שוק העבודה ב-2010: אשכנזיות מהמרכז נהנות יותר

"אלמלא החקיקה ופסיקת בג"ץ, לא היה סיכוי להגיע לכאלה הישגים בזמן כל כך קצר בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות", אומרת נורית צור. "חשוב שיהיו הישגים כאלה גם בחברות הנסחרות בבורסה. אלה חברות המחויבות בדיווח לרגולטור והעניין של ייצוג הולם לנשים, כחלק מטובת כלל הציבור, אינו שונה מעניינים אחרים". גם לבעלי השליטה בחברות הבורסאיות כדאי לפעול להגדלת מספר הנשים היושבות על כורסאות עור הצבי. מחקרים שנעשו בחו"ל הראו על קשר בין שיעור גבוה של נשים בצמרת החברה ובדירקטוריון לבין ביצועי המניה.



מקופחות במגזר הפרטי



הנתונים לגבי שיעור הנשים בעמדות בכירות במגזר הפרטי אינם מעודדים. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 31% מהמנהלים בישראל הם מנהלות, פי שניים מהמצב בסוף שנות ה-80, אך נתון זה כולל גם את שירות המדינה. נתוני המגזר הפרטי מראים תמונה מעט שונה. לפי סקר שפורסם ב-2009 על ידי התאחדות התעשיינים, נשים הן 23% מכלל המנהלים בתעשייה, אך בכ-66% מהחברות והמפעלים אין מנהלות כלל. מגמה זאת עולה גם מנתוני דן אנד ברדסטריט שפורסמו באותה שנה. לפי סקר זה, שיעור הנשים בעמדות ניהול ב-8,000 חברות גדולות בישראל הוא 19% בלבד, לעומת ממוצע עולמי של 30%.



הנתונים מראים שלנשים יש רוב בעמדות ניהול הקשורות למשאבי אנוש ולניהול אדמיניסטרטיבי - לעומת תפקידים של ניהול כספים, ניהול הנדסי וניהול פיתוח עסקי, שבהם הן מיעוט. תמונת המצב העגומה ביותר נוגעת לנשים בתפקידי מנכ"ל ויו"ר בחברות מובילות במשק, שם שיעורן הוא 9% בלבד. מגמה זאת חופפת למגמה שבאה לידי ביטוי ברשימת מקבלי השכר הגבוה בחברות בורסאיות. מבדיקת markerweek עולה שמתוך 100 המנהלים בראש רשימת שיאני השכר של 2008, חמש בלבד היו נשים. אשה אחת בלבד, רוית ברניב, יו"ר שיכון ובינוי, נכללה בין 30 הראשונים בדירוג.



"50% מהסטודנטיות בלימודים ל-mba במינהל עסקים הן נשים. לכאורה אותו אחוז אמור להופיע גם בשוק העבודה, בכל דרגות הניהול - וזה פשוט לא קורה. נשים מתרכזות ברמות הניהול הנמוכות והבינוניות, ורק מיעוטן (כ-10%) מגיעות לרמות הניהול הגבוהות ביותר. זה פשוט בזבוז של משאב אנושי חשוב", אומרת פרופ' איילה מלאך-פיינס. עם זאת, במבט לעתיד צופה מלאך-פיינס שינוי לטובה במגמה, בעקבות עידן הגלובליזציה שבו יש עלייה במספרם של ארגונים בעלי היררכיה דמויית רשת ושטוחה הנפוצים בעיקר בתעשיית ההיי-טק, לעומת ארגונים היררכיים דמויי פירמידה.



"מחקרים מעידים כי רוב המנהלים מעדיפים לעמוד בראש פירמידה, בעוד מרבית המנהלות מעדיפות להיות בלב הרשת. גם העובדה שנשים נוטות להיות דמוקרטיות יותר בסגנון הניהול שלהן נותנת להן יתרון יחסי בניהול ארגונים דמויי רשת", היא מסבירה. "משום כך, אני צופה עלייה בשיעורן של נשים מנהלות בכירות במאה ה-21, בעיקר בארגונים דמויי רשת".



בנקים לא ממהרים לתת אשראי



היות הנשים כוח עולה בכלכלה אמור לבוא לידי ביטוי גם במגזר היזמים ובעלי העסקים, אבל גם כאן הנתונים מלמדים אחרת. לפי נתונים שריכזה שדולת הנשים, שיעור העצמאיות בקרב הנשים בישראל הוא 6.7%, לעומת 16% בקרב הגברים. בקרב נשים המעסיקות שלושה עובדים או יותר, השיעור מצטמצם ל-1% בלבד לעומת 3% אצל גברים. גברים בישראל נוטים ליזום יותר מנשים. על כל 100 יזמים גברים, יש 65 יזמות נשים. שדולת הנשים מסבירה את השיעור הנמוך של נשים יזמות בהסתייגות של בנקים ממתן אשראי לנשים ובהיעדר חינוך, מיומנות והכשרה לעסקים.



שיעור נמוך יחסית של נשים יזמות בישראל הוא גם הממצא של מחקר שנעשה לפני שנה על ידי פרופ' איילה מלאך-פיינס, פרופ' דפנה שוורץ מאוניברסיטת בן גוריון ופרופ' מירי לרנר מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו. במחקר זה נמצא ששיעור הגברים היזמים הוא 9% ואילו שיעור הנשים היזמות הוא חצי מכך - 4.5%. יזמים הוגדרו כבעלי עסקים חדשים או בעלי עסקים בשלוש וחצי השנים הראשונות. המחקר נערך כחלק ממחקר יזמות בינלאומי (gem) הבודק את הנעשה בתחום היזמות ב-43 מדינות שונות בעולם, כולל במדינות עולם שלישי.



ישראל משתתפת במחקר gem קרוב לעשר שנים, ובראש הצוות הישראלי עומד פרופ' אהוד מוניפז מאוניברסיטת בן גוריון. באופן מפתיע, נמצא במחקר ששיעורי הנשים היזמות גבוהים יותר דווקא במדינות המתפתחות. מסקנת החוקרות היתה שנשים במדינות אלה בוחרות ביזמות מתוך הכרח לפרנס את המשפחה, אך לא מתוך רצון חופשי. זוהי עוד הוכחה, הסיקו החוקרות, לכך שלפחות באופן פוטנציאלי חיידק היזמות אינו נחלתם הבלעדית של גברים. לדברי לרנר, דווקא בהמשך הדרך גדל הפער בין נשים לגברים כבעלי עסק ויותר נשים יזמות מעדיפות לחזור להיות שכירות. "זה נכון לכל המדינות", היא אומרת. "כנראה שבכל מקום נשים צריכות לתמרן בין משפחה לעסק. יש גם הבדלים תפישתיים בין גברים לנשים בכל הנוגע ליזמות. נשים נמנעות יותר מלנקוט צעדים נועזים בעסק, וההיקף הממוצע של העסק שלהן הוא קטן יותר. מצד שני, אפשר להבחין ביצירתיות ובמידת חדשנות גבוהה יותר אצל נשים".



אליס מילר עדיין יוצאת דופן



אחת הסוגיות המטרידות פעילות למען זכויות נשים היא מצבן של נשים בצה"ל. זאת, לא רק על רקע בעיות כגון הטרדות מיניות במערכת הקשוחה וההיררכית הזאת, אלא מעצם העובדה שהצבא, בשל יוקרתו החברתית והקשרים שנוצרים בו, נחשב לקרש קפיצה מצוין לקריירה אזרחית. בג"ץ אליס מילר מ-1995, שאיפשר לנשים לגשת לקורס טיס, נחשב לנקודת מפנה בכל הנוגע לנשים בצבא, אך הדרך לשוויון בין המינים עוד רחוקה, כך עולה מנייר עמדה שהכין לאחרונה סא"ל (במיל') זאב לרר, לשעבר ראש ענף מוקד, ידע ומגדר במשרד יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, שהוצג בשבוע שעבר בכנס במכון ון ליר. מהממצאים של לרר עולה, כי על אף שבצה"ל נעשתה קפיצת דרך בעשור האחרון בכל הנוגע לפתיחת מקצועות צבאיים בפני נשים, הצבא עדיין רחוק מהפעלת מודל של שוויון הזדמנויות, בעיקר בשל הליכי המיון והגיוס. גם כיום, יותר מ-60 שנה לאחר הקמת הצבא, המיון הראשוני של המתגייס נעשה בשתי מערכות כוח נפרדות, לנשים ולגברים, המתנהלות לפי כללים ועקרונות שונים בתכלית.



לטענת לרר, זאת אחת הסיבות המרכזיות לכך שנשים נעדרות כמעט לחלוטין מהדרג הבכיר של מקבלי ההחלטות בצבא. נשים הן רבע מהקצינים בצבא, אך שיעור הקצינות הבכירות הוא מזערי - 3%-4% בדרגת אל"ם ופחות מ-1% בדרגת תא"ל. קצינה בדרגת אלוף עדיין לא התמנתה בצה"ל. זאב מצטט במסמך את המלצותיה של ועדה בראשות אלוף (במיל') יהודה שגב, לשעבר ראש אכ"א (אגף כוח אדם) וכיום מנכ"ל התאחדות התעשיינים, שבחנה את מצב הנשים בצה"ל. בין יתר המלצותיה, קבעה הוועדה שיש להציב יעדים כמותיים לנשים בדרגות בכירות בצבא, ולהפעיל תוכנית רב שנתית לבקרה על יעדים אלה.