כשהמשקיעים דורכים לממשלה על הרגל

משקיעים בכל העולם מתמחים בלזהות את מה שהם רואים כמגמה בהתפתחות של נכס מסוים - ולהצטרף אליה. במקרים רבים עצם ההצטרפות של משקיעים עשירים לאותה מגמה היא שמחזקת ומעצימה אותה, ולפחות לתקופה מסוימת, כולם מרוויחים מהתהליך. אבל מה קורה כשהמגמה אינה מוצאת חן בעיני הממשלה? מה קורה כשהשלטונות מצהירים שהחלטות המשקיעים פוגעות במדינה, ורומזים שלא יאפשרו לספקולנטים יד חופשית?

זהו בדיוק המצב שבו נמצאים ברגע זה עשרות אלפי המשקיעים שהימרו נגד היורו, נגד האג"ח של ממשלות יוון וספרד ונגד הלירה הבריטית. לפי הניתוח שלהם העתיד ברור: גוש היורו בצרות, גרמניה והמדינות העשירות לא יערבו באופן גורף למדינות שנקלעו לקשיים, והיורו נידון להיחלש. בכמה קרנות גידור כינו את המהלך נגד היורו"עסקת קריירה" - פוזיציה ענקית אחת שיכולה להעשיר את מנהלי הקרנות עד סוף ימיהם.



אלא שהממשלות לא מוכנות לקבל את "משמעת השוק" הזו. לפני כשבועיים התקיימה ארוחת ערב שבה השתתפו נציגים מכמה קרנות גידור גדולות. בין נושאי השיחה היה גם עתידו של היורו, וחלק מהדוברים אמרו כי לדעתם הוא ימשיך להיחלש וכדאי להמר נגדו. בתגובה פתחו השלטונות בארה"ב בחקירה כדי לבדוק אם לא בוצע תיאום עמדות בין קרנות הגידור. החשדות נראים מגוחכים: ארוחות ערב כאלה נפוצות, היורו היה רק הנושא השביעי על סדר היום, ולא ברור מה עשוי להיות בלתי חוקי. אבל המסר ברור: זהו רמז ואזהרה לקרנות שלא לעשות יד אחת בשוק היורו ולהזיק למטבע האירופי.



יש גם רמזים עבים יותר. בשבועות האחרונים נפוצו ידיעות שלפיהן השירותים החשאיים של יוון ושל ספרד בודקים מיהם הספקולנטים האחראים ללחץ המכירות על איגרות החוב הממשלתיות של שתי המדינות ולהימורים נגדן. הגדיל לעשות ראש ממשלת לוקסמבורג, ז'אן-קלוד ג'ונקר, שאמר: "אם השווקים יתעלמו מהמהלכים שיבצעו היוונים כדי להבריא את כלכלתם - אירופה תקבל החלטות לעצור את השפעת הספקולנטים". ג'אנקר לא פירט את טיב הפעולות, אבל אמר - תחזיקו חזק - "יש לנו ציוד עינויים במרתף, ובמידת הצורך נשלוף אותו".



גם ראש ממשלת סין וון ג'יאבאו ניצל את נאומו השנתי לאומה בסוף השבוע כדי להצהיר על כוונתו להילחם בספקולציות בנדל"ן במדינה: "הממשלה תגביר את מאמציה במאבק בעבירות כמו ספסרות בנכסים והפקעת מחירים", הוא הכריז. "סין תגביל חומרה את ההשקה של פרויקטים חדשים בניסיון למנוע השקעות מיותרות".



ממשלות לא רק מאיימות: לעתים קרובות הן גם פועלות. בשיאו של המשבר הפיננסי החליטו כמה מדינות להגביל את גמישות המשקיעים בביצוע עסקות "שורט". היתה זו תקופה שבה חששו רבים מנפילת בנקים, והממשלה פשוט אסרה להמר נגדם. בידי מדינות תמיד קיים ארגז כלים לצורך השפעה על השווקים, למשל הריבית והתקציב, אבל כאשר אלה לא מספיקים הן לא מהססות לשבור את כללי המשחק. דרך אחת היא להגביל את זרמי ההון - לאסור על משקיעים זרים או מקומיים לפעול במכשירים מסוימים. עד היום נחשבו מהלכים כאלה לכמעט אסורים בעיני כלכלנים וקובעי מדיניות, אבל דווקא קרן המטבע הבינלאומית - מעוז השמרנות הכלכלית - פירסמה באחרונה מחקר המראה שמדינות שהטילו הגבלות על זרמי ההון נחלצו ממשברים פיננסיים טוב יותר מאלה שלא עשו זאת.



פעולה נוספת שמבצעות מדינות היא רכישה או מכירה של המטבע בשוק המטבעות. בשבועות האחרונים פעל הבנק המרכזי השווייצי בשוק, ובסוף השבוע הודיע הבנק המרכזי היפני כי יעלה את מגבלת ההלוואות שבהן הוא רשאי להשתמש בפעולות בשוק המטבע - רמז לכך שיתחיל למכור ינים, בראשונה מאז 2005. המשמעות עבור המשקיעים פשוטה:



כשמחליטים להיכנס לפוזיציה, ראוי לבדוק אם היא דורכת על רגלי הממשלה או הבנק המרכזי. נכון לסוף פברואר כל העולם מהמר נגד היורו, ומספר החוזים הפתוחים שירוויחו כסף בתסריט של עליית הדולר היה הגבוה מאז ספטמבר 2008. דווקא בשל כך, אין כיום דבר שישמח את ראשי מדינות אירופה יותר מאשר לראות את היורו מפתיע בעליות חזקות, ואת קרנות הגידור והספקולנטים סופגים הפסדים.



אל תשכחו את פישר



ומה בישראל? בזכות מצבה הפיננסי הטוב אין לחץ יוצא דופן על ניירות ערך המדינה, אבל מציאות זו לא מנעה מבנק ישראל להתערב בשווקים. הנגיד סטנלי פישר פעל כמה פעמים בשוק המטבע כדי לעצור את התחזקות השקל, ונכון להיום, כל מי שהימר נגד פישר וקיווה שהדולר ייפול לרמה של 3.5 שקלים - הפסיד כסף.



יש עוד תופעה שמטרידה את הנגיד ואת הממשלה: עליית מחירי הדיור. פישר אמר כמה פעמים שעליית מחירי הדירות מדאיגה, אך גם דאג להבהיר כי לדעתו המחירים "אינם בועה". אלא שמאז המחירים המשיכו לעלות במהירות, ויש מי שפירש את הנחיית הפיקוח על הבנקים לייקר את האשראי לקבוצות הרכישה כניסיון לעצור את המחירים. מי ששוקל להשקיע בשוק הנדל"ן חייב לזכור שפישר ממתין להזדמנות לדקור את הבלון, ולהוציא חלק מהאוויר החם שמנפח את מחירי הדירות.