יס, בהחלט

עתידן של חברות הכבלים נראה ורוד. לאחר שהזיכיון שניתן בידיהן הומר ברישיון לא מוגבל בזמן, הן יתמזגו כנראה ויהיו למונופול. לא תהיה שום תחרות בתחום הכבלים. תשתית הכבלים חסומה בפני ספקי תוכן ומפעילי תקשורת אחרים. בכבלים ישודרו אך ורק ערוצים ותוכניות שחברות הכבלים חפצות בהם.

מהמבנה הריכוזי הזה גם נגזר שחברות הפקה המציעות ערוצים חדשים ייאלצו לא רק לשכנע את חברות הכבלים כי מרכולתן כדאית להן, אלא להסתפק במחיר שהחברה הממוזגת מציעה בעדה. בהיעדר תחרות, המחיר הזה יהיה נמוך, והשפעתו על האיכות והמגוון - בהתאם. כדי להגדיל את רווחיהן ואת האטרקטיוויות של מנוי לשירותיהן, ניתנה לחברות הכבלים הזכות להפעיל אינטרנט מהיר, שאיכות התעבורה בו גבוהה מזו של שירות ה-ADSL המתחרה של בזק . יתירה מזאת, כדי להתחבר ל-ADSL צריך לחייג, ואילו האינטרנט בכבלים מקוון ללא הפסקה.

אזרח ישראלי מעודכן נצרך לטלוויזיה רב-ערוצית, שהיא חלק מההוויה התרבותית-החברתית, ולשירות האינטרנט הטוב בנמצא. ההסתפקות בערוצי השידור בלבד (1 ו-2 ובקרוב גם הערוץ השלישי) איננה אפשרות סבירה, שכן היא גוזרת על הבוחר בה נתק מסוים משוק תרבותי גלובלי ושוקק. זה לא רק פורנו. ערוצי ספורט, ערוצי פופ, ערוצי מדע וטבע, ערוצים כלליים בשפות שונות, ערוצי חדשות זרים, ערוצי ילדים, ערוצי סרטים וערוצים ייעודיים העוסקים בנושאים כהיסטוריה או אינטרנט - הם חלק מהתפריט הבסיסי של תרבות הפנאי של אזרח ישראלי כיום, וחיוניים לטיפוח זיקה רציפה עם תחום עניין כלשהו.

קשה לחזור אחורה לדלות של מספר מצומצם של ערוצים. שוחר הספורט רואה בשידורים הישירים מליגת הכדורגל האיטלקית או מהאן-בי-אי חלק אינטגרלי מחייו, ילדים רוצים את "הופ!" וחובב הסרטים הישנים זקוק לערוץ TCM. בהחלט לא סביר לצפות כעת מאזרחי ישראל להחרים את חברות הכבלים. אך האם המנוי לכבלים סביר יותר?

שוחר הפלורליזם, חופש העיתונות והשוק החופשי מוזמן לחשוב פעמיים על המנוי לכבלים. דמי המנוי המופקעים שהוא מפריש כל חודש בהוראת קבע בבנק הם תרומתו הצנועה לקלקול גדול בחברה הישראלית ובתרבותה. בתשלום דמי המנוי הוא נותן את הסכמתו, או למצער את הסכנתו, למונופול מזיק. המונופול הזה גם מצמצם את אופקיו כצרכן וכשוחר תרבות, וגם מעצים לממדים מסוכנים את כוחם של ברוני התקשורת אליעזר פישמן, ארנון מוזס ועופר נמרודי, בעליהם של שני העיתונים היומיים הגדולים בישראל, המחזיקים בנתח גדול מחברות הכבלים ושותפים בערוץ 2; פישמן הוא גם בעל השליטה בעיתון "גלובס".

אין לטעות לנוכח שפע הערוצים הניבטים מהמסך דרך הממיר הדיגיטלי של הכבלים: לא בחגיגת פלורליזם עסקינן, אלא להיפך, במשתה של אוליגרכיה תקשורתית ותרבותית, בריכוז של כוח רב מדי בידיהם של מעטים מדי. העדר התחרות בשוק התוכן בכבלים מסב נזק כבד לצופים, ליוצרים ולתרבות הישראלית, ומגדיל את רווחיהם של אילי התקשורת. עד לא מזמן לא יכול היה האזרח לעשות דבר בנדון. לא מרוצה מהכבלים? תתנתק. מתי מעט עשו זאת. החרמת הכבלים היתה פעולה מחאה טהורה ולא יעילה. בדיוק כמו מקדונלדס או נייקי, תאגיד הכבלים לא הוטרד ממרד השוליים הסהרוריים.

כמו מקדונלדס או גאפ

ולא במקרה מוזכרים כאן מקדונלדס ונייקי. "ביפ שואו עם שרון קנטור", תוכנית לילית המשודרת בערוץ "ביפ" בכבלים הדיגיטליים של תבל וערוצי זהב, ממחישה את בעיית הריכוזיות. קנטור, שכוונותיה טובות ואין להלין עליה, מנסה לקדם סדר יום המכונה "צעיר" או "אלטרנטיווי", והכולל, מטעמים אופנתיים או אידיאולוגיים, ביקורת על תאגידי ענק אמריקאיים העושקים את עובדיהם במדינות עניות ומחרבים את הסביבה. כמו המפגינים בגנואה, היא נלחמת בגלובליזציה. "אנחנו נגד מותגים", אמרה לא מזמן. יפה.

אלא שתוכניתה משודרת בערוץ של תאגיד ישראלי, שבדיוק כמו מקדונלדס או גאפ, מדגים כיצד משרת הקפיטליזם רק את החזק ואת האינטרסים הכלכליים שלו ומצמית כל תחרות. יש להניח שמן הסתם קנטור לא תצא חוצץ נגד המותג תבל דיגיטל. "קל לי לעבור לדיגיטלי", לשון הסיסמה המתנוססת בחוצות. כאילו יש ברירה.

האומנם אין? חברת הלוויין יס היתה אמורה להיות חלופה ומתחרה. באורח פרדוקסלי, כדי להגביר את יכולתה להתחרות בכבלים, קיבלה יס היתר לכלול בחבילות ערוציה את ערוצי הכבלים המרכזיים. קוראים לזה שיתוף תכנים, וזה דווקא עיקרון אנטי-תחרותי, כי הוא חותר נגד בידול ומכרסם בזהות מובחנת. כעת נראה המסך של יס כמו סניף של הכבלים, בשינויים ספורים, לא משמעותיים דיים. בכך הושלמה האחדת המסך בישראל, המשרתת את הכבלים. אם רוב ערוצי יס כבר נמצאים בכבלים, למה לטרוח לעבור, ועוד לוותר על האינטרנט המהיר. אין סיבה. כעת, משנוכחה יס כי חברות הכבלים קיבלו את כל מבוקשן בתיקון לחוק הבזק, היא הגישה לוועדת הכלכלה בקשה לקבלת היתר לשיתוף תכנים נוסף, בבחינת "אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם".

עכשיו כולנו כבלים, כמו ש-92% ממשתמשי המחשב האישי בעולם הם מיקרוסופט . וחברות הכבלים בישראל מהוונות את שליטתן בתשתית, בתוקפנות המזכירה מאוד את הטקטיקה של ביל גייטס. תשתית הכבלים משולה לתוכנת ההפעלה "חלונות". גייטס משתמש ב"חלונות" כדי לקדם את תוכני מיקרוסופט ומוצריה, כמו דפדפן האינטרנט "אקספלורר". וחברות הכבלים משתמשות בתשתית כדי להשית את תוכניהן על שוק הטלוויזיה הרב-ערוצית ולקדם את מוצריהן, כגון האינטרנט המהיר.

ומכאן שיש סיבה טובה, שתישא פירות רק בטווח הארוך, לעבור ליס, גם במחיר הוויתור על סוכריית האינטרנט המהיר, שהכללתה בחבילת הכבלים היא מלכוד שיווקי מובהק מבית מדרשו של גייטס. מי שחשוב בעיניו פלורליזם בתקשורת בישראל, יש לו אינטרס ראשון במעלה שיס, לא זו בלבד לא תקרוס, אלא שתתחזק ותגדל. ככל שליס יהיו לקוחות רבים יותר תגבר התחרות בשוק התוכן. ככל שתתעשר, היא תוכל להרבות בהפקות מקור בלעדיות, שיפרו את התרבות הישראלית ויהיו אפיק עשייה נוסף ליוצרים ישראלים, משוחרר משיקולי הרייטינג של ערוצי השידור המסחריים ומכבלי הביורוקרטיה הרקובה והחי