רשות ניירות ערך: "הופתענו למצוא את הרנדל חי בכוך קטן ובאי סדר קיצוני"

שלשום נמשכה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט חאלד כבוב, פרשת התביעה בעניין צינורות המזרח התיכון. התביעה, באמצעות עוה"ד יהודית תירוש וישראל רוטשילד, העידה את ציון לוי, לשעבר ראש צוות חקירות ברשות ניירות ערך, ומי שהיה החוקר הראשי של הפרשה. בחקירתו הראשית העיד לוי על החשדות שעלו עם פתיחת החקירה - קבלת דבר במרמה ואיסוף מניות.



בעלי השליטה בחברת ההשקעות I3 - איאן דייויס ואביב אלגור - מואשמים בקבלת דבר במרמה בכך שהשיגו את אישור האסיפה הכללית של חברת צינורות המזרח התיכון (צמ"ת), שהיתה בשליטתם (78%), לעסקות בעלי עניין. לפי הנטען, נעשה הדבר באמצעות איש הקש ויליאם הרנדל. נאשמים נוספים בפרשה הם מנכ"לית I3 לשעבר, אסתר אלדן, ועו"ד אבי שץ, שייצג את בעלי השליטה בחברה.



מכתב האישום עולה כי בעלי השליטה בצמ"ת ביקשו לערוך הסכם ניהול, לפיו הם יקבלו דמי ניהול חודשיים בסכום של 250 אלף שקל. מאחר שמדובר בעסקה עם בעל שליטה, נדרשים אישור האסיפה הכללית ותמיכת המשקיעים המוסדיים - אך אלה דחו את המהלך. בעקבות כך, טוענת הפרקליטות, הגו אלגור ודייויס, בשיתוף אלדן, תוכנית לפיה ישיגו את האישור באמצעות אנשי קש שירכשו מניות של צמ"ת. לבסוף, כך נטען, הצליחו בעלי השליטה להביא במרמה לאישור ההסכם, בכך שגרמו להרנדל לרכוש עבורם 6.44% ממניות צמ"ת. הצבעת הרנדל לאישור העסקה כבעל מניות "בלתי נגוע", הביאה לכך שהתמלא התנאי של קיום שליש בלתי נגוע של בעלי מניות המצביע בעד העסקה.



לוי העיד על חיקור הדין שנעשה להרנדל בסאן טרופז, צרפת באוגוסט 2004.



תיאור חי ומרשים למדי נתן לוי למקום המגורים של הרנדל, אליו הגיעו החוקרים למטרת חיפוש ותפיסת מסמכים. "לפני הנסיעה התבדחנו ברשות שאנו נוסעים לפגוש את העשירים מסאן טרופז", אמר לוי. "בפועל", המשיך, "מאוד הופתענו ממקום המגורים של הרנדל. ציפינו לראות מקום מגורים של איש עשיר, מי שהשקיע מיליונים, ומצאנו דירה קטנטנה, מאוד מוזנחת ומאוד מבולגנת. היה שם אי סדר קיצוני. מן כוך קטן, שנכנסים אליו בכניסה אחורית".



חקירתו הנגדית של לוי החלה שלשום, על ידי עורך דין משה ישראל, סניגורו של איאן דייוויס, ביחד עם עו"ד אייל ברוק. עו"ד ישראל התמקד בחקירה בנסיבות מעצרו הדרמטיות של דיוויס בשדה התעופה בן גוריון, ביום שבו היה אמור לעזוב את הארץ, ולא יום קודם לכן בביתו. ישראל שאל האם נכון שמועד המעצר נקבע לאותו יום לכל המעורבים בפרשה, ושזה היה השיקול העיקרי לקביעת המועד. לוי אישר את הדברים. אם כך, תהה עו"ד ישראל, מדוע הרשות נימקה את בקשת המעצר נגד דיוויס בכך שיש סכנה שדיוויס יימלט מחקירה.



לוי השיב כי במועד המעצר הרשות עדיין לא ידעה לאשורה את כתובתו של דיוויס בישראל, ומאחר שמרכז חייו באנגליה ומאחר שלרשות היה מידע שהוא עומד לעזוב את הארץ באותו היום, נוצר חשש שדיוויס לא ישוב לחקירה. לטענת הסנגוריה, תשובות העד מלמדות שצו המעצר נגד דיוויס היה שקרי.