מופע החימום של עיני

>> בסוף 2003 העלה עופר עיני את ישראל לראש טבלת המדינות בעולם המערבי - ונראה שבעולם בכלל - מבחינת מספר השביתות במשק. עיני היה אז יו"ר הסתדרות עובדי המדינה. במשך שלושה חודשים תמימים נקטו העובדים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך שלה עיצומים, שבהם לא קיבלו קהל ולא השיבו אפילו לפניות טלפוניות.

העובדים הגיעו למשרדים - כדי לא להפסיד שכר - אך ישבו באפס מעשה, בלי לתת שירות לאזרחים. לא חידוש דרכונים, לא הנפקת תעודות זהות, לא זכאות למשכנתאות, לא הוצאת רישיונות נהיגה - כלום. המדינה רעשה, אך עיני בשלו. עילת העיצומים היתה שינויים מבניים שהממשלה תיכננה במשרדיה, במטרה לייעל את העבודה. הבעיה היתה שהשינויים הוכנו ללא התייעצות עם הוועדים, הרוצים תמיד לשמור לעצמם את זכות המלה האחרונה בתחום זה. גם בתחום זה.



מאז התקדם עיני ונבחר לראשות ההסתדרות הכללית. בארבע שנות כהונתו בראשות הארגון הוא אימץ טקטיקה שונה בתכלית, כמעט הפוכה, לזו שנקט כשעמד בראש עובדי המדינה. השקט התעשייתי במשק נשמר להפליא, למעט שביתות ספורות וקצרות מאוד, למשל בתמיכה בעובדי הרשויות המקומיות שלא קיבלו את שכרם.



עכשיו פועל יורשו של עיני בהסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי, בשיטה המזכירה את שלהי 2003. כבר כשבועיים מתנהלים שיבושים במשרדי הממשלה, והפעם בשיטה מקורית: בכל יום שובתים לחצי יום עובדים במשרד אחר לפי החלטה שמקבל יעקובי - ככל הנראה בהתייעצות עם עיני, שבכלל מטייל כעת בסין. יום אחד אלה עובדי לשכות רישום המקרקעין (הטאבו), למחרת עובדי המכס ואחריהם עובדי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין. השבוע שבתו עובדי משרד החוץ, אחריהם עובדי בתי הדין הרבניים ואתמול - עובדי משרד הרישוי. ארסנל הגופים שבהם מתוכננים שיבושים בשירות לאזרחים הוא עדיין גדול וכולל, בין השאר, את משרד הפנים, לשכות הבריאות, משרד הבינוי והשיכון, רכבת ישראל ומשרד הביטחון.



שביתות אלה אינן מתקיימות בגלל סכסוך שכר באותם מקומות עבודה, אלא מסיבה "אידיאולוגית" - כהזדהות עם עובדי רשות המים השובתים כבר כמעט חודש וחצי בדרישה שייחתם עמם הסכם קיבוצי הכולל העלאת שכר. אלא שבמשרד האוצר "לא סופרים את עובדי רשות המים", כדברי יעקובי. ולמה השביתה הזאת לא מזיזה לאנשי האוצר ולמעשה גם לכלל אזרחי ישראל? מכיוון שעובדי רשות המים אינם יושבים על השלטר. הם אינם מסוגלים להשבית את אספקת המים - יכולת השמורה לעובדי מקורות. שביתתם מתבטאת בסך הכל באי מדידת מפלסי הכינרת והאקוויפרים התת-קרקעיים. ביג דיל.



ובלי קשר לשביתות ההזדהות, גם בשירות התעסוקה שבתו העובדים במשך שבוע וחצי ברציפות על רקע החלטת הממשלה להרחיב את תוכנית אורות לתעסוקה (ויסקונסין). באוצר מוכנים להיענות לדרישת העובדים לחתום עמם על הסכם שכר חדש, אך מתנים זאת בהצהרה שלא יתנגדו להרחבת הפרישה של תוכנית אורות לתעסוקה לכל אזורי המדינה. מנגד דורשים העובדים שההסכם, המבטיח להם תוספת שכר, ייחתם בלי קשר לשאלה איך הם יגיבו אם התוכנית תורחב.



לכאורה יעקובי הוא זה שיוזם את השביתות, אך הידיים הן ידי עיני - גם אם הן נשלחות ממרחקים. האם השביתות האחרונות מלמדות על השאיפות הפוליטיות של עיני לנוכח חולשתה של מפלגת העבודה שבה הוא חבר? האם הוא חושש מהתחרות המתפתחת בין ההסתדרות לבין ארגון כוח לעובדים? לאו דווקא. עיני מאותת לאוצר כי כשהכריז בדצמבר שהשקט במשק ייגמר ב-1 בינואר 2010 - הוא התכוון לכך. מה מטרתו? עשיית שריר כלפי שר האוצר יובל שטייניץ לקראת הדבר החשוב לו באמת: חתימת הסכמי השכר החדשים של עובדי המגזר הציבורי, שבהם הוא ישאף להשיג תוספות שכר נכבדות לשולחיו. ההתאוששות במשק, כך הוא מאמין, עומדת לצדו.