בתי דפוס בתל אביב: אנו נדרשים לשלם ארנונה גבוהה כי לא מכירים בנו כבתי מלאכה

בעלי בתי דפוס בתל אביב מתלוננים כי הם נאלצים לשלם ארנונה בתעריף הגבוה יותר מפי שניים ממה שהיו משלמים אם העירייה היתה מכירה בהם כבתי מלאכה, אחד מהסיווגים במסגרת התעריפים המיוחדים בצו הארנונה. התעריף אותו הם משלמים הוא זה הקבוע לבתי עסק ללא סיווג, המוגדרים באופן כללי "בניינים שאינם למגורים", שבפועל הם ברובם עסקי מסחר ושירותים.



תעריף הארנונה ל"בניינים שאינם למגורים" במרכז העיר, מה שנקרא אזור 1, עומד על 318.59 שקל למ"ר לשנה. תעריף עסקים המסווגים תחת "בתי מלאכה ומפעלי תעשיה" הנו 139.18 שקל למ"ר לשנה עד מ-150 מ"ר, 76.27 שקל מעל 150 מ"ר ועד המ"ר ה-500, ו- 73.46 שקל מהמ"ר ה 501- ואילך.



ב-2007 שינתה עיריית תל אביב את ההגדרה בסיווגים השונים שבצו הארנונה, ומהסיווג "בתי מלאכה ובתי דפוס" הושמט בית דפוס והוא היום "בתי מלאכה". עו"ד אהוד רינת, ממשרד יגאל רינת ושו"ת, המתמחה במיסוי מוניציפאלי והפחתת ארנונה לעסקים, מסביר: "קביעת הסיווג ל"בית מלאכה" נעשית בידי סוקר מהעירייה שמגיע לבדיקה בבית העסק. מאחר ובשנים האחרונות בתי דפוס הפכו דיגיטליים, מראיתם השתנתה ומכונות הנראות כמו מכונות צילום הן למעשה מכונות דפוס לכל דבר ועניין, המחליפות את המכונות המגושמות מהדור הישן. בנוסף, אופי העבודה השתנה והיא נעשית בעיקר בעזרת מחשב. בעקבות אלו מחליטים סוקרים לסווג את העסק בתחום המסחר והשירותים, ולא כבית מלאכה", אומר רינת.



לאחר שנקבע סיווגם נאצלים בעלי בתי הדפוס להגיש ערר לעירייה, דבר אשר מביא את בתי העסק להוצאות כספיות, בפניה לייצוג עו"ד. "בנוסף, הערער מוגבל לשנת המס בה הוא מוגש", אומר רינת, "ולעתים לאחר שנגמרת השנה מקבלים בעלי העסק הודעה על כך שהסיווג השתנה חזרה, בלי לדבוק אם היה שינוי נסיבות. כאשר מגיע החיוב החדש נאלצים בעלי העסקים להגיש שוב ערר".



"לוועדות הערער בעירייה שבעה הרכבים שונים", אומר רינת, "ולכל הרכב עמדה שונה. הרכב אחד יכול לפסוק שינוי סיווג עבור בית עסק אחד, והרכב אחר לא. העירייה לא עושה החלטה גורפת ואין מדיניות אחת. ייצגנו שמונה מקרים מהסוג הזה, חלקם קיבלו אישור וחלקם לא". רינת מספר כי לא נתקל במקרים דומים בערים אחרות. "אני לא חושב שזה נעשה בכוונת מכוון", הוא אומר, "אלא מאחר ואין מדיניות אחידה וזה נעשה בידי הסוקרים והמנהלים שיכולים לקבל החלטות שונות כמו הוועדות, המקבלות החלטות שונות".



"הייתי ממוקם באותו בנין בחנות ליד, שם קיבלתי מהעירייה אישור וקבעו שאנחנו בית מלאכה", מספר אורפז דהן מקובץ פלוס. "כשעברתי מיקום בבנין פניתי לעירייה שוב ופה הם כבר אמרו שזה לא בית דפוס. אפילו שהכנסתי עוד מכונות, זה אבסורד. החליטו שאנחנו מכון העתקות, בדיוק מה שאני לא עושה זה העתקות שמש. אנחנו ממש בית מלאכה, מייצרים שקיות, אני עושה עבודות נגרות, בונה מסגרות".



"בגלל שאנחנו על הכביש בין החנויות בעירייה מגדירים אותנו כחנות", מספרים אפרת ונועם סמירה מקופי פרינט. "הם מערימים קשיים, מטרטרים אותנו וזה עולה הרבה כסף. צריך להכיר בזה שהעולם השתנה. אנחנו עושים עבודות ידניות, כריכות, הטבעות והצמדות, ספרים וכרטיסי ביקור. גם אם זה דיגיטלי, זה לא אומר שזה לא ייצור".



מעיריית תל אביב נמסר כי "מדיניות העירייה מחייבת את בתי הדפוס בעיר בארנונה של תעשיה ומלאכה. כאשר קיימת מחלוקת משפטית בהגדרת עסק מסוים כבית דפוס ומוגש ערר, ועדת הערר שהיא בלתי תלויה פוסקת בנושא".