למה בנקים חייבים לדווח, ועורכי דין לא?

פסק דין, שאמור להינתן בקרוב בבית המשפט לחוקה בקנדה, עשוי להשפיע על הסטנדרטים של ישראל
בתחום הלבנת ההון. לאחר שהפרלמנט הקנדי חוקק חוק, שלפיו על עורכי דין לדווח לשלטונות על כל הלבנת הון שמבצע לקוח שלהם, עתרה לשכת עורכי הדין הקנדית לבית המשפט לחוקה נגד החוק, שפוגע לטענתה בעיקרון של צנעת הפרט ובחסיון היחסים בין עו"ד ללקוח.



מומחים בינלאומיים לתחום הלבנת ההון מכנים "שומרי השער" את כל אותם בעלי מקצוע הנחשפים במהלך עבודתם למידע על הון לא חוקי ולעתים הם בעצמם, במודע או שלא במודע, נהפכים לכלי להלבנתו. עם בעלי המקצוע האלה נמנים בראש ובראשונה עורכי דין ורואי חשבון, שלהם יש חובת נאמנות כלפי הלקוח, ומכאן עיקר הדילמה אם לחייבם בדיווח לרשויות. השאלה אם לחייב את "שומרי השער" בדיווח הונחה בתקופה האחרונה על שולחן הניתוחים של FATF - הארגון הבינלאומי למאבק בהלבנת הון. הארגון ביקש מכל המדינות שהוכרו על ידיו כמדינות שנלחמות בהלבנה להעביר חוות דעת בשאלה האם עליו להכניס את חובת הדיווח של "שומרי השער" לסטנדרטים הבינלאומיים שלו.



ההיגיון הוא פשוט: אם רשויות פיננסיות ובנקים מחויבים לפי חוקי איסור הלבנת ההון לדווח אפילו על חשד להלבנה (כמו למשל במקרה של תנועות פיננסיות לא הגיוניות), מדוע לא יחויבו בכך גם עורכי דין ורואי חשבון, שלרוב הידיעה שלהם על ההלבנה היא יותר מחשד? הרי גם לבנק
אמורות להיות מגבלות אתיות במערכת יחסיו עם הלקוח.



ואכן, לפי החוק במרבית מדינות אירופה, אם מגיע לקוח לעו"ד ומבקש ממנו שיהיה נאמן על סכום כסף גדול, או לחלופין משלם לו שכר טרחה גדול, ועורך הדין יודע ברמה זו או אחרת של ודאות שמקור הכסף שהופקד אצלו, או שולם לו, הוא באחת מעבירות המקור, שמוגדרות בחוק איסור הלבנת הון
- בהן הימורים, סמים, זנות, שוחד - עליו לדווח על כך לרשויות החוק.



גם סוחרי מכוניות



החוק הבריטי הוא הנוקשה ביותר. הוא מחייב עורכי דין ורואי חשבון בדיווח מלא לרשויות, ולא מאפשר להם עצימת עיניים. מדינות אחרות ביבשת כן מתירות עצימת עיניים לבעלי מקצוע אלה. גם החוק האמריקאי מקפיד על החיסיון בין עורך הדין ללקוחו, ומאפשר עצימת עיניים.




מדינות אחרות הרחיקו לכת והרחיבו את הגדרת "שומרי השער". בהולנד, למשל, נכללים בהגדרה זו גם סוחרי נדל"ן, סוחרי מכוניות, ואפילו סוחרי עתיקות. ההנחה היא שעבריינים מעוניינים להלבין במהירות את ההון הלא חוקי שברשותם, על ידי רכישת קרקעות, מבנים ומכוניות מפוארות.



לאחר שבמשך כמה שנים ישראל הוצבה על ידי ה-FATF ברשימה השחורה של
המדינות שאינן נאבקות בתופעה של הלבנת ההון, נעשו מאמצים רבים של
השלטונות והמחוקקים לצאת מהרשימה הבזויה, שבה נכללו מדינות מהעולם
השלישי וממזרח אירופה (מדינות ללא מסורת דמוקרטית). בתוך זמן קצר
יחסית נחקק החוק הישראלי לאיסור הלבנת הון, וכן הוקמה לפני כמה
חודשים הרשות לאיסור הלבנת הון, שבראשה הועמד עו"ד יהודה שפר. לאחר
שנציגי הארגון בחנו את אכיפת החוק החדש על ידי המשטרה, וכן את אמצעיה
והיערכותה של הרשות לאיסור הלבנת הון, הוצאה ישראל לפני כמה חודשים
מהרשימה השחורה. הישג זה היה בעל חשיבות, שכן הימצאות ישראל ברשימה
היה עלול לגרום לה נזקים כלכליים בגלל חששם של משקיעים מפני מדינות
שאינן מפקחות כראוי על ההון הזורם בהן.



אולם הסטנדרטים של הארגון הבינלאומי הם דינמיים, ובאחרונה נראה כי
בכוונתו לכלול את עורכי הדין ורואי החשבון ברשימת מחויבי הדיווח.
משרד המשפטים, שצפה סטנדרט זה, קבע בהצעת החוק הממשלתית המקורית כי יש לחייב בעלי מקצוע אלה בדיווח, ואולם נציגי לשכת עורכי הדין הצליחו, בדיונים לקראת החקיקה, לשכנע חברי כנסת להכניס הסתייגויות לחוק, שיבטלו את החובה הזאת.




לאור הבקשה של הארגון הושיב משרד המשפטים צוות מיוחד, שבחן פעם נוספת
את הנושא, בשיתוף נציגים מלשכת עורכי הדין. באחרונה נשלחה לארגון
חוות דעת מתחמקת, שבעצם השאירה את השאלה בלא מענה. במשרד המשפטים
מצפים לראות, בין השאר, כיצד יסתיים ההליך המשפטי בקנדה, כדי לקבוע
את עמדת ישראל בסוגיה.



בלשכת עורכי הדין מתנגדים בתוקף לכל שינוי בחוק הקיים. לפי החוק
הישראלי, עצימת עיניים של עורך דין בפני הלבנת הון אינה מהווה עבירה,
אלא אם הוא יודע בוודאות שהיא עתידה להתבצע. עו"ד אדווין פרידמן,
שייצג את הלשכה בדיונים לקראת החקיקה, סבור כי כל שינוי עלול לגרום
לנזק בלתי הפיך ביחסים שבין עורכי הדין ללקוחותיהם. "זהו לא האינטרס
הצר של עורכי הדין", אומר פרידמן, "זהו האינטרס של האזרחים, שהם
יוכלו לדבר עם עורכי הדין שלהם בלי שאלה ייהפכו להיות סוכנים סמויים
של המדינה. הנה, למשל, דוגמה: נניח יש לי לקוח מבלגיה, שאומר לי:
'אני מעביר לך סכום של מיליון דולר, אני רוצה שתשמור לי עליו עד שאני
מגיע לארץ'. הדבר הזה מותר לפי חוק; למה שמעכשיו אנשים יפחדו לעשות
את זה? גם ככה החוק הנוכחי נותן לרשות אמצעים לפלוש לפעולות שאנשים
מבצעים בחשבון הבנק שלהם, שיכולות להיות תמימות; אני לא חושב שצריך
להרחיב את הסמכות הזאת".



לכן, פרידמן ייעץ לכותבי העמדה הישראלית בעניין שומרי השער, להציע
FATF להשאיר את הנושא לשיקול הדעת של המדינות השונות. פרידמן גם
המליץ למנסחי העמדה הישראלית לקבוע כי רק תכנון ממשי של ההלבנה ייחשב
לסיוע להלבנה, ולא ייעוץ ללקוח בעניין. אלו הבדלים קטנים, הוא טוען,
שספק אם ייהפכו מתיאורטיים למעשיים, אבל הם חשובים. פרידמן סבור כי
החוק הבריטי אינו צודק, "מה גם שהתרבות הישראלית שונה מהתרבות
הבריטית, ובישראל עלולות להיות הדלפות על דיווחים של עורכי דין על
הלקוחות שלהם".




במס הכנסה נעלבו



חומת מידע נוספת שעדיין לא הופלה היא זו שניצבת בין הרשות לאיסור הלבנת הון לבין נציבות מס הכנסה. מומחים רבים בתחום טוענים שמדובר בטעות אסטרטגית, וכולם מזכירים את הדוגמה הידועה - הרשעתו של ראש המאפיה האיטלקית בארה"ב, אל-קפונה, דווקא באמצעות חשיפת עבירות המס שלו.



במסיבת העית