המחוזי: לאומי התרשל כשערך ללווים ביטוח חיים נמוך מגובה המשכנתא

>> בנק למשכנתאות שעורך ביטוח חיים לאדם שנטל ממנו משכנתא, מחוייב לדאוג שביטוח החיים הולם את צורכיו, כך קבע באחבית משפט השלום בתל אביב.

"ללווה אינטרס לגיטימי משלו בכך שייערך לו ביטוח חיים ובסכום שאינו נופל מסכום ההלוואה, כל עוד גילו ומצב בריאותו מאפשרים זאת, והבנק המלווה עלול במידה זו או אחרת לשאת באחריות לכך שללקוח נעשה באמצעותו ביטוח חיים שאינו הולם את צרכיו", כך נקבע במסגרת הליכים למימוש משכנתא, שנפתחו על ידי בנק לאומי למשכנתאות נגד לקוחה.



בני הזוג פאינה ודימיטרי בולגר נטלו ב-2002 משכנתא בסכום של 743 אלף שקל לשם רכישת דירה. כעבור כשנתיים נפטר הבעל. בד בבד עם החתימה על מסמכי ההלוואה, חתם דימיטרי על בקשת הצטרפות לביטוח חיים קבוצתי שהוצע על ידי הבנק. סכום הביטוח הוגבל באותו זמן ל-600 אלף שקל. כתוצאה מכך, סכום של 143 אלף מההלוואה לא הובטח באמצעות הביטוח. לאחר הפטירה שילמה חברת הביטוח לבנק על פי פוליסת ביטוח החיים, סכום של 650 אלף שקל.



אלא שכבר בדצמבר 2004 הוגשה על ידי הבנק בקשה למימוש המישכון בלשכת ההוצאה לפועל באילת בגין חוב פיגורים בסך של 33 אלף שקל, ומיד לאחר מכן הגיש הבנק בקשה למתן צו פינוי נגד האלמנה בהוצאה לפועל. בעקבות ההליכים, החלה האלמנה לשלם לבנק סכומים על חשבון החוב אך בינואר 2006 החליט הבנק להגיש תביעה. היתרה לסילוק עמדה אז על 215 אלף שקל.



בכתב ההגנה טענה הלקוחה, באמצעות עו"ד שי חיימוב, כי הבנק התרשל בכך שערך למנוח ביטוח חיים רק על חלק מסכום ההלוואה. הבנק מצדו טען אין עליו חובה לדאוג לכך שביטוח כזה ייערך.



"היה צורך לעמוד על המשמר"



השופטת נורית רביב קבעה כי "אין ספק שיש יותר מממש בטענה שפעילות הבנק כמשווק פוליסות לביטוח חיים קבוצתי ללוויו הינה פעילות קרובה לזו של סוכן ביטוח, ובכובעו זה היה על הבנק להביא בחשבון את האינטרס של הלווה גם בלי קשר לחובה המוטלת עליו ממילא כבנקאי כלפי לקוחו. מטעם זה בין היתר, הטענה של הבנק שביטוח החיים של הלווה הוא בטוחה נוספת עבור הבנק וככזו רשאי לוותר עליה כולה או חלקה - היא טענה שקשה לקבלה".



השופטת הוסיפה כי לא בכדי לא דרש הבנק השלמה של סכום הביטוח מעבר לסכום שנרכש באמצעותו, שכן לדבריה במקרה של פטירת הלווה, רמת החשיפה של הבנק פוחתת, ובאופן משמעותי, הודות לתגמולי הביטוח. "אלא שהלווה שנותר בחיים, שעבורו ביטוח החיים של המנוח הוא כרית הביטחון שאמורה למנוע את מכירת הדירה על הנזק הכספי הכרוך בכך - עלול לעמוד בפני שוקת שבורה, כפי שאירע במקרה זה".



לכן, לדברי השופטת, הבנק "היה צריך לעמוד על המשמר ביתר שאת, אם על ידי הפניית המנוח מלכתחילה למבטח חיצוני או על ידי דרישה להשלמת הביטוח - ככל שהשלמה כזו ברת-השגה - או שהיה על הבנק למצער לקבל את אישורם של בני הזוג בולגר לכך שהמנוח מסרב לעשות כן".



לפיכך חוייב הבנק לשלם ללקוחה כ-48 אלף שקל, המהויים כשליש מההפרש שבין סכום ההלוואה לסכום ההלוואה שעליו חל הביטוח. (א 17573/06)