ביה"ד לעבודה חייב עובד לפצות חברה בגין עלות ההכשרה שלו כמתכנת

ביה"ד לעבודה בתל אביב חייב הבוקר את עובד חברת ההיי-טק תפנית מערכות שבבעלות חברת קומטק לשלם לחברה 14 אלף שקל כפיצויים מוסכמים תמורת הכשרתו כמתכנת בה, וזאת עקב עזיבתו את החברה טרם הסתיים חוזה העבודה שלו.

העובד עבד הצטרף לחברה בחודש ינואר 2000 ועבד בה במשך שישה חודשים מהם במהלך החודשיים הראשונים עבר קורסי הכשרה כמתכנת בחברה.

בחוזה ההעסקה שלו נקבע, בין היתר, כי הוא מודע לכך שהחברה מכשירה אותו באמצעות קורס והתמחות שייערכו על חשבון החברה, שעלותם מוערכת בסכום של 5,000 דולר ובמידה והעובד מתפטר מעבודתו לפני תום שנתיים מיום חתימת ההסכם, הוא יהיה חייב בתשלום פיצוי קבוע ומוסכם של 5000 דולר לחברה.

העובד כאמור הודיע לחברה על התפטרותו כ-6 חודשים לאחר שהחל לעבוד בה, וזו הודיעה לו כי עליו לשלם לה את הפיצוי המוסכם ואף קיזזה חלק ממנו באמצעות משכורתו האחרונה של העובד.

העובד פנה לביהמ"ש בתביעה כנגד החברה לתשלום המשכורת, בה טען בין השאר, כי הוא חתם על ההסכם ללא הסבר מספק על הסעיף המכיל את הפיצוי המוסכם.

עוד טען העובד, כי תקופת הכשרתו בחברה הסתכמה בחודשיים בלבד וסעיף הפיצוי המוסכם לא משקף את ההוצאות בפועל שנגרמו לחברה, משום שהוא מוגזם ואינו מגלם את עלות הכשרתו בפועל, שהיתה לטענתו נמוכה יותר.

החברה, מצדה, הגישה באמצעות עוה"ד רונן ציטבר, בניהו לאבל ויגאל מלול, תביעה שכנגד על יתרת הסכום של הפיצוי המוסכם מעבר לסכום שקוזז על ידה ממשכורתו האחרונה של העובד.

החברה טענה בין השאר כי העובד קיבל אצלה קורסי הכשרה על חשבונה שמטרתן היתה להכשירו לעבוד בחברה אך באמצעותן הוא אף רכש "מיומנות כללית לעבודה בענף המחשבים".

שופטת ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב וירט-ליבנה דחתה את תביעתו של העובד וקיבלה את תביעת החברה, תוך שהיא קובעת כי חוזה עבודה, ככל חוזה, אחר חלים עליו הוראות הדין הכללי המאפשר לצדדים לקבוע שיעור פיצוי מוסכם בעקבות הפרת החוזה.

השופטת קובעת כי ביהמ"ש יכול עפ"י החוק להתערב בגובה הפיצוי שנקבע, רק במקרה בו הנזק שנגרם אינו בבחינת תוצאה סבירה של הפרת החוזה.

השופטת מציינת כי כבר נפסק שהפחתת פיצוי יעשה רק במקרה חריג בו מצא ביהמ"ש היעדר "כל יחס סביר" בין הפיצוי לבין הנזק שנגרם, וכי הנטל להוכיח זאת מוטל על העובד המבקש להשתחרר מסעיף הפיצויים.

במקרה הזה, קובעת השופטת כי העובד לא הביא כל ראיות להוכחת חוסר הסבירות של הפיצוי המוסכם ואילו החברה הציגה קבלות המעידות על הקורסים ועל הכשרתו כעובד, לפיכך המסקנה המתבקשת היא שהפיצוי המוסכם שנקבע ע"י הצדדים בחוזה היה סביר ואין מקום לביה"ד להתערב בו.

השופטת כאמור קבעה כי הקיזוז שביצעה החברה היה אף הוא כדין ואף חייבה את העובד לשלם לה 14 אלף שקל - יתרת הפיצוי המוסכם. (דמ 6662/00)