הנשיא ברק: "צרכן יכול להגיש תביעה ייצוגית מכוח חוק הגנת הצרכן רק כאשר יש לו עילה אישית"

ביהמ"ש העליון דחה היום את ערעורו של יוסף ברזני על החלטת ביהמ"ש המחוזי לאשר לו את התביעה שהגיש כנגד בזק ובזק בינלאומי כייצוגית אך ורק לצורך קבלת סעד הצהרתי, וקיבל את ערעורה של חברת בזק, שביקשה לבטל את ההחלטה לאשר הגשת תביעה ייצוגית כנגדה.

ראשית העניין בשנת 1997 עת יוסף ברזני, באמצעות עו"ד אביגדור פלדמן, הגיש כנגד בזק תביעה על כך שבזק הטעתה בפרסומיה את קהל הצרכנים באשר לאופן חישוב תעריפי השיחות בחיוג בינלאומי ישיר. התביעה הוגשה מכוח חוק הגנת הצרכן.

ברזני טען כי החברה פירסמה כי היא מחייבת את לקוחותיה לפי זמן השיחה המדויק, בעוד שבפועל חייבה אותם לפי יחידות מניה.

ביהמ"ש המחוזי אישר, כאמור, לברזני את תביעתו כייצוגית למתן סעד הצהרתי אך לא לצורך מתן סעד כספי. מאוחר יותר ביקש ברזני לצרף לתביעה הייצוגית שאושרה אף את חברת בזק בינלאומי, ובקשתו אושרה. גם על החלטה זו עירערה בזק בינלאומי, באמצעות עו"ד חגי שלו.

בהחלטת ביהמ"ש העליון מהיום קיבל ביהמ"ש את ערעורה של חברת בזק וכן את ערעורה של חברת בזק בינלאומי, וביטל את האישור להגיש כנגדן תביעה ייצוגית.

בהחלטה שניתנה ע"י הנשיא אהרון ברק, נקבע כי נקודת המוצא העקרונית היא שצרכן רשאי להגיש תובענה ייצוגית מכוח חוק הגנת הצרכן רק בעילה אשר על פיה הוא יכול להגיש תובענה אישית.

בשאלה זו קובע ברק כי ברזני אינו טוען כי נחשף לפרסומים המטעים כביכול של בזק בעניין, ולפיכך כלל לא הסתמך עליהם שעה שעשה שימוש בשירותיה, ולפיכך הוא אינו יכול לבסס עילת תביעה אישית כנגד בזק ואינו יכול לשמש לפיכך כתובע ייצוגי.

ברק קובע כי לא ניתן להסתפק בכך שהפרסומים עלולים להטעות את הצרכן כנדרש בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, וייתכן שהדבר היה די והותר לצורך צו מניעה שיפסיק את ההטעיה, אך כאשר התובע מבקש פיצוי כספי בגין הפרסום המטעה עליו להראות שאכן הוא הסתמך על הפרסום והוטעה על ידו. משברזני לא הסתמך על הפרסומים, הרי שלא נגרם לו נזק והוא לא זכאי לכל פיצוי, קובע ברק.

כנגד דעתו של ברק, שאליו הצטרף השופט יצחק אנגלרד, נתנה השופטת טובה שטרסברג כהן עמדה מפורטת ביותר בזכות קבלת ערעורו של ברזני ודחיית ערעורה של בזק.

לדעתה של שטרסברג כהן פרסומיה של בזק אכן היו עלולים להטעות את לקוחות החברה. בעניין המרכזי בו נחלקו הדעות בקרב השופטים, קובעת כהן כי די במצג העלול להטעות את קהל הצרכנים ואין צורך להוכיח כי הפרסום הטעה בפועל.

לדעתה, אין להגביל את האפשרות להגיש תביעה רק מקרה של הטעיה בפועל ובכך להגביל את המכשיר המרתיע של תביעה ייצוגית, רק לצרכנים שראו את הפרסום והושפעו ממנו. מכל מקום, כאמור, הוחלט לפי פסק דינו של השופט ברק. (ע"א 1977/97)