הבנקים מנצלים את כושר המיקוח הנמוך של משקי הבית להגדלת רווחיותם

הבנקים מנצלים את כושר המיקוח הנמוך של משקי הבית להגדלת רווחיותם - כך עולה מעבודת מחקר שהוכנה בבנק ישראל. מנתוני בנק ישראל עולה כי פער הריביות, המוגדר כהפרש בין הריבית על האשראי לבין הריבית המשולמת על המקורות, הגיע לכ-7.5% בסוף 2001 בפעילות עם משקי הבית, לעומת כ-3.8% בפעילות עם הפירמות העסקיות.

פערי הריביות בין שתי האוכלוסיות הללו עלו במידה מסוימת בשנים האחרונות. אומדן זה מבוסס על ההנחה כי עלות המקורות לבנקים זהה בשני המגזרים, וכי הפער נוצר רק בשל ההבדל במחיר האשראי.
בבנק ישראל מעריכים כי ההבדל בפערים הושפע מחד מהתחרות הפחותה במגזר משקי הבית, בשל ניידות נמוכה של משקי הבית בין הבנקים, ומהשוני בשיעור ההוצאות התפעוליות בין המגזרים מאידך (שיעור ההוצאות התפעוליות על משקי הבית גבוה יותר).

בבנק ישראל מסבירים כי כלי המדיניות העיקרי העומד לרשות הבנקים במטרה להשיא את הרווח הפיננסי שלהם הוא פער הריביות, דהיינו ההפרש בין הריבית על האשראי לבין הריבית המשולמת על הפקדונות.

כאשר הבנקים קובעים את פער הריביות הם מתחשבים בארבעה גורמים עיקריים:

א. "כוח השוק" שבידי הבנקים. ככל שהתחרות בין הבנקים גדלה, "כוח שוק" זה מצטמצם ועימו פער הריביות.

ב. סיכון האשראי. אם רמת הסיכון עולה, "פרמיית הסיכון" הכלולה בפער הריביות תגדל, ולכן גם הפער עצמו, ולהיפך.

ג. גורמים הקשורים לסביבה הכלכלית בה פועלים הבנקים, וביניהם מידת התחרותיות החוץ-בנקאית, עשויים להשפיע על הביקוש לאשראי ועל היצע הפקדונות.

הכלכלנים מסבירים כי "משמעת שוק היא ביטוי נוסף לתחרות בין הבנקים. סביר להניח כי משמעת השוק מבוצעת ומונעת בעיקר ע"י הלקוחות הגדולים ופחות ע"י משקי הבית. במלים אחרות, כושר המיקוח של משקי הבית עם הבנקים קטן יותר, ולכן הם נוטים לרכז את פעילותם עם בנק אחד או לכל היותר שניים, בעוד שלפירמות העסקיות עמדת מיקוח חזקה יותר, הן פחות 'כלואות' בידי הבנקים, ולכן גם מנהלות את חשבונותיהן באמצעות מספר בנקים".

"נראה כי כושר המיקוח העדיף של הפירמות העסקיות, בעיקר הגדולות שבהן, נובע גם מכך שיש להן חלופות רבות יותר לאשראי הבנקאי, כמו גיוסי הון בבורסות (בישראל ובחו"ל) וגיוסי קווי אשראי מבנקים בחו"ל. לעומתן, למשקי הבית אין כמעט אלטרנטיווה לאשראי הבנקאי, למעט הנזלה של חסכונות ונכסים אחרים. תופעה זו מוכרת גם במדינות אחרות בעולם, בהן, כמו בישראל, התיווך הפיננסי מחוץ לבנקים איננו מפותח", ציינו הכלכלנים.

כלכלני הבנק מניחים כי ההבדל הגדול בין פער הריביות בפעילות עם משקי הבית לפער עם הפירמות העסקיות הינו ביטוי חסר להפרשים בעוצמת התחרות בתוך מגזרי האוכלוסיה.