בווידאו: ראיון אולפן עם יונה יהב, ראש עריית חיפה, על הוצאת מיכל האמוניה מהעיר
השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, נשמע השבוע נחוש ולוחמני: "הודענו לחיפה כימיקלים שאם לא יציגו תוכנית ברורה להפחתת הסיכון, קרי הוצאתו של מיכל האמוניה ממפרץ חיפה, לא נאריך להם את ההיתר לעיסוק ברעלים, ונשים אותם במצב שהמיכל ייסגר. אולטימטום: תוכנית ברורה או סגירת המיכל; אנחנו הולכים לקרב לא פשוט". בכנס "סביבה 2050" שהתקיים בתל אביב הודיע אלקין: "החודשים הקרובים יהיו סוערים".
מיכל האמוניה, הנמצא בשטח נמל חיפה, הוא הלווייתן הלבן של ארגוני הגנת הסביבה והעירייה, שהתגייסה למאבק להוצאת המיכל הענק מתחום העיר. אלפי טונות האמוניה שהוא מאכלס משמשים בעיקר את תעשיית הדשנים הכימיים. זהו חומר רעיל מאוד ונדיף. דליפה מהמיכל עלולה לפגוע בתושבים הגרים באזור. התפוצצות או קריסה משמעותית של המיכל תגרום לאסון רב נפגעים. בתחילת החודש הבא אמור אלקין להכריע אם המיכל יוכל להמשיך ולפעול או ירוקן מתכולתו המדאיגה.
מיקום המיכל במפרץ חיפה אינו מקרי: האמוניה מיובאת בדרך הים. מכיוון שמדובר בחומר מסוכן, רצוי למעט בהובלתו על פני הכבישים ולכן הוחלט שהמיכל, כמו גם מפעל הדשנים העיקרי שלו הוא מיועד, יהיו באזור הנמל. רק ב-2010, לאחר שהתגלו מאגרי הגז הגדולים מול חופי ישראל, החלו משרדי הממשלה המעורבים לגבש פתרון חדש: הגז הטבעי הוא חומר גלם עיקרי לייצור אמוניה. התגלית מאפשרת הקמת מפעל אמוניה שייצר בהתאם לצריכה השוטפת של התעשייה הישראלית, ללא צורך במאגר גדול ומסוכן.
המשרד להגנת הסביבה הזמין מחברת הייעוץ "אתוס" המלצות לפתרון הבעיה. הדו"ח המקצועי לא היה מעודד במיוחד. בפרק העוסק בהשוואה בינלאומית התברר שמצבנו אינו שונה מהקיים במרבית מדינות העולם. מבין 71 מיכלי אמוניה ברחבי העולם היו 30% בטווח של קילומטר ופחות משכונות מגורים. רק ב-15% מהמקרים היו המיכלים בטווח בטוח יחסית של חמישה קילומטרים ויותר: "אחת התובנות מסקר המיכלים בעולם היא, כי המיכל במסוף הקישון אינו יוצא דופן באף אחד מהפרמטרים שנבחנו, וכי מיכלים דומים קיימים בעולם, לרבות במדינות המפותחות. אם נתייחס לפרמטרים כגון גודל המיכל, קרבה לאוכלוסיה, הימצאות המיכל במסוף ימי, הזרמת אמוניה מהמיכל אל המשתמש בצנרת וכיו"ב, אותרו עשרות מכלים דומים בעולם", קבעו המומחים.
בפרק הדן בהקמת מפעל האמוניה קובעים היועצים שהקמת מפעל אמוניה בישראל אינה כלכלית: כדי לייצר אמוניה במחירים תחרותיים נדרש מפעל בהיקף כפול מזה שנדרש לאספקת מלוא צורכי התעשייה בישראל. בנוסף, מחיר הגז הטבעי בשוק הישראלי גבוה מכדי להתחרות במחירי הגז בשוק העולמי. ליזמים שאמורים היו להקים את מפעל האמוניה בישראל יש גם בעיית שוק: כ-70% מהתוצרת מיועדת למפעל חיפה כימיקלים. אם ייקלע המפעל למשבר, כפי שקורה לעתים, עלול מפעל האמוניה לקרוס בעקבותיו.
המומחים סקרו אפשרויות שונות, וסיכמו שהמפעל יכול להתקיים כלכלית רק אם המדינה תסבסד את מחירי הגז ב-25%. המשמעות המעשית של ההמלצות היתה שאי אפשר להקים בישראל מפעל אמוניה, שכן על פי מדיניותה אין הממשלה מסבסדת גז או חומרי גלם אחרים לתעשייה. אולם תחת הלחץ הפוליטי החליטו משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה לנסות ולקדם את הקמת המפעל: כבר בנסיונות הראשונים התברר שאין יזם שיסתכן במיזם השאפתני, שההשקעה בו נאמדת במיליארד שקל.
המכרז להקמת המפעל נדחה שוב ושוב, כשהמדינה העלתה מדי פעם את נכונותה לסבסד את ההשקעה במפעל ולפצות את היזמים במאות מיליוני שקלים במקרה של קריסה עסקית. לבסוף הוחלט לפרסם מכרז למרות הכישלון המובטח מראש. ואולם תיבת המכרזים נותרה ריקה גם במועד פתיחת המעטפות, בנובמבר בשנה שעברה.
כישלון מהמכרז הותיר את המדינה ללא תחליף למיכל המוגדר על ידי הנאבקים לחיסולו "פצצת זמן". המוצא היחיד שנותר בידי האחראים לקיומו הוא גלגול האחריות. בעלי המיכל היא, באופן פורמלי, חברת נמלי ישראל, שהמיכל נמצא בשטחה. ואולם הוא מוחכר ומתופעל על ידי חברת חיפה כימיקלים, שהיא הלקוח והיבואן העיקרי של האמוניה. ההיתר להפעלת המיכל מותנה ברישיון מיוחד לטיפול בחומרים מסוכנים, הניתן על ידי המשרד להגנת הסביבה.
למרות הטענות על הסיכון הרב של החומרים במאוכסנים במיכל, מחדש המשרד את רישיון החברה מדי שנה. נוכח כישלון המאמצים להקמת מפעל האמוניה, הודיע המשרד כי הוא שוקל את אי חידושו של הרישיון, שיפקע בתחילת החודש הבא. המשמעות של מהלך כזה היא ריקון המיכל, הפסקת יבוא האמוניה וסגירת המפעלים והתעשיות שהאמוניה דרוש לקיומן.
למרות הרושם שנוצר בציבור, הדיון אינו עוסק כלל בהעברת המיכל, אלא עמידותו בפני רעידת אדמה ומידת הבטיחות של הצנרת המחוברת עליו. בתחילת החודש הגיש המפעל את תוכניותיו לשיפור המיגון ומערכות הצנרת. לדברי סמנכ"ל התפעול של חיפה כימיקלים, עמיחי זיידנר, המיכל עמיד לנזקים העשויים להיגרם מרעידת אדמה ששכיחותה היא אחת ל-2,500 שנה.
במסגרת השימוע חוזרים עיריית חיפה וארגונים ירוקים ומעלים את כל טיעוניהם על הסיכונים הנשקפים מעצם הצבתו של המיכל בסמיכות לאזורי מגורים. חלק מהדוחות מתריעים על סכנה לחייהם של למעלה מעשרת אלפים תושבים במקרה של תקלה חמורה. איום שהשמיע מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, לפגוע במיכל עורר בשנה שעברה דאגה רבה בקרב תושבי המפרץ.
לפני שבועיים פרסמה עירית חיפה דו"ח שנכתב על ידי מומחים בראשות פרופ' אהוד קינן, ובו אזהרה מפני אפשרות של פגיעה בספינה המובילה אמוניה לחיפה. על פי הדו"ח יכולה פגיעה כזו להביא לקטילת כל מי שנמצא בטווח 10 קילומטרים. היה זה דו"ח נגדי לחוות דעת של המועצה לביטחון לאומי, שעל פיה לא נשקפת סכנה משמעותית.
בעמדה שהגיש פיקוד העורף במסגרת דיון בבית המשפט העליון, הוגדרה סכנת הפגיעה כתוצאה ממלחמה "בעלת סבירות נמוכה מאוד". בדיקות שנערכו בהזמנת מפעל חיפה כימיקלים, העלו שהמיכל בטוח למדי גם במקרה של רעידת אדמה בעוצמות גבוהות.
אינטרסים כלכליים חזקים
אם יוחלט בתום השימוע לשלול את רישיון ההפעלה למיכל האמוניה יעלה המאבק שלב. הגורמים הנאבקים לסגירת המיכל מתנגדים לקיומו, ללא קשר לרמת הבטיחות והזהירות שבה נוקטים המפעילים. הסיכוי לתקלה לעולם אינו אפס, והוא קיים כל עוד המיכל נמצא במקומו. ואולם אלה ניצבים מול אינטרסים כלכליים לא פחות חזקים. מדובר בפגיעה בתעשיית יצוא בהיקף המתקרב למיליארד דולר בשנה. גורמים עסקיים רבי השפעה לא יניחו למשרד הממשלתי הקטן לחסל את עסקיהם ללא מאבק ציבורי ומשפטי.
חיפה כימיקלים, הלקוח העיקרי של האמוניה, היא חברה גדולה המעסיקה כ-800 עובדים בשני מפעליה בחיפה וברמת חובב, ומייצאת דשנים ב-700 מיליון דולר בשנה. על פי הערכות, היא מחזיקה, בזכות תהליך תעשייתי מיוחד שפותח בישראל, בכשליש משוק הדשנים העולמי. בעלי החברה הם משפחת טראמפ (אין קשר לנשיא ארצות הברית), משקיעים יהודים אמריקאים שעשו את הונם בעסקי נדל"ן. הלקוח השני בגודלו היא קונצרן כיל המייצר דשנים ומשתמש באמוניה במפעלים נוספים.
"כל החלטה תהיה רק שלב במערכה. ברור שהמאבק יעבור לבית המשפט", אומרים בחיפה כימיקלים. מבחינתם של אלף עובדי התעשייה, ומאה אלף תושבי מפרץ חיפה - מדובר בגזר דין.