ישראל ייקרה את המים בעבר - וצריכה לייקר גם כיום

>> בשיח סביב ייקור מחיר המים הובלט בעיקר האספקט הסוציאלי, אך יש גם לשיקולים אחרים.

בדיונים בעניין צוין הקשר בין מחיר המים ועלותו, כמו גם בעיית המימון של ההתייקרות והפגיעה הנובעת בשכבות החלשות. בדיון זה היה חסר השיקול העיקרי: הקשר בין מחיר המים לבין הביקוש בכלל ולמטרות ספציפיות בפרט. המחיר לצרכן הוא הגורם הקובע את השימוש הנכון במים ומניעת הבזבוז. כל מי שחי בירושלים בשנות ה-50 מבין זאת היטב: בירושלים היה אז מחסור גדול במים וכל ירושלמי חסך במים בכל דרך. אין זה אומר שצריך להתעלם מהשיקול הסוציאלי והשיקולים האחרים, אבל את הבעיה יש לפתור בשילוב של צעדים ואמצעים, לפעמים אפילו סותרים, כדי להשיג את המטרה העיקרית ללא פגיעה במטרות המשנה.



במצב משק המים של ישראל כיום, בעבר ובעתיד, חייבים לתת משקל מרכזי לכמות המים הנצרכת ללא קשר לשיקולים חשובים אחרים. יש לפעול לצמצום הביקוש הכולל למים, או לפחות לביקוש לאדם, המתחשב גם בגידול האוכלוסייה. אם נתעלם משיקול קובע זה תגדל הצריכה לכל המטרות ויחול בזבוז בשימוש במים למטרות לא חיוניות. לדוגמה: החקלאות הישראלית התברכה פעם בגידול כותנה בהיקף די גדול עד שכלכלנים, בהם אנוכי, הוכיחו כי על ישראל להימנע מכך עקב הכמויות הגדולות של מים לדונם שגידול זה דורש. גידול הכותנה לחקלאי היה כדאי אך ורק כתוצאה מסבסוד מחיר המים. במשטרים מסוימים פותרים בעיה מעין זו באמצעות איסור אדמיניסטרטיבי, ואילו במשטר דמוקרטי מעדיפים למנוע בזבוז מקורות באמצעות מערכת המחירים וכוחות השוק. המעניין הוא שהמנהיגים הסוציאליסטים של המדינה בראשית שנות ה-60 השתכנעו בצורך הכלכלי לייקר את מחיר המים, וזאת על אף גישתם האוהדת ביותר כלפי החקלאות. התוצאה היתה חיסול ענף הכותנה.



שיקול כלכלי זה מחייב, בין השאר, כי בעת קביעת המחירים שבפיקוח, כמו במקרה של המים, לא יתעלמו מעלותו. בנוסח מדויק יותר, מה תהיה העלות של הכמות הנוספת שנזדקק לה, או מה יהיה החיסכון בעלות אם נצליח להפחית את הצריכה בכמות מסוימת. במקרה שלנו, כשהפתרון המעשי היחיד לבעיית המחסור במים נעוץ בהתפלה, שאינה זולה, בוודאי שאין להתעלם מקשר הדוק זה בין מחיר ועלות. במלים אחרות, הבעיה העיקרית היא לא מימון ההתייקרות, אלא השימוש הנכון במים למטרות הכרחיות בלבד וללא בזבוז הנובע בהכרח ממחיר נמוך מדי.



מה שחייב דיון לעומק הוא הפיצוי לשכבות החלשות שייפגעו מהתייקרות. על הממשלה להכין תוכנית הכוללת מקורות המימון לפיצוי זה, שמטבע הדברים יהווה רק חלק קטן מסכום ההתייקרות הכולל. רצוי שתוכנית הפיצוי תפורסם ותופעל במקביל להנהגת ייקור המים ושהוא לא יינתן ביד קמוצה. המהלך הכולל יקדם את משק המדינה בהיקף הרבה יותר משמעותי כתוצאה מהפניית המקורות הדלים שלנו לשימושים רצויים יותר. התועלת למשק תהיה גדולה באופן משמעותי מהמימון הדרוש לפיצוי לשכבות החלשות.



הכותב הוא נשיא כבוד של icc ישראל, והיה ראש אגף התקציבים באוצר, נגיד בנק ישראל ויו"ר בנק לאומי