>> מה עושה יזם טכנולוגי שחושב שפיתוח פרי מוחו ישנה את העולם? הוא מקים סטארט-אפ ופונה לקרנות הון סיכון, למדען הראשי, לאנג'לים או למנטורים למיניהם. דרכו לגיוס הון אינה פשוטה אמנם, אבל היא ברורה מאוד. מה עושה סטארט-אפיסט שדווקא לא נמצא בתחום הטכנולוגי אבל עדיין מעוניין במשקיע? לרוב נקלע למבוי סתום.
זה בדיוק המצב שבו נמצאת כיום מעצבת האופנה מירית וינשטוק, 32. למרות גילה הצעיר והעובדה שרק לפני שש שנים פתחה את הסטודיו, היא כבר רשמה לעצמה הישגים נאים בשוק המקומי והבינלאומי. כיום, כשהיא כבר מוכרת בלונדון וניו יורק ורוצה לגדול, היא זקוקה להון נוסף - כ-200 אלף דולר. היא מגלה שהיא אולי יזמת מוכשרת וחרוצה שמאמינה במותג שלה, אך משקיעים לא מתדפקים על הדלת.
וינשטוק לא לבד. בעוד יזמי ההיי-טק פונקו במערכות מובנות ומוסדרות לגיוס הון, הרי שאין אף קרן ממשלתית, פרטית או גופים מוכרים אחרים, שמעוניינים ליהפך לשותפים של ממש בעסקים מתחומים לא טכנולוגיים.
האופציות העומדות בפני אלה הן שימוש בהון עצמי או התחייבות להלוואה - בין אם מהבנק או מקרנות ייעודיות, כמו קרן שמש ואחרות. בכל המקרים לא מדובר בהשקעה בפורמט המוכר. הבעיה גדלה והולכת ככל שהיזם עוסק בתחום הנחשב קרוב לשוליים, נגיד אופנה עילית.
"משקיעים בישראל לא מכירים את התחום הזה, הוא לא קרוב ללבם והם מתייחסים אליו כגימיק ולא כסטארט-אפ שניתן להרוויח ממנו כסף", אומרת וינשטוק. "לטעמי, הדימוי הזה רחוק מהמציאות. אופנה היא שוק שמגלגל מיליארדים ובחו"ל מקבל הרבה מאוד כבוד. כיוון שמדובר במוצר ברור ובעסק מצליח ובעל קבלות - אין פה רעיונות שיכולים להיכשל. בניגוד להיי-טק, הסיכון העומד בפני המשקיע קטן הרבה יותר".
וכזה הוא גם הרווח.
"נכון. אני לא מדברת על אקזיטים של מאות מיליונים, אבל ברור לי שמי שישקיע בי לא רק יקבל את השקעתו בחזרה, אלא יכול ליהפך לבעליו של מותג מצליח ועסק רווחי לאורך זמן. העסק הזה נבנה בזהירות רבה, צעד אחר צעד, אפשר בקלות לחזות כיווני התפתחות".
"חברות האופנה פחות מעוניינות באופנה עילית"
במהלך חיפושיה אחרי משקיע פנתה וינשטוק לחברות האופנה הגדולות. "התשובה היתה שאם כבר ישקיעו במשהו זה יהיה בקו מסחרי", היא מספרת. "פחות מעניינת אותן אופנה עילית, וזה חבל כי אני לא זקוקה להון גדול ובחברות האלה יש הרבה מאוד ניסיון שאני כן זקוקה לו".
למה את בעצם לא ניגשת לבנק ולוקחת את הסיכון על עצמך?
"ראשית כבר השקעתי כ-120 אלף דולר מכספי המשפחה בסטודיו ובגילי הצעיר אני קצת פוחדת מהתחייבויות פיננסיות נוספות, אבל מה שחשוב באמת הוא הרצון שלי למצוא שותף אמיתי. אחרי שש שנים בהם העסק כולו עלי, אני מחפשת אדם שיעזור לי גם בצד הניהולי. אני בוגרת בית ספר לעיצוב, מעולם לא למדתי ניהול ואני מרגישה שהסטודיו צריך לעבור לשלב הבא".
את יכולה להביא מנכ"ל שכיר.
"שכיר הוא בסופו של דבר אדם שאתה צריך לפקח עליו. ברור שאם יבוא משקיע שקט שייתן לי את ההון הנדרש אני אקח, אבל אני מעדיפה משקיע פעיל שייקח פה חלק אמיתי וירצה כמוני שהעסק יצליח".
אז איך את מחפשת אותו?
"מכיוון שאין הרבה דרכים שלחתי מייל בתפוצה נרחבת. אני מקווה שהוא יגיע לעיניים הנכונות".
כשאתה לבד אתה לא יכול לגדול
בדידותו של היזם הלא טכנולוגי היא בעיה כואבת ומוכרת. בעוד הטכנולוגיה דורשת עבודת צוות והמשקיע נהפך בדרך כלל למנטור ולחלק פעיל מהקמת והרצת החברה, הרי שבתחום כמו עיצוב אופנה מדובר בעסק של אדם אחד.
וינשטוק עמדה עד עכשיו בתהליך. אחרי שסיימה בהצטיינות את שנקר ויצאה לשלוש התמחויות בלונדון ובפאריס - ביניהן בבית האופנה של אלכסנדר מקווין שהתאבד לאחרונה, ובזה של מעצב העל הישראלי אלבר אלבז - החליטה לחזור לישראל ולהקים סטודיו משלה. את ההשקעה הראשונית, 120 אלף דולר, נתנו לה הוריה ואביה הכלכלן גם מסייע ככל יכולתו בייעוץ הפיננסי.
את העיצובים הראשונים, אופנת נשים מוקפדת וייחודית שמחירי פריטיה הם 1,200-2,300 שקל, עשתה בבית. ההצלחה הגיעה מהר והיא שכרה סטודיו. במקביל לפעילות בישראל נוצר קשר עם בוטיקים בניו יורק ובלונדון, כשבין היתר קנו את דגמיה השחקניות סקרלט ג'והנסון ולינדזי לוהן.
את המימון לפעילותה קיבלה מההשקעה הראשונית שהפכה לסוג של קופת מזומנים, וכל רווח הושקע ישירות בסטודיו. המיתון שהחל בארה"ב והמשבר העולמי פגעו בתחום המיועד ללקוחות פרימיום, ווינשטוק החליטה לבדל את עצמה לפחות בתחום השיווק. היא ביקשה מבחורות ברחבי העולם להצטלם לפורטרט עצמי עם בגדים שעיצבה ולהעלות את התמונות לאתר, מה שיצר הד תקשורתי משמעותי בחו"ל וסייע למכירות.
באחרונה התרבו הפניות מחו"ל והמעצבת שעד עתה עשתה הכל, כאמור, לבד - מעיצוב, שיווק ויחסי הציבור, דרך משלוחי הפריטים ועד תשלום המשכורות - החליטה שהבדידות עוצרת את גדילתה הפוטנציאלית. כיום היא מוכנה לוותר על אחוזים מהעסק כדי לעבוד עם שותף שמבין את התחום ושיוכל לעזור לה למנף את הפעילות העסקית. להון היא זקוקה כדי להציג בתערוכות, לבקר לקוחות ולהחזיק יחצ"ן קבוע בניו יורק ובלונדון.
"רק באחרונה התקבלתי לתערוכה יוקרתית מאוד שההצגה בה עולה 7,000 דולר ואין לי איך לממן את זה", היא אומרת. "הכיוון הוא מעבר לים, ומי שירצה להצטרף גם ירוויח".
yazam@themarker.com
מעצבת מחפשת משקיע לקשר רציני
מאת טלי חרותי-סובר
7.3.2010 / 7:01