תקועים בפקק? לפחות אתם לא לבד - בישראל מסרבים לוותר על הרכב הצמוד

כמה מכם נוסעים בכל בוקר לעבודה בתחבורה ציבורית? לא רבים. אם אתם מגיעים ברכבכם הפרטי, כנראה שגם אתם נתקלים בגודשי תנועה ובפקקים המאפיינים את צירי התנועה המרכזיים בישראל בשעות העומס.




המתמטיקה מאחורי גודשי התנועה פשוטה: מ-1970 ל-2008 זינק מספר כלי הרכב הממונעים בישראל ב-800%, ל-2.4 מיליון. הדרכים הסלולות רחוקות מהדבקת הקצב: אורך הדרכים הסלולות בישראל הוא 18 אלף ק"מ - גידול של 95% מאז 1970. בתקופה זו גדלה אוכלוסיית ישראל ב-150%.



רמת המינוע - מספר כלי הרכב ל-1,000 תושבים - רושמת גידול מתמיד בעולם, מפני שהיא מתואמת עם רמת החיים. גם תופעת הפרבור (מעבר תושבים ממרכזי הערים אל הפרברים) העולמית, המאפיינת גם את ישראל, מגבירה את הגודש ומאלצת עובדים רבים להגיע ולצאת מהעיר בשעות השיא. בחינת רמת המינוע של ישראל ביחס לעולם ממקמת אותנו בתחתית הטבלה: בעוד בארה"ב יש כ-830 כלי רכב על כל 1,000 איש וכ-420 בממוצע במדינות אירופה, בישראל יש כ-320 כלי רכב ל-1,000 תושבים (נתוני 2005). ועדיין, צפיפות גדולה מורגשת בכבישים המקומיים.




הבעיה המרכזית של התחבורה בישראל היא שהרכב הפרטי עדיין משמש אמצעי נסיעה עיקרי. בעוד בעולם המערבי מאמצים חלופות תחבורה, אצלנו המצב תקוע. ביורוקרטיה, מאבקים סביבתיים חריפים, תכנון מדיניות לקוי וניהול גרוע הם רק חלק מהסיבות לכך שהבטחות להרחבת תשתיות נותרו בתיאוריה. היעדר פתרונות תחבורה יעילים לצד היצע גדל של כלי רכב משומשים וזולים, מדרבנים רכישה של מכוניות ואת השימוש בהן. בעוד התוכניות היפות והגדולות להוספת כבישים, רכבות ונתיבים מהירים מצהיבות על הנייר, אפשר לפתוח רדיו, להפעיל מזגן ולהמתין בסבלנות.