עו"ד סודרי בפרשת הסוס הטרויאני: "עיתונאים שותפים במהלך עבודתם לעבירות כמו אלה שבהם מואשמים הנאשמים"

העיתונאית גיתית פנקס, כתבת TheMarker עד 2004 וגלובס בהווה, העידה אתמול במסגרת פרשת התביעה בעניין הסוס הטרויאני, המתבררת בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט חאלד כבוב. פנקס הוזמנה להעיד בתור נפגעת בפרשה, לאחר שבמחשביה, הן בביתה והן בעבודותיה, תחילה ב-TheMarker ולאחר מכן בגולבס, הושתלה באמצעות דואר אלקטרוני תוכנת הסוס הטרויאני והוציאה מהם קבצים רבים.



בחקירתה הראשית, זיהתה פנקס קבצים רבים שהוצאו ממחשביה, חלקם כתבות עיתונאיות וחומרים עיתונאיים אחרים, וחלקם פרטיים. פנקס העידה על תחושת הפגיעה הקשה כאשר התברר לה כי ענייניה האישיים והמקצועיים היו חשופים לעיני זרים ללא הסכמתה.



בחקירה הנגדית התמקד עו"ד קובי סודרי, סניגורו של הנאשם צבי קרוכמל, באפשרות שחלק מהקבצים שפנקס טענה כי יצאו באמצעות הסוס הטרויאני באופן בלתי חוקי, נחשפו למעשה באופן חוקי לחלוטין ובמקרים מסוימים אף על ידי פנקס עצמה. סודרי ערך השוואה בין מידע שהוצא ממחשביה של פנקס למידע שזולג באופן לגיטימי לעיתונאים כדבר שבשגרה. כמו כן, טען סודרי לגבי כרוניקת פעילות עיתונאית, בה יש צורך לאמת מידע, ולצורך כך יתכן שהעיתונאי מעביר את המידע שבידיו לאחר.

פנקס העידה כי היא כתבת שוק ההון בעיתונים השונים מזה כשבע שנים, ומסקרת חברות ציבוריות, ביניהן אמדוקס. לשאלת סודרי, פנקס טענה כי המידע שהוצא ממחשביה באמצעות הסוס, יכול היה לדלוף אך ורק באופן בלתי חוקי. פנקס אישרה כי נשאלה על ידי המשטרה מדוע אמדוקס מעוניינת לשים את ידה על חומרים הנמצאים במחשביה. לדבריה, כנראה שהחברה גילתה עניין בחומרים שלה משום שהיא סיקרה אותה, ולדברי יחצ"נים וגורמים אחרים בשוק, סברה כי פנקס גורמת לה נזק תדמיתי. בהזדמנות מסוימת החברה אף התלוננה על כך, אמרה פנקס.



בתשובה לשאלת סודרי כיצד היא מסבירה שכעיתונאית הגיע אליה חומר חסוי של אמדוקס, שלא אמור היה להתפרסם, והחברה אף התריעה בפני עובדיה לבל ידליפו חומר הנוגע ללקוחות, השיבה: "אתה צריך לשאול את החברה איך היא לא מצליחה לשמור על המידע שלה". מכאן החל דיון סוער בנוגע לאופן שבו מועבר מידע בכלל, בין השאר לעיתונאים, והאם יתכן שמידע שלא אמור להגיע ליעד מסוים, מגיע אליו בכל זאת. התובע, עו"ד חיים ויסמונסקי התנגד לשאלות אלה, בטענה שחוק הגנת הפרטיות מונע מלהציג לעד שאלות הנוגעות למעשיו. השופט כבוב לא קיבל את הטענה, והתיר את סוג השאלות. כאשר ביקשה פנקס להימנע מלהשיב על שאלות בטענה של חיסיון עיתונאי, השיב עו"ד סודרי כי אין לו עניין לברר מיהם מקורותיה של העדה, אלא אך לגבי האופן שבו המידע מועבר.

סודרי יצר בפני פנקס מצג, לפיו ידוע לו שבמצבים מסוימים היא העבירה אינפורמציה שקיבלה מגורם באמדוקס לגורם אחר בחברה כדי לאמת אותו. פנקס, שאישרה תחילה כי היא נוהגת לאמת מידע שמגיע לידיה, השיבה כי אינה מוכנה להשיב לשאלות הנוגעות לדפוסי עבודתה. סודרי הקשה ואמר כי ידוע לו שבמקרים מסוימים פנקס העבירה טיוטות של כתבות לאישור של מקורות שלה. גם על כך פנקס סירבה להשיב.



בנוסף, השופט כבוב לא איפשר לעו"ד סודרי ליצור השוואה בין הנזק שנגרם לאמדוקס כתוצאה מחשיפותיה העיתונאיות של פנקס, לבין הנזק שנגרם לה עצמה, הן במישור האישי והן במישור המקצועי, כמי שהבטיחה סודיות למקורותיה והמידע שלהם דלף שלא באשמתה, ובכך נגרם לה נזק תדמיתי. על דברי סודרי כי "הנאשמים כאן מואשמים באותם מעשים שעדת התביעה עושה או היתה שותפה להם באופן לגיטימי - האזנת סתר, פגיעה בפרטיות וחדירה למחשב" - הגיב כבוב: "אדוני שומע את מה שהוא אומר? אנשים שקיבלו מידע באופן לגיטימי והוציאו אותו באופן לגיטימי, זה אותו המקרה?" סודרי השיב, "לגיטימי? באיזה חוק זה קבוע?" לטענת סודרי, בידו להוכיח כי עדת התביעה פנקס הוציאה בעצמה חלק מהחומרים שהיא טוענת לגביהם שניתן היה להוציאם ממנה רק באמצעים בלתי חוקיים.