"אין להשיב לאשמה", היא טענה משפטית שנאשם במשפט פלילי מעלה עם תום שמיעת ראיות התביעה כשבעצם הוא מתכוון לומר כי לאחר שהתביעה סיימה להציג את כל ראיותיה התומכות בכתב האישום הוא אינו צריך לטרוח ולהתגונן כי למעשה אין לתביעה "קייס" נגדו. זו הטענה ששימשה את השר לשעבר אביגדור קהלני ושיחררה אותו לחופשי בשלב כה מוקדם של התביעה.
זו גם הטענה שהועלתה לאחרונה, די במפתיע יש לומר, במשפטם של שלמה אייזנברג, הרי ספיר, בנימין יסלזון וחברת ערד השקעות , שכזכור הואשמו בין היתר בהכללת פרט מטעה בתשקיף חברת ערד, שיבוש הליכים וכן בעבירות מירמה בעניין חוקיות הצבעתו של יסלזון באסיפת המניות של ערד.
על קצה המזלג מדובר בפרשה שהתרחשה ב-1998, עת החליטה חברת ערד, במסגרת אסיפת בעלי המניות שלה, לאשר רכישת מניות ישרס שהוחזקו בחברת אג"ש. העניין הוא שבעלי השליטה בערד היו שלמה אייזנברג והרי ספיר, שהיה דירקטור שייצג שניים נוספים מקבוצת השליטה. כמו כן אייזנברג היה בעליה של חברת אג"ש (חברה פרטית) שהחזיקה במניות ישרס טרם העסקה.
עסקה של החברה עם בעל שליטה בה
עוד פרט שיש לציין הוא כי אייזנברג ביקש שערד תרכוש ממנו את מניות ישרס במחיר כפול משוויין - 200 מיליון דולר.
אין חולק כי דובר למעשה בעסקה של החברה (ערד) עם בעל שליטה בה (אייזנברג) ולפיכך דרשה פקודת החברות, שהיתה אז בתוקף, כי עסקה שכזו תקבל את אישור האסיפה הכללית ברוב רגיל כששליש מהמצביעים בעד אישורה לא יהיה להם "עניין אישי" בהתקשרות.
אלא שאייזנברג הבין שכנראה את הצפרדע הזאת של רכישת מניות ישרס במחיר מופקע הוא לא יוכל להחליק בקלות לגרונם של המשקיעים המוסדיים של ערד ולפיכך, טוענת הפרקליטות בכתב האישום שהגישה נגדו ונגד האחרים, הוא פנה לבצע פעולות שונות, ובלתי כשרות, לדעת הפרקליטות להשגת השליש הדרוש לכך.
לפי כתב האישום פעלו אייזנברג וספיר, שהיה מנהל תיקי השקעות ואף הוא דירקטור בחברה, בשני מישורים. אייזנברג, נטען, ביצע עסקה עם איש העסקים בנימין יסלזון לפיה מכר לו ולאחיו את מניותיו בערד שהוחזקו עבורו ע"י חברה פרטית בשם אשרת תמורת כ-1.5 מיליון דולר.
הפרקליטות טוענת כי המכירה, שבוצעה כ-4 ימים לפני ההצבעה באסיפה הכללית של ערד, נעשתה תוך מתן התחיבות מטעמו של יסלזון להצביע באמצעות המניות שכעת בידיו לשם אישור מכירת מניות ישרס לערד.
עקיפת מחסום שליש מבעלי המניות שאין להם "עניין אישי"
בנוסף טוענת הפרקליטות כי ניתנה התחייבות מטעמו של אייזנברג לרכוש את מניות ערד חזרה מיסלזון בתוך 3 חודשים במידה שיידרש לכך וכן הבטחה לכיסוי כל העלויות וההפסדים שיישא יסלזון בעקבות העסקה - עלויות המימון וירידת ערך המניה.
כנגד הרי ספיר טוענת הפרקליטות כי הוא ניצל את יפויי הכוח שניתנו לו ע"י לקוחותיו כמנהל תיקים ולאחר שהגדיל את אחזקותיהם במניות ערד השתמש ביפויי הכוח, מבלי להודיע ללקוחותיו, לשם הצבעה בעד רכישת מניות ישרס באסיפה הכללית של ערד.
בעקבות פעולות אלו, טוענת הפרקליטות, הצליח אייזנברג להעביר את עסקת רכישת ישרס באסיפת בעלי המניות של ערד שכן בזכות מניות אלו הצליח לעבור את מחסום שליש מבעלי המניות שאין להם "עניין אישי" בעסקה.
"אין להשיב לאשמה"
משפטם של המעורבים החל בדצמבר 2000 ולאחרונה הודיעה התביעה לביהמ"ש "אלו הם עדי" - טענה האומרת כי בכך הסתיימו טיעוני התביעה וכעת על ההגנה להתמודד אם מה שהוכיחו וכאן באה ההפתעה כשעו"ד ליפא מאיר העלה בפני ביהמ"ש את הטענה כי "אין להשיב לאשמה".
עו"ד מאיר טוען למעשה לקונסטרוקציה משפטית מעניינת שהשורה התחתונה שלה היא שספירת המניות באמצעותן הצביע יסלזון בעד עסקת ישרס-ערד כחלק מהקבוצה ש"אין לה עניין אישי בעסקה" היתה חוקית לחלוטין ולפיכך כל טענת המירמה של הפרקליטות נשמטת.
את טיעוניו בעניין פותח מאיר בטענה תיאורטית כללית לפיה, לצורך העניין, יש להניח כי כל טענות התביעה כפי שהן מופיעות בכתב האישום הן נכונות והוכחו כדבעי.
מאיר מנתח את העסקה שנעשתה בין אייזנברג ויסלזון בקשר למניות ערד, שהוחזקו ע"י חברת אשרת, מבחינת דיני הקניין.
לטענתו העסקה תקפה וחוקית לחלוטין שכן למעשה המניות הועברו ליסלזון טרם ההצבעה ונרשמו על שמו. כמו כן סכום התמורה - 1.5 מיליון דולר - הועבר אף הוא על ידי יסלזון לידיו של אייזנברג. כך שלטענת מאיר העסקה הושלמה ובזמן ההצבעה המניות הללו היו בבעלותו המלאה של יסלזון והוא יכול להחליט כיצד הוא יצביע באמצעותן ואף להתחייב להצביע באמצעותן לטובתו של אייזנברג.
כעת טוען עו"ד מאיר, יש לבחון, לצורך החלטה האם ההצבעה באסיפת בעלי המניות של ערד לאשר את עסקת ישרס-ערד היתה חוקית, את הסעיף המשפטי בפקודת החברות (96 לו) הקובע את הדרישות להעברת החלטה לטובת בעל עניין בחברה.
הסעיף, לטענת מאיר קובע שני מרכיבים חיוניים: 1. החזקה של 25% ומעלה מאמצעי השליטה בחברה. 2. שליש מהרוב הדרוש להעברת העסקה אין להם עניין אישי בה.
ההבדל בין "החזקה" ל"עניין אישי"
מאיר אינו חולק על כך שבגדר המושג "החזקה של למעלה מ-25% מאמצעי השליטה" יש לראות את מניות ערד שנרכשו ע"י יסלזון, אך ימים ספורים קודם לכן כמניותיו של אייזנברג שכן לשניים יש הסכם הצבעה לפיו יסלזון יצביע באמצעותן כפי שיורה לו אייזנברג. אך לטענתו "הסכם ההצבעה" הזה אינו הופך את יסלזון באופן אוטומטי ל"בעל עניין אישי" בעסקת ישרס-ערד.
השאלה למעשה היא האם הסכם הצבעה שיש לבעל מניות עם בעל העניין בעסקה הופך את בעל המניות לבעל עניין אישי באותה עסקה.
תשובתו של עו"ד מאיר היא כמובן שלילית. לטענתו מבחן "העניין האישי" צריך להיות של בעל המניות עצמו במנותק מהסכם ההצבעה - האם יש לו או אין לו עניין אישי באותה עסקה ספציפית.
ולעניינו טוען מאיר כי ליסלזון אין כל עניין אישי בעסקת ישרס-ערד שכן "עניין אישי" הוא הטבה כספית שתינתן ליסלזון בעקבות הצבעתו בעד עסקת ישרס-ערד וכזו לא ניתנה במסגרת עסקה זו, אלא לכל היותר במסגרת עסקת רכישת מניות ערד מאייזנברג - עסקה שקד
"אין להשיב לאשמה"
איתן אבריאל
24.6.2001 / 19:00