רובנר לביהמ"ש: אם הייתי מעוניין להבריח נכסים הרי עמדו לרשותי 8 חודשים לעשות כן - ולא עשיתי זאת

"אם הייתי מעוניין להבריח נכסים הרי עמדו לרשותי 8 חודשים לעשות כן - ולא עשיתי זאת" - כך טוען היום דוד רובנר בתגובה שהגיש לביהמ"ש המחוזי בתל אביב במסגרת בקשתו של אלפרד אקירוב, בעליה של חברת אלרוב, להטיל על רובנר וחברת ג'יגמי (נט2וויירלס) עיקולים זמניים עד גובה של 22 מיליון שקל.

בקשת אלרוב לעיקולים זמניים הוגשה במסגרת הערעור שהגישה לאחרונה לביהמ"ש על החלטת הרשמת צ'רניאק, שלא לאפשר להטיל עיקולים זמניים על נכסיו של רובנר במסגרת התביעה על סך 22 מיליון שקל שהגישה כנגד רובנר.

אלרוב ביקשה, באמצעות משרד נחושתן ספרן מרום ארליך ושרף, לעקל את זכויותיו של רובנר באי.סי.איי , צ'ק פוינט , כור , די.אס.פי.סי, וויליפוד השקעות, אי.סי.טל, סלונט, מנגו די.אס.פי, Hyperion ,IIS ועוד, וזאת עד מתן הכרעה בערעור שהגישה.

רובנר טוען בין השאר, באמצעות עו"ד רון ברקמן אופיר בלום וענבל פלג, כי טענותיה של אלרוב נוגעות למצגי שווא בעל פה בשלב הטרום חוזי, וככאלה הן אינן מתאימות לבקשה של עיקולים זמניים. שכן טענת מצג שווא היא בעלת אופי נזיקית, ובתביעות נזיקין לא מטילים עיקולים זמניים.

רובנר מוסיף כי מכיוון שמדובר במצגי שווא בעל פה אין להטיל עיקול זמני, שכן דרישת הסעיף היא שהבקשה תיתמך במסמך או בראיות מהימנות.

ניסיון מלאכותי ליצור תחושת דחיפות

רובנר מציין עוד כי טענתה של אלרוב כי קיימת דחיפות במתן העיקולים עוד טרם הוכרע הערעור, עקב מצבה הכספי של ג'יגמי שלא יאפשר לה לשאת בתוצאות ההליך וכן עקב פעולותיו של רובנר להבריח נכסים, היא ניסיון מלאכותי ליצור תחושה של דחיפות. שכן, אלרוב התעכבה במשך חודשיים מאז החלטת הרשמת ועד הגשת הבקשה במסגרת הערעור.

"אם שקטה על שמריה חודשיים ימים וגילתה בכך כי אין דחיפות אמיתית בבקשתה, לא יקרה שום אסון אם תמתין את הזמן הקצר שנותר עד לדיון בערעור גופו - עוד 35 יום בלבד", טוען רובנר.

רובנר מציין עוד כי פעולותיו כדירקטור או נושא משרה בחברת ג'יגמי מכוסות ממילא בפוליסת ביטוח בהיקף של כ-30 מיליון דולר, וכך יש את מידת הביטחון הדרושה "שלעולם יהיה די כסף על מנת לשאת בכל תוצאה בתיק".

כבדרך אגב מציין רובנר בתגובתו כי הגשת תביעות באופן אישי ע"י חברות בקבוצת אלרוב שלא בתום לב הינה שיטה בקבוצה. רובנר מציין כי לפני כחודש התפרסמה החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים שקבע במסגרת תביעה אישית, שהגישה אלרוב אזורי סחר ממילא, כנגד מנהלי חברת קרתא, ולפיה התביעה הוגשה "שלא בתום לב ורק כדי להציק לשני הנתבעים" וכי "מדובר במעין מסע אישי כנגד הנתבעים..." וביהמ"ש הטיל על אלרוב תשלום הוצאות בסך 250 אלף שקל.

רובנר מעלה בנוסף סוגיה משפטית לפיה אין באפשרות אלרוב להגיש בקשה למתן עיקולים זמניים במהלך ערעור שכן התקנה המתירה זאת מאפשרת לעשות כן אך במקרה בו הסעד המבוקש היה תלוי ועומד ובוטל לאחר מכן.

רובנר טוען כי מעולם לא קיבלה אלרוב עיקול זמני על נכסיו ובקשתה נדחתה, ולפיכך תקנה 471 אינה יכולה להיות אכסניה למתן סעד זמני במקרה זה.

לא סטארט אפים קיקיוניים

במענה לטענת אלרוב כי בין הנכסים עליהם הצהיר רובנר קיימות אופציות ומניות ששווין עלול לרדת, טוען אובנר כי "המניות והאופציות שבידיו אינן בסטארט אפים קיקיוניים אלא בעיקר בספינות הדגל של תעשיית ההיי-טק הישראלית: צ'ק פוינט ואי.סי.איי".

בעניין זה ניתן לציין כי "ספינות הדגל" הישראליות הללו איבדו מתחילת השנה שיעור ניכר משוויין: צ'ק פוינט איבדה מה-1 לינואר כ55% משוויה ואילו אי.סי.איי איבדה באותו פרק זמן כ-75% משוויה.

עם זאת מציין רובנר כי הסיכון ששווי המניות או האופציות יירד זהה לסיכוי ששוויין יעלה וכי מדובר בספקולציה שאיננה שיקול לגיטימי בגדר השיקולים שביהמ"ש שוקל בעת מתן עיקול.

רובנר מוסיף כי הטלת עיקולים זמניים על ג'יגמי לא תשפר את מצבה, אלא תפגע בה אנושות ואף תפגע בסיכויי אלרוב "ליהנות בעתיד הקרוב מהצלחת פעילותה".