בכנס שקיימה חברת הייעוץ הבינלאומית ארנסט אנד יאנג נשאלו יזמי היי-טק ומשקיעים היכן הם רוצים להיות בשנת 2040. היזמים פרשו לפני הקהל חזונות מכונפים על מקומם בעולם חדשני וטכנולוגי. כשהגיע תורו של דב מורן, הוא פשוט אמר: בשנת 2040 אהיה כאן, עמוק בתוך הטכנולוגיה והיזמות. טוב לי ואשרי שאני כאן.
למורן (61) יש הרבה מאד סיבות להיות מרוצה. הוא נחשב היום לאחד האנשים המשפיעים ביותר בסצנת הסטארט אפים בישראל. מרצה מבוקש, ומשקיע שאינו חס על זמנו וכספו כאשר מדובר בפוטנציאל מבטיח של חברת היי טק ישראלית, רצוי חברת ענק.
הוא היה בסצנת ההיי טק הישראלית כמעט מההתחלה. מנקודת הזינוק, דרך המפולת הגדולה בוול סטריט ובאקזיט הגדול. המסע הארוך שלו כלל הרבה עליות ומורדות - הוא הקים את חברת אם. סיסטמס, הנפיק אותה בוול סטריט ומכר אותה בסוף תמורת 1.6 מיליארד דולר. העסקה הפכה אותו לאחד מיזמי ההיי-טק העשירים בישראל אבל בניגוד לחלק מעמיתיו הוא לא בחר לשבת על המיליונים ולהעלם מהנוף. הוא הפך לאחד המשקיעים הנלהבים בענף, יזם של חברות חדשות ומעוררות דמיון, נקודת ציון לצעירים שחולמים להיות יום אחד, כשהם יהיו גדולים, דב מורן. לאחרונה הוא הקים קרן השקעות חדשה, "גרוב וונצ'רס" ובאמצעותה הוא מתכוון לזהות ולטפל את חברות ההיי-טק הגדולות שיובילו את התעשיה בעשור הבא.
מ. סיסטמס הוקמה בסוף שנות השמונים היתה אחת החברות הראשונות בעולם שפיתחו שבב זיכרון הבזק ("פלאש דיסק" שבב הזיכרון הנמצא במצלמות, נגני MP3 וטלפונים סלולרים. מ סיסטמס היתה בין החברות הראשונות בעולם שזיהו את הפוטנציאל העצום בשבב שהומצא ביפן והוצג בסוף שנות התשעים על ידי אינטל. מורן וחבריו לסטארט אפ לא ידעו בתחילת הדרך מה הם אמורים לעשות עם ההמצאה החדשה. בהתחלה הם חשבו שהשבב החדשני יחליף את הקלטת במכשירי ההקלטה. בהמשך התברר שהוא החליף את הדיסקים ששימשו לשמירת קבצים. אם סיסטמס הגיעה לכל כיס כאשר פיתחה לראשונה את הדיסק און קי שבב הזיכרון המאפשר לטעון את מהמחשב תכנים ולהעביר אותם לכל מקום על גבי שבב מחשב זעיר.
הניסיון מתורגם לעצות
עשר בדיוק לאחר שנפרד ממ. סיסטמס מפרסם מורן את ספרו "100 דלתות מבוא ליזמות" (הוצאת ידיעות ספרים), שבו הוא מתרגם את ניסיונו העשיר לצרור עצות, מעשיות ברובן, לסטארט אפיסט המתחיל. אין למורן מתכון להצלחה, ואפילו הוא עצמו לא הפך למצליחן סדרתי בענף. אבל הוא יכול לספק הרבה מאד השראה ותובנות חשובות על הענף וטבעם של העוסקים בו.
מורן פועל ממשרד צר מידות בבניין צנוע המאכלס חסרות סטארט אפ בכפר הירוק שבין תל אביב לרמת השרון. החללים הפתוחים, פינת הקפה, משרים כאן את אווירת הסטארט אפ המוכרת, אותה הוא נושם וחי כבר למעלה משלושים שנה.
זה לא מזל - חברה צריכה לדעת להשתנות
אחרי מ. סיסטמס הקמת את "מודו" מה בעצם קרה שם?
רצינו ליצור טלפון סלולרי שניתן להתאים אותו לכל לקוח: רוצה טלפון עם מצלמה חזקה? תחבר את הטלפון שלנו למצלמה איכותית. המצלמה לא חשובה לך אבל אתה רוצה סוללה שמחזיקה הרבה זמן? תתאים אותו לסוללה גדולה, או לנגן מוסיקה איכותי.
מודו נסגרה לאחר שספק התוכנה שלכם נקלע לקשיים. אבל אולי מראש לא היה לכם סיכוי: האייפון כבר היה בדרך לשווקים, והשוק הסלולרי היה שוק של חברות ענק.
על פי הגישה הזו שום חברת סטארט אפ לא היתה קמה. היזמים תמיד יכולים להגיד שיש בעולם מיקרוסופט ואפל וגוגל ואמזון שבוודאי חשבו על זה לפני ואם לא הם כבר יידעו איך לחסל כל מתחרה חדש. לחברות הגדולות כבר יש מוצר, וכל המאמץ שלהם מופנה לפתח את הדור הבא, אם זה אייפון או גלאקסי או מערכת הפעלה של חלונות. רק הקטנים יכולים להביא דברים חדשים באמת, שמחלקות הפיתוח הגדולות לא חושבות עליהם. נוקיה שלטה באותה תקופה בשוק ומה שקבר אותה זו השמרנות.
למרות הניסיון המצטבר שלך ושל חבריך, נראה שההיי טק הוא עדיין רולטה גדולה. מעטות החברות שמצליחות. במ. סיסטמס יריתם באפלה לפני שפגעתם בול.
זה לא היה מזל. חברה טובה צריכה לאפשר לעצמה להשתנות עם הזמן וכאשר היא מגלה שהיא פונה לשוק לא מתאים היא צריכה להבין את המצב ולדעת להשתנות. אנחנו התחלנו מהתחלה בתחום של האחסנה וכל המוצרים שעשינו היו בתחום הזה.
הצלחת בתחום השבבים אבל לאחר מכן פנית לתחומים אחרים. טלפון סלולרי, ממיר חכם לטלוויזיה בקומיגו.
בקרן ההון סיכון החדשה שנו, גרוב וונצ'רס, אנחנו מסתכלים גם על תחום השבבים. זוהי קרן שעוסקת במה שאני מכנה "טכנולוגיה עמוקה". חברות שמבוססות על טכנולוגיה מורכבת הדורשת ידע הנדסי והשקעה גדולה בפיתוח. גיליתי שיזמים בתחומים האלה מתקשים מאד למצוא משקיעים שמבינים אותם ומוכנים להשקיע בהם. הגיעה אלי חברה בשם קונסיומר פיזיקס. הם פיתחו מערכת המסוגלת לזהות חומרים באמצעות בדיקת ספקטרום הקרניים הנפלטות מהם. אמרתי להם שזה רעיון נהדר ששווה פיתוח. לאחר כמה שבועות התקשר אליה המנכ"ל של החברה ואמר שהוא רוצה לסגור את החברה כי הוא לא מוצא משקיעים. בקרנות ההון סיכון אמרו לו שהרעיון מסובך מידי וקשה לביצוע. השקעתי בהם בעצמי ועזרתי להם לגייס כסף. לאחרונה הם גייסו כסף על פי שווי של 150 מיליון דולר. אני מאמין שזו חברה שתמכור במיליארדי דולרים. אבל אם לא הייתי עוזר להם היא לא היתה קמה.
מה הסיבה? יש כאן הרבה קרנות הון סיכון, חממות ומשקיעים פרטיים המכונים "אנג'לים" שמחפשים את היוניקורן הדבר הגדול הבא.
נכון שיש כאן קרנות הון סיכון מצויינות אבל אין מי שייקח חברות מסובכות כאלה משלבים מוקדמים של הפיתוח. הם מוכנים להשקיע בחברות בשלבים מאוחרים, לאחר שמשקיעים אחרים השקיעו בהם. אין גם מנהלים ושותפים המסוגלים להעניק ליזמים המתחילים את התמיכה הנדרשת. רוב מנהלי הקרנות הם אנשים פיננסיים שאינם באים מהתעשיה ולא עברו את המסלול המטורף הזה של ליצור סטארט אפ מצליח. ברוב החממות הטכנולוגיות גם אין למנהלים את הזמן הנדרש לטפל ביזם הצעיר. אנחנו מתכוונים להשקיע רק בארבע חברות מדי שנה. ושותף הקרן המטפל בהשקעה הופך להיות מעורב בחברה ממש כאילו הוא עובד פנימי שלה. בצורה זו אני מעריך שנצליח להפוך כמחצית מהחברות שנשקיע בהן לחברות גדולות, ולהקים שלוש או ארבע חברות ענק מהסוג שכבר לא קמות בישראל.
מי המשקיעים שנתנו בכם אמון?
ת: לצערי הרב מאד כרגע אלו רק משקיעים זרים. זו בעיה. דיברתי עם מנהל צעיר בקרנות הפנסיה של עובדי הרכבת בפנסילבניה שבארצות הברית. הוא אמר שהוא מוכן להשקיע אצלי אבל יש לו רק שאלה קטנה: האם המשקיעים המוסדיים בישראל משקיעים בקרן שלך? מה יכולתי להגיד לו? הודיתי שלא. זו בעיה. בארצות הברית מבוסס ענף ההון סיכון על קרנות הפנסיה וחברות ביטוח שמגוונות את ההשקעות שלהם. בישראל המוסדיים לא משקיעים היום בקרנות הון סיכון.
אולי בצדק. היו משקיעים שקיוו להרוויח הון וניכוו מהסיכון. אנחנו רואים גם דעיכה פעילות בענף. קרן סקויה הענקית סגרה את משרדה בישראל.
אני לא יודע מה הניע את סקויה לסגור את המשרדים למרות שאין ספק שאנשיה יצרו פה גם הצלחה פיננסית מדהימה. נכון שהיו גם קרנות שלא הניבו את התשואות שקיוו להן. יש בענף מנהלים פחות מקצועיים שעשו כסף מדמי ניהול מבלי להביא תוצאות. אבל יש גם קרנות טובות וצריך להכיר להבין את ההבדלים. חלק מהסיבה לכך שהמוסדיים לא משקיעים היא המגבלות שהוטלו עליהם על ידי אגף שוק ההון באוצר. דמי הניהול בקרנות ההון סיכון גבוהים בהשוואה לקרנות הון אחרות מפני שהליווי העסקי שאנחנו צריכים להעניק לכל חברה עולה כסף ודורש השקעה. כשהצגתי בארצות הברית את הקרן ואמרתי שדמי הניהול הם 2.25% לשנה שאלו אותי איפה אתה חי. אבל המוסדיים בישראל מוגבלים לתשלום ממוצע של 0.35% לשנה. אז מהי התוצאה: שכשאתה שומע על אקזיט ישראלי מוצלח במאות מיליונים או במיליארדים, אתה יודע שרוב הרווחים הולכים בדרך כלל לפנסיונרים בארצות הברית ולא לישראלים.
במשרד הכלכלה הקימו את הרשות לחדשנות. הם מדברים על תכניות שיעודדו הקמת חברות גדולות.
אומר זאת בזהירות. אני מקווה שמשרד המדען הראשי שהיה משרד מקצועי מאד לא יהפוך לרשות עם הרבה מעורבות פוליטית וחלוקת ג'ובים. באוצר מדברים על עידוד להקמת חברות גדולות אבל התכנית מציעה תמריצים לחברות שאין כמעט בישראל. בינתיים אני רואה שבמקום לסייע הממשלה דווקא מקצצת בתקציבי הסיוע. בעבר היה במשרד הכלכלה שר שהתעמת מול שר האוצר ונלחם על תקציבים. היום שר האוצר הוא גם שר הכלכלה.
עם כל זה מגיעות לכאן כל חברות הענק הבינלאומית שמסייעות גם בפיתוח התעשיה המקומית: גוגל, מיקרוסופט, אפל, פייסבוק: כולם הקימו כאן מרכזי פיתוח.
אם תעשיית ההיי-טק שלנו היתה תלויה בחברות האלה גורלנו היה רע ומר. הן מחזיקות כאן שכבה דקה של אנשי פיתוח שנהנים אולי ממשכורות טובות ועבודה נהדרת, אבל תעשיה אמיתית צריכה גם אנשי לוגיסטיקה, מכירות ושיווק, ייצור ושירותים נלווים.
חשבת פעם מדוע התפתחה דווקא בישראל תעשיה ענפה כזו? בהיסטוריה של התעשיה לא מוזכרים יהודים רבים.
זה לא הישראלים. זה היהודים, שהם אומה יזמית יותר מכל אומה אחרת בעולם. אני חושב שזה בגלל תהליך של ברירה טבעית, במהלך חיי הגלות של היהודים באירופה ובמדינות המזרח. בכל מקום הוטלו עליהם איסורים ומגבלות. הם לא יכלו להיות בעלי קרקעות, התקשו להגיע למשרות בשירות הציבורי, והם נרדפו לעתים קרובות. יהודי שלא היה יזם בנשמתו ומצא דרכים לא שגרתיות להתקיים, פשוט לא שרד.
יש אומרים שזה קשור בחשיבה התלמודית המתפתלת?
אני לא רואה שום קשר בין התלמוד להיי-טק ולמדע. אתה מסתכל על היהודים הרבים שזכו בנובל וכמעט איש מהם אינו בוגר ישיבה. החשיבה התלמודית סייעה אולי להרבה יהודית להיות לעורכי דין. יזמות היא משהו אחר: לצאת להרפתקה ולהגיע למקום שאיש לא היה בו קדם.
פליירטת פעם עם רעיונות להיכנס לפוליטיקה
אני בא ממשפחה רביזיוניסטית. אבי היה ממעריצי ז'בוטינסקי ואסיר ציון. לאחר שעלה היה חבר מרכז חרות וקראתי את כל כתבי ז'בוטינסקי. אבל מה שאני רואה היום בפוליטיקה, לא קשור לערכי מפלגת חרות או הליברלים וגם בצד השני לא קשור לערכים של מפלגת העבודה. כשאני מסתכל על הפוליטיקה בעולם אני רואה שיש בעיה עולמית. המנהיג פונה לפלח אוכלוסייה דל השכלה של כ-30% מהעם, כדי להניע אותם המנהיג לא צריך להיות חכם או צודק או לעשות מה שנכון למדינה. הם רק צריכים לעורר בהם רגשות על ידי הפצת פחד יצירת פילוג. ככה עלו לשלטון ארדואן בטורקיה ומדורו שהורס היום את ונצואלה. אז אני תורם את תרומתי לציבור באמצעות הקמת חברות היי טק.