עולם של גברים

מאת אלסנדרה סטנלי



מסתבר שלא די שנשים יצליחו בעסקים; עליהן גם להיכשל. גורל מנכ"לית חברת היולט-פקארד, קרלי פיורינה, המדורגת במקום הגבוה ביותר ברשימת "פורצ'ן 500", עשוי להיות אבן בוחן של סברה זו. פיורינה מנהלת מאבק פומבי למיזוג היולט-פקארד עם חברת קומפאק קומפיוטר, בניגוד לרצון משפחות היולט ופקארד. נראה כי אם הדבר לא יעלה בידה, היא תעזוב את החברה.



באופן פרדוקסלי, כישלון זה עשוי להביא לניצחון מסוג אחר. שאלת המפתח תהיה אם במקרה שתיכשל תיתפש פיורינה כמנכ"לית נועזת שסולקה כאשר בעלי המניות נבהלו מצניחה אפשרית במחיר המניה בעקבות המיזוג, או כסמל לאי-יכולתן של נשים להשתלב בהצלחה בעולם התאגידים הנשלט בידי גברים.



איש לא ישאל שאלה דומה ביחס לגברים. נשים מעטות כל כך הגיעו לעמדה בכירה - מינויה ביום שני שעבר של פטרישיה רוסו למנכ"לית לוסנט טכנולוג'יס, מעלה לתשע את מספר החברות, מתוך אלף הגדולות בארה"ב, המנוהלות בידי נשים - שמחדל אשה אחת נתפש לעתים כמייצג את חסרונות בנות מינה. עזיבה של אשה מעמדת ניהול בכירה מביאה להסקת מסקנות לגבי מצב האשה בחברה המודרנית.



כמה נשים בולטות נכשלו בשנים האחרונות, בהן לינדה וכנר, שסולקה בנובמבר מהנהגת וורנקו, ששה חודשים אחרי שהחברה פנתה לבית משפט לפשיטות רגל בבקשה להגנה מפני נושיה; דיאנה ברוקס, שהתפטרה מראשות סאתביס, והודתה בשנה שעברה בתיאום מחירים; וג'יל ברד, שסולקה ממאטל בשנה שעברה, בעקבות עסקת רכש כושלת ורווחים נמוכים.



היו גם נשים בכירות פחות כגון קרן הנדריקס, שהתפטרה בפברואר שעבר ממנכ"לות חברת בולדווין לפסנתרים ואורגנים, בעקבות מחלוקת עם משקיע גדול. כעבור ארבעה חודשים פנתה החברה לבית משפט לפשיטות רגל, להגנה מפני נושיה; ודבורה הופקינס, סמנכ"לית כספים בלוסנט שייעדה את עצמה לתפקיד מנכ"לית, סולקה במאי שעבר כי נתפשה כתקיפה מדי.



מיעוט הנשים בעמדות מנכ"לות המבטיח תשומת לב בעת מינוין, ממקד את הזרקור כלפיהן גם כשהן עוזבות. כאשר וכנר שהיתה אשת העסקים בעלת השכר הגבוה ביותר בארה"ב, פוטרה ללא פיצויים בעקבות שקיעת החברה - אותה הפכה להצלחה מסחררת - בחובות של מאות מיליוני דולרים, הופיע הסיפור בשער הניו יורק טיימס.



בעת בחירת אשה לתפקיד מנכ"ל מועצת המנהלים שואלות במקום "האם נוכל להפקיד את גורל החברה בידיו?, "האם נוכל להפקיד את גורל החברה בידי אשה?" - כך ניסחה את ההבחנה אלן הנקוק, שבספטמבר שעבר התפטרה מעמדת מנכ"ל בחברת אקסודוס קומיוניקיישנס. אקסודוס, חברת אינטרנט, פנתה עוד באותו חודש לבית המשפט לפשיטות רגל.



הנקוק, מנהלת מנוסה בעמק הסיליקון שעבדה ביבמ, באפל וב-National Semiconductor לפני שלקחה לידיה את המושכות באקסודוס לפני ארבע שנים, מקווה למצוא משרה דומה בחברה אחרת. "מנכ"לים מצופים בטפלון - כישלון בחברה אחת לא נדבק אליהם," אמרה. "לגבי נשים זה לא ברור".



מנכ"ליות כגון אנדראה ג'אנג מחברת אייבון, מג ויטמן ב-eBay ושלי לזרוס באוגילווי ומאתר - הוכיחו שנשים מסוגלות לנהל חברות גדולות. אך הן בולטות פחות בצמרת עולם העסקים מבתחומים אחרים. במשך שנים תירצו גברים את היעדרותן של נשים מעמדות בכירות, בטענה שיש מעט מדי נשים בעלות ניסיון.



20.6% מהשופטים הפדרליים בארה"ב כיום הן נשים, 13% מהסנאטורים ו-4.6% מהנוירוכירורגים. ואולם רק 1.2% מ-500 המנכ"לים המובילים הן נשים, בהן קרלי פיורינה, ג'אנג, רוסו, אן מולקאהי מזרוקס, מריון סנדלר מגולדן וסט פייננשל וסינדה הולמן מספריון. כאשר מרחיבים את המדגם לאלף המובילות, שיעור הנשים נמוך מ-1%.



הסיבות לפער בין השתתפות נשים בתחומים אחרים להשתתפותן בעסקים, נעות מחוסר גמישות בשעות העבודה ועד לרשת חברים ותיקה, "אחוות גברים". מומחים לעניין "תקרת הזכוכית" מציינים את נטיית נשים ליטול את עיקר האחריות לגידול ילדים ולבית, את התפישה הגברית שנשים מחויבות פחות לקריירה ולוקחות פחות סיכונים, ואת התדמית הקשוחה והבלתי-מחמיאה של האמביציה הנשית.



כמה פסיכולוגים מציינים שהפחד מפני הצלחה נפוץ יותר בקרב נשים, ושהן חשות כי הצלחה בקריירה פירושה אובדן נשיות. נשים טוענות כי הציפיות מהן גבוהות יותר מאשר מגברים. ניתן לכנות את כל אלה כ"חדר ישיבות משלה" - גרסת עולם העסקים לרעיונות וירג'יניה וולף בספר "חדר משלה", בניסיון להסביר מדוע לא היתה במאה ה-17 מקבילה נשית לשייקספיר.



ייתכן כי פיורינה אינה מתאימה לדפוסי האפלייה המינית, או שהתעלמה או התגברה עליהם. כאשר גויסה להיולט-פקארד אמרה פיורינה: "אני מקווה שכולם הבינו ש'תקרת הזכוכית' לא קיימת". אם היא תצליח, לא יהיה זה משום שניהלה את החברה באופן נשי; התעקשותה בעניין המיזוג מנוגדת לסטריאוטיפ, שלפיו נשים פייסניות יותר.



בכתב העת "ביזנס ויק" הופיעה פיורינה על השער תחת הכותרת "הקרב האחרון של קרלי". תיארו אותה כ"אמיצה", "תקיפה" ו"נועזת", תארים האופייניים למנכ"לים גברים המהמרים כנגד כל הסיכויים, ולא בתארים המופנים לנשים - "רגשנית" או "צורמנית".



אין מחקרים האם מנכ"ליות נכשלות יותר ממנכ"לים - בעיקר משום שאוכלוסיית המדגם קטנה מכדי להניב תוצאות סטטיסטיות מובהקות. "איני חושבת שנשים נפלטות מתפקידים מהר יותר מגברים", אמרה שילה ולינגטון, נשיאת "קטליסט", ארגון החוקר סוגיות הנוגעות לנשים. "הן מעטות ולכן מקבלות תשומת לב בעת כישלון".



חברי מועצות מנהלים ישאלו האם מסוכן למנות גברים למנכ"לים, בהתחשב בכישלון של ז'אק נאסר בתפקיד מנכ"ל קבוצת פורד. אך שאלות כאלה נדונות כאשר מדובר בנשים. "באחרונה הצגתי כמה נשים בפני מועצת מנהלים, ועלתה שאלת 'קרלי': האם המועמדת תנקוט בצעדים ראוותניים בניסיון להרשים?" אמר ג'רארד רוש, יו"ר חברת ההשמה למנהלים, היידריק את סטראגלס. "מועצות מנהלים חוששות יותר, ללא הצדקה, כשמדובר בנשים". בטי ספנס, נשיאת איגוד המנהלות הלאומי, "קריסת אנרון היא סיפור על אנרון. היולט-פקארד היא סיפור על קרלי פיורינה".



לעומת זאת אומרת הנקוק כי התקשורת לא התייח