מדוע האוצר הכריז מלחמת חורמה על קופות הגמל

בשנים האחרונות שבים ומדגישים בכירי האוצר את חשיבות החיסכון לטווח ארוך - חיסכון שמטרתו להבטיח את העתיד ולא רק את ההווה, את היכולת לחיות בכבוד ולשמור על רמת חיים נאותה גם בהיעדר הכנסות שוטפות מעבודה. האוצר אף הצהיר על מדיניות כלכלית שנועדה לעודד את החיסכון לקצבה במסגרת רפורמות שנועדו לקדם מטרה זו - מכירת קרנות הפנסיה, הקלות על מעבר בין קרנות פנסיה וקופות גמל ועוד.



אלא שבחינה פרטנית של הצעדים שננקטו בשנים האחרונות, מצביעה על כך כי חלק לא מבוטל מהם עשוי להשיג בדיוק את התוצאה ההפוכה - הקטנת החיסכון לטווח ארוך וגישה של "אכול ושתה כי מחר נמות". הסיבה לכך היא שאחת הדרכים המרכזיות שבהן בחר האוצר לעודד חיסכון לקצבה היא פגיעה חמורה באפיק ההפקדה החלופי - הפקדה לתגמולים (קופות גמל או נספח הוני בביטוחי מנהלים). באפיק זה משולמים לעמית הסכומים שנצברו בבוא היום בסכום אחד ולא כקצבה. בנוגע לאפיק חסכון זה, ננקטו בשנים האחרונות שורה של צעדים מרעי תנאים. בין יתר הצעדים ניתן למנות:



1. ביטול הפטור ממס במשיכה בעוד שבעבר היו מלוא הסכומים פטורים ממס במשיכה, החל מינואר 2003 מתחייבים הרווחים במשיכה במס בשיעור של 15%, למעט ביחס למשיכה בגיל פרישה שנותרה פטורה, אם כי הגיל הועלה בהדרגה ל-67 לגברים ו-64 לנשים. בנוגע להפקדות, החל מינואר 2006 יועלה המס לשיעור של 20% (כחלק מהעלאת מס כוללת בשוק ההון).



2.הקטנת תקרות ההפקדה - התקרות המקסימליות להפקדה מהשכר הוקטנו ב-2005 מתקרת שכר של כ-10,000 בחודש לתקרת שכר של כ-7,000 שקל בלבד. במקביל ניתנה אמנם אפשרות להגדלת שיעורי ההפקדה, אך אפשרות זו אינה תמיד מנוצלת, ואף אם היא מנוצלת משמעותה צורך בהפקדה גבוהה יותר לשם קבלת זיכוי ממס זהה לזה שניתן בעבר.



3. היעדר אפשרות למשיכת הסכומים על ידי שכירים לאחר שישה חודשי אבטלה - החל מ- 2005 בוטלה האפשרות שהיתה לעמית שכיר למשוך את הסכומים שהצטברו בקופה ללא קנס לאחר שישה חודשים ללא עבודה, ומשיכה תותר רק מגיל 60.



4. משיכת סכומים על ידי עמית עצמאי רק בגיל 60, ורק אם הפקיד במקביל לקצבה - ביחס להפקדות שיבוצעו החל מינואר 2006 בקופה של עמית עצמאי חלה ההחמרה הגדולה ביותר, העשויה לחסל כמעט כליל את ההפקדה לקופות גמל כאמור. ראשית, משיכת סכומים לא תותר עוד עם תום 15 שנה - אלא ניתן יהיה למשוך את הכספים לכל המוקדם רק כשהעמית יגיע לגיל 60. משיכה מוקדמת של סכומים אלה בניגוד לתקנות תחוייב בקנס בשיעור מינימלי של 35% על מלוא הסכום שנמשך - לרבות על הקרן! בנוסף, נקבע כי ההפקדה לקופה בגין עמית שנולד לאחר שנת 1961 תותר רק אם במקביל מופקד עבור העמית למטרת פנסיה סכום מינימלי של 16% מהשכר הממוצע במשק (כ-1,100 שקל לחודש) - וזאת בלא תלות בגובה השכר בפועל של המפקיד (או אם בכלל יש לו שכר). חשוב לציין כי העמיתים שייפגעו משינויים אלה אינם רק "עצמאים" במובן הצר של המלה, אלא גם שכירים המפקידים עבור עצמם לקופה (במקום שבו המעביד אינו מפקיד בגין שכרם או חלק מהשכר), וכן הורים ו/או סבים שנהגו להפקיד עבור ילדיהם או נכדיהם לקופת גמל כאמור.



ההיגיון העומד בבסיס "מלחמת החורמה" על ההפקדה לתגמולים הינו שאיפת האוצר לעודד חיסכון לקצבה דווקא ולא לתגמולים, בשל העובדה כי הפקדה לתגמולים אינה מקנה כיסוי ביטוחי ויוצרת חשש שהסכומים לא יספיקו למטרות העמית (בין במקרה של אריכות ימים מופלגת ובין במקרה שבו יבזבז את הסכום שיתקבל במהירות וללא שיקול דעת).



אף שקיים היגיון מסויים בטענות, ניתן בהחלט לחלוק על הדרך שננקטה: ראשית, על אף חסרונות מסוימים שקיימים להפקדה לתגמולים, לא ניתן לשלול את העובדה כי מדובר במסלול לגיטימי בעל יתרונות משלו, העשוי להתאים לאופיים ולמטרותיהם של חוסכים רבים. כך לדוגמה, בעיני רבים זהו דווקא יתרון שהסכום שיתקבל בעתיד לא יותנה בתוחלת החיים של העמית (או של עמיתים אחרים בקופה). הוא יתקבל בסכום אחד וישמש את העמית לפי צרכיו לאחר הפסקת עבודתו (צרכים שאינם בהכרח זהים חודש בחודשו), והעמית יוכל להשקיעם לפי רצונו וליהנות מפירותיהם.



שנית, ניתן היה לצפות שבמקביל להרעת תנאים ביחס להפקדה לתגמולים, יעודד האוצר באופן אקטיווי הפקדה לפנסיה. אך המציאות מוכיחה כי גם בתחום ההפקדה לפנסיה שני השינויים המרכזיים ביותר הם דווקא מרעי תנאים:



1. העלאת גיל הפרישה - העלאת גיל הפרישה לגברים ל-67 ולנשים ל-62 (וייתכן שבעתיד גם ל-64) פירושה לשלם יותר ולקבל פחות. בנוסף, מתגברים גם החששות - כמה מאיתנו אכן סבורים שיתמידו ויעבדו עד גיל 67? כמה שנים נאריך חיים מעבר לגיל 67 על מנת שנוכל ליהנות מהקצבאות ומהכסף שנחסך?



2. ביטול הטבות המס לפורשים לפנסיה מוקדמת - עד 2004 הוענק פטור ממס ביחס לחלק מסויים (עד 35%) מהקצבה המתקבלת על ידי גברים שהגיעו לגיל 60 ונשים שהגיעו לגיל 55. פטור זה חל גם ביחס לפורשים בגיל מוקדם יותר, במקרה שבו הפרישה נעשית לאחר שנות עבודה ארוכות בגינן משולמת הקצבה (30 שנות עבודה לגבר ו-25 שנה לאישה). החקיקה בהקשר זה שונתה, ופטור זה בוטל בתחילת 2004 גם בנוגע לגמלאים שכבר החלו לקבל קצבאות. כתוצאה מכך, בעוד שבעבר הטבות המס ניתנו פעמים רבות כבר מגיל 55, כיום ההטבות מוענקות רק מגיל 67.



שני שינויים אלה בתחום הפנסיה, מעבר להיותם מרעי תנאים כשלעצמם, יוצרים גם תקדים בעל השפעה פסיכולוגית שלילית. העובדה שהתנאים הורעו עשויה ליצור את החשש שתקדים זה יחזור על עצמו גם בעתיד. חוסר הוודאות באשר לסכומים שיתקבלו (ולתנאים שבהם יתקבלו) בעוד שנים כה רבות, מהווה תמריץ שלילי משמעותי לחיסכון.



בסיכומו של דבר: אולי הגיעה השעה להשתמש קצת יותר בגזר וקצת פחות במקל. עידוד חיסכון לפנסיה יכול להיעשות באמצעות ביטול עיוותי מס קיימים, ביטול תקרות מחמירות ומגבלות השוללות פטור בצורה גורפת (כמו במקרה של קבלת פיצוי פיטורין), הקניית הטבות בנסיבות מסויימות גם במשיכה לפני גיל פרישה (בדומה למה שהיה נהוג בעבר) ועוד. מדיניות המבוססת בעיקר