>> מבוטחים רבים רוכשים ביטוחים כפולים. בדרך כלל זה קורה בטעות - למשל כשאנשים רוכשים באמצעות סוכן, באופן עצמאי, ביטוח מפני אובדן כושר עבודה, מבלי לדעת שהם רכשו ביטוח כזה שנים קודם לכן במסגרת מקום העבודה.
ובעצם, מה רע? המבוטח הרי נהנה מהגנה כפולה, ואם יקרה אסון הוא יקבל פיצוי כפול - אבל במציאות אין זה כך.
בתחום הביטוח, למעט בביטוחי חיים ובסוג מצומצם של ביטוחי מחלה, נכות ותאונה, כאשר קיימים ביטוחים כפולים רק חברות הביטוח נהנות מהם. המבוטח מקבל רק סכום ביטוח אחד. חברות הביטוח מתחלקות ביניהן בסכום האחד הזה.
לעתים ביטוחים כפולים עלולים להתברר כמכשול - בבחינת מרבה ביטוחים מרבה דאגה. כך קרה למשל במקרה של איתן כהן, שרכש שתי פוליסות ביטוח מפני אובדן כושר עבודה - האחת בחברת כלל והשנייה בחברת הראל. כאשר הגיע למצב של אובדן כושר עבודה, הבהירו לו שתי חברות הביטוח כי הוא זכאי רק לסכום אחד. החברות הגיעו בינן לבין עצמן לחלוקת הסכום, כך שכלל תישא ב-40% מהתגמול החודשי והראל ב-60%.
לימים התברר שכלל שילמה לכהן בטעות עבור תקופת אי כושר שבגינה לא היה לו כיסוי מטעמה. בהליך משפטי בין כהן לכלל דרשה החברה את החזר התגמול. כהן מצדו ביקש לצרף להליך את הראל. הוא טען כי אם יתברר שעליו להשיב לכלל את חלקה בתגמול, הוא זכאי לקבלו מהראל, שאצלה היה מבוטח גם באותה תקופה. בהליך שבין כלל לכהן חויב כהן להשיב את התגמול העודף ששילמה כלל.
עתה פנה כהן להראל כדי שתשלים את חלקה של כלל בתגמול. הראל הודתה שלכהן היה כיסוי ביטוחי מלא אצלה, ושאלמלא שילמה כלל 40% מהתגמול היה כהן זכאי לקבל מהראל את מלוא הסכום. היא גם הודתה שכהן היה שרוי באי כושר עבודה. ואולם היא גם טענה להתיישנות.
מגיע לך, טענה הראל - אך אבוד לך. חלפו יותר משלוש שנים מתקופת אי הכושר עד להגשת תביעתך, ולכן היא התיישנה.
טענת ההתיישנות של הראל מעוררת חוסר נוחות, שהרי הראל היתה צריכה לשלם לכהן את מלוא התגמול. רק בזכות העובדה שכהן שילם פרמיה גם לחברת כלל נהנתה הראל ושילמה רק 60% מהתחייבותה. האם רק משום שכלל טעתה וכהן חויב להחזיר את ששילמה, תיהנה הראל וכהן ייצא קרח מכאן ומכאן?
תוצאה קשה זו נמנעה בפסק דינה של השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבית משפט השלום בירושלים, אשר דחתה את טענת ההתיישנות של הראל. זכות התביעה של כהן נגד הראל, מסבירה השופטת, התגבשה רק ממועד פסק הדין שקבע את חיובו להשיב לכלל את ששולם לו ביתר.
קודם לכן לא היתה לו זכות תביעה נגד הראל, שהרי עד לפסק הדין הוא קיבל את מלוא התגמול החודשי שלו היה זכאי. אילו תבע את הראל קודם לפסק הדין שבו חויב להשיב לכלל את התגמול, היתה הראל טוענת שאין לו זכות תביעה שכן אין לו שום נזק.
הראל ניסתה לטעון כי די בעובדה שכהן ידע על טענת כלל הדורשת ממנו להשיב כספים כדי להביא אותו לתבוע, ומשלא עשה כן - התיישנה תביעתו. אין די בידיעה על נזק פוטנציאלי כדי להתחיל את מרוץ ההתיישנות, קובעת השופטת. כהן נהג כתובע סביר בהימנעו מהגשת תביעה נגד הראל. גם אין לצפות שכהן ינבא את תוצאות ההליך מול כלל.
בסיום פסק הדין מצטטת השופטת מפסק דינו של השופט ברק דברים המבטאים את חוסר הצדק שבטענת ההתיישנות של הראל. "הרצון לעשיית צדק היה אף הוא שיקול בעל משקל בעבורי לשם העדפת הפרשנות שהובילה לתוצאה זו". הראל חויבה אפוא להשלים לכהן את 40 אחוזי הגימלה שהגיעו לו בגין תקופת אי הכושר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
-
הכותב הוא עורך דין
איתן כהן נגד הראל >>
סוג הביטוח: אובדן כושר עבודה
התובע: איתן כהן
הנתבעת: הראל חברה לביטוח בע"מ
מהות התביעה: תגמולי ביטוח אובדן כושר לעבודה
הסיבה שנתנה חברת הביטוח לדחייה: התיישנות
השופטת: מרים ליפשיץ-פריבס מבית משפט השלום בירושלים
מה נפסק: התביעה לא התיישנה, והראל חויבה בתשלום תגמולי הביטוח
מרבה ביטוחים מרבה דאגה
עודד יחיאל
17.1.2010 / 6:52