לפני ימים אחדים פורסמו נתוני האוצר לפיהם יחס החוב-תוצר של ישראל ירד ב-2015 ל-64.9%. החשבת הכללית, מיכל עבאדי-בויאנג'ו שהציגה את הנתונים אמרה כי מדובר במגמה מתמשכת וכי יחס החוב-תוצר הנוכחי מעיד על עוצמתה של הכלכלה הישראלית.
אך מה קורה כשבוחנים את החוב של משקי הבית? כאן מתגלה תמונה שונה בתכלית. תרבות הצריכה המאפיינת את הדור הנוכחי הביאה, על פי נתוני בנק ישראל, למצב שבו כ-755 אלף משקי בית בישראל נמצאים בחריגה בחשבון הבנק (אוברדרפט), באופן קבוע. מדובר בכ-33% מכלל משקי בית בישראל, שלפי נתוני הלמ"ס שפורסמו בסוף שנת 2015, מספרם מגיע ל-2.22 מיליון.
חשבון הבנק שלנו אמור לייצג את המנוע הכלכלי מאחורי כל משפחה, הכנסות והוצאות, ואפילו חסכונות. משפחה אמורה לנהל את חשבון הבנק שלה ולייצר אופק כלכלי. חיים במצב של אוברדרפט קבוע בקרב כ-34% ממשקי הבית היהודיים, הוא בעיה מהותית שרק הולכת ומתרחבת.
לצרכן הפרטי אין "חשבת כללית" שתבחן את היקף החוב וההתנהלות הכלכלית של התא המשפחתי. חינוך פיננסי, היא חוליה חסרה בחינוך בישראל, ולציבור אין באמת כלים שיסייעו לו בהתנהלות כלכלית נכונה. לכך מצטרפת העובדה שהמערכת הבנקאית פועלת, שנים רבות, בתנאים של חוסר שקיפות מול הצרכן הבודד, ואף שיכללה את השיטה באמצעות עמלות יצירתיות שהצרכן כלל לא מודע לקיומן ועוד פחות מכך לשיעורן.
אין מי שיסביר את תלוש השכר, מרכיביו, ברוטו ונטו, זכויות פיננסיות בעולמות הפנסיה, גמל, השתלמות. רוב הציבור מנהל מלחמת ההישרדות מול החריגה הקבועה בחשבון הבנק מול ההוצאות האמיתיות של התא המשפחתי, בתנאים של יוקר מחיה הולך וגובר וקיפאון מתמשך בשכר.
כך קורה שהפתרון הנפוץ לבעיה: "אין כסף לגמור את החודש", הוא: "ניקח הלוואה מהבנק". אבל התא המשפחתי חייב למצוא דרכים לשיפור מצבו הפיננסי השוטף ברמה הנקודתית ומוכן לשלם עליה בטווח הארוך. דווקא בגלל הפיכתן של ההלוואות לכלי פיננסי חשוב לשגרת הפיננסים של רוב באוכלוסיית ישראל חשוב לפעול גם כאן מתוך ראייה של צרכנות נבונה.
חשיבות בדיקת התנאים המקדימים או לחלופין בדיקת תנאי האשראי שאני מקבל במצב של חריגה מהחשבון בבנק היא פרט שאיש לא מאיר בגלוי. האשראי הצרכני שהבנק נותן במצב של חריגה יקר מאוד ובדרך כלל עומד על נתון דו ספרתי (קרי מעל 10%). בנוסף, קשה מאוד לצרכן מן השורה, להשוות בין ריביות על מסגרות אשראי.
יש עמימות בהצגת הנתונים (ערוב של ריבית כפונקציה של המסגרת עם/או בלי הצמדה). בנוסף, הנתונים בפועל מוצגים לנו פעם בתקופה (חודשי או רבעוני) שבה החשבון שלנו היה במינוס בחלק מהזמן ובפלוס בחלק אחר וקשה מאוד לבצע ניתוח של הנתונים באופן עצמאי. בסופו של יום, אין הרבה הבדל בין ההצעות של הבנקים השונים, מה שגורם לצרכן לוותר על הבדיקה בידיעה שמעבר למתחרה לא תמיד יוזיל עבורו את העלויות.
עם זאת הצעד הראשון בצרכנות נבונה הוא לבדוק עוד אופציות אפשריות לקבלת אשראי. לא חייבים היום להמשיך ולשלם עלויות אשראי גבוהות מול הבנק ולהעמיק את המינוס. לעתים הלוואה בתנאי אשראי טובים יותר, לא דרך הבנק, יכולה לסגור את המינוס בבנק ולהקטין את העלויות והעמלות הנלוות לאשראי. כמו כן מומלץ להתמקח: המציאות היא שצרכני אשראי לא מתמקחים, וזו החמצה של התחרות.
הרגלי הצריכה של המשפחה הישראלית מחייבים יכולת אשראי לטובת פרויקטים חד פעמיים. החל מהוצאות לטובת שיפוץ הבית, המשך בחגיגות בר מצווה וכלה בצרכים של עסק קטן ומשפחתי. הוצאה מתוכננת (יותר או פחות) יכולה לגרור למינוס בחשבון של עשרות ואלפי שקלים. צרכן בעידן של תחרות על מתן אשראי חייב לחפש את ההצעה האטרקטיבית ביותר. האשראי החוץ בנקאי פתח דלת חדשה לצרכנים, והתחרות החדשה שמובילים גופי אשראי המורידים את עלות האשראי לצרכן, מאפשרות לו גמישות.
היציאה ממציאות של חשבונות חורגים בקרב אחוז כה גדול של הציבור הישראלי היא יעד שחייבים להשיגו. דור שלם של משקי בית שמתנהל בלי וודאות פיננסית, מחודש לחודש, הוא לא גזרה משמיים. כניסת התחרות לעולם האשראי היא רפורמת "השמיים הפתוחים", הפעם בענף אשראי והיא מתבקשת. היא אמנם חווה חבלי לידה אבל כאשר הציבור יכול לקבל הלוואות מיידיות בתהליך דיגיטלי פשוט נראה שהדרך לשינוי מציאות האוברדרפט נפרצה.
עופר כרמל הוא מנכ"ל Eloan הלוואות הוגנות בין אנשים