המשימה Gnutella

מאת צחי שני ואבי מגידיש

בעוד מאבקה של תעשיית המוסיקה נגד חברת Napster טרם הסתיים, פתח, זה מכבר, ארגון ה-MPAA, המייצג את מרבית אולפני הסרטים הגדולים בארה"ב, בשלב הבא במערכה של תעשיות התוכן נגד מערכות שיתוף הקבצים.

הארגון שלח מאות מכתבים לספקי שירותי אינטרנט ואוניברסיטאות ברחבי ארה"ב, בהם הזהיר כי משתמשים מסוימים ברשתותיהם מפרים את הוראות ה-Digital Millennium Copyright Act, ע"י הפצת סרטים המוגנים ע"י זכויות יוצרים, ללא אישור בעלי הזכויות, באמצעות רשת Gnutella.

כתוצאה, הודיעו ספקי השירות והאוניברסיטאות למשתמשים הרלוונטיים, כי השירות המוענק להם ינותק אם לא יסירו את הקבצים המפרים.

מה זה Gnutella

Gnutella, בדומה ל-Napster, הוא פרוטוקול המאפשר למשתמשיו לשתף משתמשים אחרים, המחוברים לאותה רשת, בקבצים המצויים על גבי הדיסק הקשיח שלהם. אולם, בניגוד ל-Napster, באמצעות רשת Gnutella ניתן לשתף אחרים בקבצים מכל הסוגים (ולא רק בקבצים בפורמט MP3).

בנוסף, אין ל-Gnutella שרת מרכזי או אמצעי שליטה מרכזי כלשהו - השיתוף נוצר באמצעות שרשראות משתמשים (daisy chain effect) באופן הבא: כאשר משתמש מחפש קובץ מסוים, הוא שולח בקשה למחשב אחר המחובר באותה עת לרשת Gnutella, זה שולח את הבקשה למחשב נוסף, וכך הלאה. בצורה זו נוצרת שרשרת בת 10,000 משתמשים (הקרויה horizon), בה מתבצע שיתוף במידע. זוהי, אם כן, רשת שיתוף קבצים מבוזרת (decentralized) לחלוטין.

מה מפריע לאולפני הסרטים

כיום, כמות הסרטים המופצים באמצעות מערכות שיתוף הקבצים קטנה מאוד יחסית לכמות קבצי המוסיקה המופצים באמצעות מערכות אלו, בעיקר בשל העובדה שעל מנת "להוריד" סרט בודד באמצעות רשת האינטרנט דרושה העברת מידע רב וברוחב הפס הנוכחי של הרשת פעולה שכזו עשויה לארוך מספר רב של שעות.

יחד עם זאת, כבר כיום קיימים אלגוריתמי דחיסה חזקים, דוגמת DivX, הדוחסים סרט באורך מלא, כך שניתן יהיה לשולחו באמצעות רשת האינטרנט בזמן קצר יחסית ולאחסנו על גבי תקליטור בודד.

לכן, נראה כי הגידול הצפוי ברוחב הפס המוענק ע"י ספקי שירותי האינטרנט למשתמשים פרטיים מפחיד את אולפני הסרטים. כתוצאה מכך החליטו אלו להקדים תרופה למכה, בטרם תיהפך תופעת השיתוף בסרטים למגיפה, דוגמת השיתוף בקבצי מוסיקה.

מה הניע את ה-MPAA לפעול בדרך בה פעל

הארכיטקטורה של רשת Gnutella הציבה בפני ה-MPAA מספר בעיות: ראשית, בפסק דין Napster מצא בית המשפט הפדרלי לערעורים בקליפורניה את חברת Napster חייבת בגין סיוע ואחריות שילוחית להפרת זכויות יוצרים, במידה רבה, עקב השליטה שהיתה לה על משתמשיה.

בית המשפט פסק כי חברת Napster יכולה היתה לחסום את הגישה למערכותיה בפני משתמשים אשר סיפקו קבצים המפרים זכויות יוצרים, וכי עובדה זו מקנה לה שליטה על המשתמשים.

לכן, ברוח הלכת Napster, מערכות שיתוף קבצים, שאינן בעלות שליטה מרכזית, דוגמת Gnutella, בהן לא ניתן לחסום גישה למשתמשים המפיצים חומר המפר זכויות יוצרים, פטורות מאשם בגין סיוע ואחריות שילוחית להפרת זכויות יוצרים.

שנית, בעוד פרוטוקול Napster הוא רכושה של חברת Napster, וזו אחראית להפצתו, פרוטוקול Gnutella הוא open source, ולכן, אין גורם האחראי להפצתו, ואין גוף אותו ניתן לתבוע. בעיות אלו הותירו בידי ה-MPAA דרך אחת לפתרון בעיית Gnutella - פנייה לספקי שירותי האינטרנט.

החוק מעניק לספקי שירותי אינטרנט הגנה מפני תביעות בגין חומר מפר זכויות יוצרים, שהושם על גבי רשתותיהם ע"י משתמשיהם. אולם, ברגע שבעל זכויות יוצרים מודיע לספק השירות אודות קיום חומר שכזה על גבי הרשת המנוהלת על ידו, על הספק להסיר את החומר המפר, ולא, תוסר ממנו ההגנה המונעת מבעל זכויות היוצרים לתבוע אותו בשל כך.

על כן, בהיעדר יכולת לתבוע את מערכת שיתוף הקבצים, החליט ה-MPAA לאתר את המשתמשים המפרים, ולפנות לספקי השירות של המשתמשים הללו, על מנת שידאגו להסרת החומר המפר. במידה שספקי השירות יסרבו לעשות כן, יוכל ה-MPAA לתבוע אותם בגין הפרת הוראות ה-DMCA.

איתור המשתמשים המפיצים חומר מפר ברשת Gnutella בוצע באמצעות מעקב אחרי תפוצת קבצים ברשת זו. רשת Gnutella אינה מעניקה אנונימיות למשתמשיה, היות שהיא חושפת את כתובות ה-IP שלהם, וכך מאפשרת לברר את זהותם.

כאמור, ה-MPAA עקב אחר תפוצת קבצים על גבי הרשת, וברגע שאותרו קבצים שכללו סרטים המוגנים ע"י זכויות יוצרים, איתר הארגון את מפיצי הקבצים המפרים, ועם איתורם פנה לספקי השירות שלהם באמצעות המכתבים האמורים.

האם פעולת ה-MPAA יעילה

נראה, כי פעולה זו של ה-MPAA יעילה, אם בכלל, בטווח הקצר בלבד. עקב מיעוט ספקי שירותי האינטרנט המספקים שירותי פס רחבים, סביר להניח כי משתמש - אשר קיבל מכתב אזהרה כמפורט לעיל - יסיר את הקבצים המפרים, על מנת שהשירות הניתן לו לא ינותק.

יחד עם זאת, קיימות דרכים רבות לעקוף את פעולתו הנזכרת של ה-MPAA, ולהמשיך להפיץ סרטים באמצעות מערכות שיתוף קבצים: ראשית, ניתן לעבור להשתמש במערכות שיתוף קבצים אחרות, דוגמת Mojo Nation או Freenet, המקשות יותר (אם כי לא באופן מוחלט) על איתור מקור הקבצים המפרים.

שנית, זוהי רק שאלה של זמן עד שיצא client חדש של Gnutella, שיהיה בעל מעין "שכבת אנונימיות", שלא תחשוף את כתובות ה-IP של המשתמשים.

שלישית, בשלב זה, ה-Digital Millennium Copyright Act חל בארה"ב בלבד. לעומת זאת, משתמשי Gnutella מצויים בכל רחבי העולם. סביר כי פנייה של ה-MPAA לספקי שירות מחוץ לגבולות ארה"ב, על מנת שיסירו חומר מפר או ינתקו משתמש המפיץ חומר שכזה, תיענה בשלילה, אלא אם כן יצורף לבקשה שכזו צו מאת בית המשפט המקומי המוסמך.

עלות השגת צו כאמור בכל מקרה בו מבקשים פעילות שכזו היא גבוהה, ועקב המספר הגדול של הבקשות הנדרשות על מנת להשיג אפקטיוויות, סביר שה-MPAA לא ינקוט בה מחוץ לגבולות ארה"ב.

לבסוף, עם חלוף הזמן, צפוי מספר ספקי השירות ה