תרגיל העוקץ של חברות הכבלים וערוץ הספורט

שאלה: איך משווקים בישראל מוצר חסר ביקוש
כמו הכדורגל הישראלי, ומפיקים מיליוני
דולרים?



תשובה: כל אדם ברחוב יודע שבמבצע השיווק
הזה יש תשואה שלילית להשקעה, אז מגלגלים
את העלויות על הציבור. כי הציבור מטומטם,
ולכן הציבור ישלם. גם אם רמת המוצר
בירידה. זו השורה התחתונה במבצע מכירת
זכויות השידור לשתי הליגות הבכירות לעונת
2002/2003.



אחרי שהתברר, כצפוי, כי הכנסות של 30
מיליון דולר הן רק חלום ובמציאות אף אחד
לא הסכים לשלם אפילו 20.9 מיליון דולר,
נאלצו גברי לוי וחברת צ'רלטון להסתפק במה
שיש, וזה לא הרבה. ערוץ 2, בהחלטה
אסטרטגית, הסכים להשקיע תשעה מיליון דולר - פי שניים מהסכום ששילם בעונה שעברה ופי שישה לעומת הסכום ששולם
לפני שש שנים - רק כדי למנוע מערוץ 10 לקבוע עוגן שידור בסופי שבוע.
בנוסף, התחייבו שלוש הזכייניות (קשת, רשת וטלעד) להלוות להתאחדות
חמישה מיליון דולר.



בהתאחדות עדיין מאמינים שההלוואה תוחזר באמצעות
שידורים בערוץ מיוחד בתשלום שיועבר בכבלים ובלוויין, אבל את ערוץ 2 זה לא בדיוק מעניין. מבחינת הערוץ, הסכום
הזה יכול גם להוות מקדמה לחוזה של העונה
הבאה. ההסכם דורש את אישורו של הממונה על
ההגבלים העסקיים, דרור שטרום, ונכון
לאתמול אין ודאות שהוא יסכים לאשר את
עניין ההלוואה.



ערוץ 1 חזר למפת שידורי הכדורגל בהשקעה
צנועה יחסית של שלושה מיליון דולר, וגם
כאן נדרש אישור של הוועד המנהל של רשות
השידור.



אבל את תרגיל העוקץ האמיתי ביצעו חברות
הכבלים וערוץ הספורט. חברות הכבלים ביקשו
להיחלץ מהחוזה לשלוש השנים הבאות בעלות
כוללת של 62.7 מיליון דולר. הן הציעו

לגברי לוי 16-17 מיליון דולר לעונה, היו"ר סרב. שני הצדדים עשו קולות
רועמים ודיברו על תביעות הדדיות בבית משפט, למרות שלכל אדם ברחוב היה
ברור כי ללא מעורבות של חברות הכבלים במכירת זכויות שידור אין סיכוי
להשיג את המינימום הנדרש לפתיחת עונה - 21 מיליון דולר. כאשר גברי
לוי הצהיר שאינו מוכן אפילו לשתף את חברות הכבלים במו"מ, בכבלים
חייכו בסיפוק. כי בחשבון החבר'ה האלו טובים מאוד, גם בחוזים, וברור
היה שאם הן יוכלו להתמודד על רכישת הזכויות, ההתאחדות מוותרת על כל
אפשרות לתביעה על הפרת חוזה.



עכשיו גברי לוי צריך את חברות הכבלים, כדי שיסייעו לו לפתוח את העונה,
ואלה מצידן ישמחו לעשות זאת בעלות נמוכה ב-80%. נתון נוסף שמאפשר
לחברות הכבלים לרקוד מאושר, הוא הערוץ שישדר את המשחקים. ההסכם הקודם
אילץ אותן לשדר משחק ליגה אחד לפחות בערוץ הספורט במנוי הבסיסי, על
פי התחייבות למועצה להסדר שידורים בכבלים ובלוויין, שדרשה התחייבות
כתנאי לאישור ערוץ בתשלום (ערוץ +5). אבל עתה, אם יהיה הסכם חדש בין
הכבלים להתאחדות, ישודרו המשחקים רק בערוץ הספורט בתשלום.







ההתאחדות וארבע הקבוצות הגדולות (מכבי חיפה, מכבי ת"א, הפועל ת"א
ובית"ר) עדיין חולמות בקול על ערוץ בתשלום של משחקי הליגה. הסבירות
לכך נמוכה עד אפסית. עכשיו חולמים על ערוץ בתשלום שיופעל על ידי ערוץ
+5 ויקראו לו, לדוגמה, ערוץ ++5, כאשר בנוסף ל-25 שקלים בחודש שגובה
הערוץ כעת, הוא יגבה סכום דומה על שידורי ליגת העל בכדורגל.



יהיה מעניין מאוד לראות אם המועצה להסדר שידורים בכבלים ובלוויין,
בראשות דורית ענבר, תאשר ערוץ כזה. מדובר במועצה שהצהירה כי הכדורגל
הוא נכס ציבורי ולכן לא יאושר מיזם שפוגע בזכות הבסיסית של מנוי
כבלים ולוויין לצפות במשחק אחד לפחות. אסור לשכוח שאחרי שערוץ הספורט
הבסיסי (שגם הוא בתשלום כמובן) רוקן מתוכן ממשי, לא עשתה המועצה
הציבורית דבר. גם כאשר לוח השידורים של הערוץ מאפשר לבהות בעיקר
בענפי ספורט שמזכירים משחקי חברה כמו: קלאס, דודס, שני דגלים
וריקודים. המון ריקודים, על הקרח וגם על הפארקט.



ניסיון העבר עם המועצה להסדר שידורים בכבלים ובלוויין, מלמד שהיא
נכנעות בקלות יתרה לבעלי הון, בעיקר כאלה עם קשרים במקומות הנכונים.
האפשרות היחידה לסכל את המגמה כעת היא התערבות מהירה של שר התקשורת,
ראובן ריבלין, והוועדה לענייני שידורים בכנסת (תת-ועדה של ועדות
הכלכלה, הכספים והחינוך) בראשות ח"כ אברהם פורז.



גם ב-JCS ספורט, מפעילת ערוץ הספורט, לא מתלהבים מפגיעה ב-340 אלף
מנויי הערוץ שיתבקשו לשלם סכום כפול כדי לצפות בכדורגל מקומי. גורמים
בערוץ ציינו כי נכון לאתמול לא התנהל מו"מ כלשהו בו היה מעורב הערוץ,
ומבחינתם אין שום סיבה למהר. ההיפך הוא הנכון, בעוד חודש המחיר יהיה
נמוך יותר. נתון אחד ודאי, עד אתמול לא היה סיכום עם הכבלים למרות
שבהודעה רשמית של ההתאחדות לכדורגל צויין שהושג סיכום.



איך שלא בוחנים את ההתנהלות של ההתאחדות לכדורגל בחודשים האחרונים,
עולות שאלות האם ההתאחדות דואגת לציבור אוהדי הכדורגל בישראל, או רק
לארבע הקבוצות הגדולות. אם אכן ישודר משחק ליגה ביום שני בערוץ +5,
יותר ממיליון בתי אב שמנויים בכבלים ובלוויין לא יוכלו לצפות בו אם
אינם מנויים גם של הערוץ בתשלום. הסקת מסקנות מהירה ממהלכים דומים
בעולם, מבהירה מיד שהנזק היה עצום. ערוצים בתשלום בכבלים ובלוויין
התאיידו וליגות מקצועניות עמדו בפני קריסה. בגרמניה הזרימה הממשלה
הפדראלית 184 מיליון מארק לקבוצות הבונדסליגה, וממשלת ישראל הרי לא
תזרים שקל אם המיזם יקרוס.



אבל בהתאחדות לכדורגל חושבים כעת על היום, לא על מחר. הסכם השידורים
הוא לעונה אחת, בניגוד להסכמים קודמים שהיו רב-שנתיים ושימשו
כבטחונות כספיים לקבוצות. אם ערוץ 10 לא יצליח להתבסס ו/או לאיים על
ערוץ 2 בשוק הפרסום, הזכייניות ישמחו לשלם מחצית מהסכום שהתחייבו
לשלם העונה, ואולי בכלל לא. גם בכבלים יעשו חשבון בסוף העונה אם
ההשקעה היתה כדאית.



כך שביולי 2003, יתכן מאוד שקבוצות ליגת העל יאלצו להסתגל למצב שונה
שכבר שכחו ממנו. לחזור למציאות.