אחת מנקודות התורפה המשפטיות של ועדת ששינסקי היא העובדה כי הוועדה דנה בהגדלת המיסוי רק על תגליות נפט וגז, ולא על משאבי טבע בכלל. ההתמקדות רק בנפט ובגז מעוררת טענות על מיסוי ממוקד וספציפי, שממנו עולה ריח של אפליה.
משאבים - לא רק אנרגיה
לוועדת ששינסקי יש אמנם תשובות משפטיות לכך, בין השאר העובדה שבכל העולם מגזר הנפט והגז נושא מיסוי מיוחד ייעודי לו, אבל ברור כי המצב שנוצר מערים קושי נוסף על מסקנות הוועדה. הוועדה אינה מתכוונת להרחיב את הדיון שלה גם על משאבי טבע אחרים - גם משום שהדבר היה מסבך מאוד את הדיונים ומביא לעיכובים של חודשים בפרסום ההמלצות, וגם משום שמלכתחילה המנדט שניתן לוועדה על ידי שר האוצר נגע לתחום הנפט והגז בלבד.
עם זאת, קיימת אפשרות - הנבחנת כיום על ידי אגף התקציבים במשרד האוצר - שבמסגרת אישור המלצות הוועדה בממשלה יבקש האוצר מהממשלה להרחיב את המסקנות גם על אוצרות טבע אחרים של ישראל, וזאת כדי להסיר את הטענה המשפטית של אפליה נגד מגזר הגז. במקרה כזה, המלצות הוועדה יוחלו לכאורה על כל מי שעוסק בניצול משאבי טבע של ישראל - מחצבות, חברות המים המינרליים, ובעיקר מפעלי ים המלח (כיל).
אלא שמדובר כנראה בהחלה לכאורה בלבד - הכלל שקבעה ועדת ששינסקי של הטלת היטל מיוחד על רווח של יותר מ-50% תשואה, מותיר כנראה את כל החברות האחרות המנצלות את משאביה של ישראל, מחוץ לתחולת המסקנות.
בפועל, מי שיצטרכו לשלם את ההיטל המיוחד יהיו רק חברות הגז והנפט, גם אם היטל יוטל על כל החברות העוסקות בניצול משאבי טבע.