ראדא תובעת מחיים ניסנסון, המנכ"ל והיו"ר לשעבר, מיליון שקל בגין הפרת חובות אמון

חברת ראדא , הנסחרת בוול סטריט והעוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות אלקטרוניות לתחומי התעופה והצבא, הגישה היום בביהמ"ש המחוזי בתל אביב תביעה נגד המנכ"ל שלה לשעבר, חיים ניסנסון, ודירקטור לשעבר בחברה, עלס דוברונסקי. ראדא טוענת כי השניים העבירו מהחברה כספים וביצעו בה פעולות כספיות בלתי מוסברות שהיטיבו עם ניסנסון ואנשים המקורבים לו במהלך התקופה בה שימש ניסנסון כמנכ"ל החברה והיו"ר שלה.

התביעה הוגשה כתביעה שכנגד במסגרת כתב ההגנה שהגישה ראדא בתביעה שהגיש נגדה לאחרונה ניסנסון על סך מיליון שקל בגין הלנת פיצויי פיטורים ונזקים שנגרמו לו. זאת, עקב אי הסרתם של עיקולים שהטילה החברה על כספי הפיצויים שלהם היה זכאי במסגרת תביעה שהגישה נגדו, הן בבית הדין לעבודה והן בבית משפט השלום בתל אביב. לטענת החברה, כפי שעולה מכתב התביעה שהוגש היום באמצעות משרד עוה"ד ש. פרידמן ושות', ביצע ניסנסון פעולות שונות בכספי החברה, המסתכמות בכ-480 אלף שקל, שלא לטובתה ותוך הפרת חובות האמון שלו לגביה.

בתביעה טוענת ראדא כי ניסנסון שימש כמנכ"ל ויו"ר במקביל בין השנים 1993-1997, ובתקופה זו סבלה ראדא מקשיים תמידיים בתזרימי המזומנים שלה וממחסור בהון חוזר. באותה תקופה, טוענת החברה, ביצע ניסנסון מספר ניכר של פעולות כספיות שלא נועדו לקדם את ענייניה ואף גרמו לה נזק.

לטענת החברה, לאחר התפטרות ניסנסון היא ביצעה חקירה באמצעות משרד רואי החשבון ברלב ושות', ממנה עלה, בין השאר, כי בוצעו תשלומים שונים באמצעות חברות בנות של ראדא בעבור שירותי ייעוץ שהחשד הוא כי נעשו אך ורק כדי להיטיב עם ניסנסון ודוברונסקי ועם מקורביהם.

כדוגמה, מציינת החברה העברות כספים בסך כולל של כ-155 אלף דולר ליועץ חיצוני בשם טג'ה שאין להן כל זכר בספרי החברה, וכן תשלומים שונים ששילם אותו יועץ לחשבונות של ניסנסון.

כמו כן, מציינת ראדא בתביעה כי בשנת 1996 נחתם הסכם העסקה עם אדם בשם רונלד זימט, אשר היה אמור לשמש בתפקיד יועץ למנכ"ל ראדא בנושאי שיווק. זימט קיבל, לטענת ראדא, תמורת "העסקתו" כ-156 אלף שקל, שהוצגו בספרי החברה כשכר, למרות שהוא מעולם לא היה עובד של החברה.

בנוסף, טוענת ראדא כי ניסנסון קיבל מהחברה במהלך השנים הלוואות שונות למטרת רכישה ושיפוץ של ביתו (הן הוצגו בספרי החברה), והוא פרע אך ורק חלק קטן מהן - כך שיתרת חובו בשנת 1996 הסתכמה בכ-550 אלף דולר.

החברה טוענת כי ניסנסון העביר בשנת 1997 את מלוא הזכויות שהיו לו בבית שרכש עם אשתו בהרצליה לאשתו ללא תמורה, במטרה למנוע מראדא את האפשרות לשים את ידיה על הנכסים בכדי להבטיח את פירעון ההלוואות שניתנו לו. לפיכך, מבקשת החברה מביהמ"ש כי יורה שיש לרשום את הנכסים על שמו של ניסנסון, מכיוון שהעברת הנכסים היתה אך ורק למראית עין.

לנוכח האמור לעיל מבקשת החברה לחייב את ניסנסון לשלם לה סך של מיליון שקל, וכן לחייב את עלס דוברונסקי בתשלום של כ-180 אלף דולר. בנוסף, מבקשת החברה מביהמ"ש להצהיר, כאמור, על בטלות העברת הנכסים שביצע ניסנסון ורישום מחצית מהזכויות בהם על שמו.

כמו כן, דוחה החברה במסגרת כתב ההגנה את טענותיו של ניסנסון בתביעתו, וטוענת כי דינן של טענותיו הנוגעות להלנת פיצויי פיטורים להידחות מחוסר סמכות, שכן על בית הדין לעבודה לעסוק בהן, וכי דינן של טענותיו בדבר הנזקים מצו העיקול להתברר בתיק בו הוטלו העיקולים ולא בתביעה נפרדת. (1715/01)

טרם הוגש כתב הגנה.