ביהמ"ש: יש להבחין בין הסכמה לבדיקת פוליגרף להסכמה להגשתה כראיה משפטית

בן ציון ציטרין

שופטת בית משפט השלום בתל אביב, נועה גרוסמן, קבעה בשבוע שעבר כי יש להבחין בין הסכמה של מבוטח לעריכת בדיקה בפוליגרף לבין הסכמה להגשת תוצאותיה כראיה משפטית, והכרעת הדין על פי תוצאות אלו; לדבריה, הסכמת בעלי הדין צריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה.

ההחלטה ניתנה בתיק שבו תבע איגור סוסין את כלל חברה לביטוח. על פי כתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד דן חוטין מתל אביב, בדצמבר 97' נגנב רכבו של סוסין מחניית ביתו בנתניה. חוקר מטעם חברת הביטוח נפגש איתו כשלושה שבועות לאחר הגניבה והחתים אותו על טופס לפיו מסכים סוסין לעבור במידת הצורך בדיקת פוליגרף מטעם החברה.

בינואר 98' קיבל סוסין תשובה כי על פי ממצאי החקירה ובדיקת הפוליגרף הוא אינו זכאי לתגמולים בגין הפוליסה. לטענתו, בעקבות ההודעה נמנעה חברת הביטוח מלשלם לו תגמולים בגין גניבת הרכב, כאשר החלטתה מושתתת בראש ובראשונה על תוצאות בדיקת הפוליגרף.

לטענת כלל, יש להכריע בתביעה בהסתמך על בדיקת הפוליגרף, שכן מדובר בהליך אזרחי שבו הסכימו הצדדים על הדרך הדיונית להכרעת גורל הסכסוך ביניהם. כלומר, בדרך של בדיקת פוליגרף מטעם חברת הביטוח, שממצאיה מחייבים.

לטענת סוסין, הוא עולה חדש וחוקר החברה לא הסביר לו את המשמעות האמיתית של הטופס שעליו נדרש לחתום. לטענתו, נאמר לו כי הטופס נועד לצרכים פנימיים של החברה ולא שהוא מכריע לעניין קבלת התגמולים בגין הגניבה. עוד טען סוסין כי במהלך בדיקת הפוליגרף הוא ציין בפני החוקר כי הוא מתקשה בהבנת השפה העברית, ולכן יש לשאול אותו באיטיות. לטענתו, ממצאי הפוליגרף גם נובעים מכך שהוא לא הבין את כל השאלות שנשאל. בהחלטתה כתבה גרוסמן כי היא לא השתכנעה שהתובע הבין את מלוא משמעות חתימתו על טופס ההסכמה לבדיקת הפוליגרף.

השופטת קבעה כי סוסין לא הבין את משמעות הסכמתו לבדיקת הפוליגרף, לכן מימצאיה אינם קושרים אותו. לדעת גרוסמן, לבדיקת הפוליגרף שנערכה למבוטח על ידי חברת הביטוח אין מעמד של ראיה מחייבת, ואין לה, בתיק זה, מעמד של ראייה רגילה משום שהשאלות שהוצגו בפניו בעברית לא הובנו על ידו כראוי (ת"א 23943/99).