילים גוף קטן ופרטי אחד יכול להגיע לבולטות ולמסה? זאת שאלה שאין לי תשובה עליה.
"בישראל יש לנו תקשורת המונים, אבל אין המונים. אתה לא יכול באמת לקיים אתר כזה בצורה כלכלית ושזאת תהיה הפרנסה שלך. יש שלושה גופים בישראל שבאמת מתפרנסים מהאינטרנט, כל היתר צפים וחלק גדול מפסיד. הנה, רק באחרונה מנסה מישהו (העיתונאי רון מייברג, א.צ) לשכנע את החברים שלו לשלם לו 100 דולר לחודש כדי לקרוא את הבלוג שלו. אני לא חושב שזה מצליח לו. אני מעולם חשבתי לנסות ולגבות כסף על הבלוג ונראה לי שזה לא יעבוד".
אם תחתום על חוזה עם ערוץ 24, תשאיר את הבלוג בחיים?
"בכל מקרה אשאר עם הבלוג. מעבר לכך אני לא רוצה לדבר על תוכניות עתידיות עד שלא ייסגר משהו". אף שאני לא מתכנן להיות מובטל בשום שלב, אמשיך לטפח את המותג באינטרנט".
גם בישראל הרשתות החברתיות זוכות להצלחה בקרב הציבור; עם זאת, בטלוויזיה רק מעטים מצטרפים לחגיגה
מאת איילה צורף
11.12.2009 / 11:44