מאת מייקל לואיס, ניו יורק טיימס
כאשר מניות האינטרנט החלו לצנוח במארס 2000, הוצב האינטרנט סוף סוף במקומו. הוא אינו אלא שירות אספקה מהיר של מידע, אמרו אלה שהפסידו כסף רב בשלבים האחרונים של בום האינטרנט ואלה שלא הצליחו להרוויח ממנו. הפוטנציאל הרווחי של האינטרנט הוערך יתר על המידה, ולכן הניחו הכל שגם היתה הפרזה בהשלכותיו החברתיות. אבל לא היתה כל הפרזה. האצת מידע אינה הדבר היחיד שעשה האינטרנט; הוא אף איפשר לבני אדם להפר כללים ומוסכמות מכל הסוגים.
אי אפשר להבין מה קורה באינטרנט, אלא אם מבינים את התנאים בעולם האמיתי שהובילו ליצירתו, כשם שאי אפשר להבין את התנאים הללו, עד שמתחברים לאינטרנט וצופים במתרחש. האינטרנט עורר טלטלה גדולה בסטטוסים וחתירה תחת נורמות חברתיות. אלה שהבינו את כוחותיו מהר מכל היו הצעירים.
לא כבר סופר על ג'ונתן לבד, נער בן 15 מפרוורי ניו ג'רסי, שהשתמש באינטרנט כדי להפוך את עצמו לסוחר חשוב בבורסה. בקיץ האחרון היה זה מרקוס ארנולד, אף הוא בן 15, שטיפס לפסגה על גב אמריקה אונליין.
חברת AskMe הוקמה ב-1999 על ידי עובדי מיקרוסופט לשעבר. התוכנה שהיא מכרה איפשרה לחברות הגדולות שקנו אותה - M3 ופרוקטר אנד גמבל - להקים אתר אינטרנט פרטי לעובדים, שנודע בשם "חילופי מידע" ודרכו יכלו עובדים להציג שאלות לחברה כולה. כל אחד בחברה היה יכול להשיב על השאלות של כל עובד חברה אחר, כל אחד היה יכול להיות מומחה. יוצרי התוכנה האמינו כי יש יתרון לחברות שמנהליהן מוכנים לסכן את יוקרתם וסמכותם על פני חברות הירארכיות יותר.
לא אחת נתקלו עובדי החברה בשאלות של קונים פוטנציאליים, שחזרו על עצמן. אחת השאלות היתה איך אתם יודעים שהתוכנה לא תצא מכלל פעולה כאשר כל 200 אלף העובדים שלנו יעשו בה שימוש נרחב. כדי להוכיח שהדבר לא יקרה יצרה AskMe אתר אינטרנט והציעה גרסה של התוכנה לציבור הרחב. האתר, בשם AskMe.com, עלה לאינטרנט בפברואר 2000 ועד מהרה נהפך לאתר חילופי המידע בעל מספר המבקרים הגדול ביותר (בשנתו הראשונה פקדו אותו יותר מעשרה מיליון מבקרים).
החברה לא הרוויחה כסף מהאתר ולא טרחה לבדוק מה התרחש שם, ואפילו לא פירסמה את דבר קיומו. הייעוץ סופק בחינם, המומחים שקיבלו את הדירוגים הגבוהים ביותר ממבקשי הייעוץ קיבלו פרסי כסף קטנים ממפעילי האתר. הפרסים והפרסום חינם משכו אנשים רבים שבדרך כלל אינם עובדים ללא שכר, בהם רואי חשבון, פרקליטים ויועצים פיננסיים.
קיומו של האתר הזה העלה כמה שאלות. למשל, מה היחס האינסטינקטיווי של חברה כלפי מידע? האם אנו מוכנים לחפש אותו רק בקרב אלה האמורים להחזיק אותו בבעלותם? האם העולם חפץ בקיומם של גופים הירארכיים בעלי מבנה של פירמידה, או שאולי הוא תומך דווקא בגופים שוויוניים יותר בעלי מבנה שטוח?
בקיץ 2000, בעיירה מדברית בשם פריס, השוכנת בין לוס אנג'לס לפאלם ספרינגס, סיפק מרקוס ארנולד תשובה משלו לשאלות אלה ולרבות אחרות. מרקוס, נער גדול גוף, היה למומחה מוביל ב-AskMe.com; התחום שלו היה משפטים.
הוא נתקל באתר בסוף אביב 2000, כשלמד למבחן בביולוגיה וחיפש תשובה לשאלה. מישהו שאל שאלה משפטית, ומרקוס ידע את התשובה עליה; ואז נתקל בשאלה נוספת שהתשובה לה היתה מוכרת לו. במוחו חלפה המחשבה, מדוע לא לענות בעצמו. כל שהיה עליו לעשות כדי ליהפך למומחה רשמי של האתר היה למלא טופס. הוא עשה זאת ב-5 ביוני 2000. "מאז שהייתי בן 12, רציתי להיות עורך דין", אמר. "אבל לא יכולתי לעשות את זה, כי הרי מי היה מקבל עצה משפטית מילד בן 12?".
בתגובה לשאלה אם מישהו היה מוכן לקבל עצה כזאת מילד בן 15, העווה מרקוס את פניו ונשם נשימה עמוקה. "כאשר הלכתי בפעם הראשונה ל-AskMe אמרתי לכולם שאני בן 20, פחות או יותר בן 20, והאמינו לי".
למעשה הוא סיפר שהוא בן 25, וכדי לחזק את הרושם אימץ את הכינוי LawGuy1975. בעמוד שלו הוא תואר כ"LawGuy1975 ששמו האמיתי בילי שרידן". בילי שרידן היה כינויו של מרקוס באמריקה אונליין. לדברי מרקוס, כמה ימים לאחר שמינה את עצמו למומחה משפטי, הוא התחבר לאינטרנט רק כדי לגלוש ל-AskMe.com ולטפל בבעיות משפטיות של מבוגרים.
איזה סוג של בעיות משפטיות? "פשוטות", אמר. "בקשות עזרה, חיפוש אחר מידע. כך, למשל, מישהי כתבה לי: 'בעלי נמצא בכלא בעוון רצח, והוא לא אשם. אני צריכה להגיש בקשה לביטול התביעה. איך עושים זאת?'; או מישהו אחר שכתב, 'עומדים להכניס אותי פתאום לכלא, האם מישהו יכול לעזור לי לטעון לפני שהם יבואו ויקחו אותי לשם?' אי אפשר פשוט לשבת ולא לעשות כלום. ויש גם שאלות מסוג אחר", הוסיף, דיבורו מהיר, בטוח בעצמו, "למשל, 'מה כלול בהגדרה של עבירה חמורה?' או 'כמה שנים אקבל אם אבצע את הפשע הזה?' או 'מה קורה אם תובעים אותי?'".
לאחר שהיה למומחה באתר, לבשה הקריירה של מרקוס חיים משל עצמה. הדירוגים של AskMe נקבעו על פי מספר השאלות שמומחה משיב עליהן, מהירות תשובותיו ואיכותן על פי שיפוטם של מקבליהן, שדירגו את המומחים ונתנו להם ציון בסולם של כוכב אחד עד חמישה כוכבים. ב-1 ביולי דורג מרקוס במקום העשירי מתוך כ-150 המומחים במחלקת החוק הפלילי של AskMe.com, רבים מהם עורכי דין בפועל. אז, אמר, החליט לזכות במדליה.
מרקוס היה חדור אמביציה לענות על כמה שיותר שאלות. "זה היה מעין רצון להראות לאנשים האלה שאני יודע מה אני עושה". הוא רצה שאנשים רבים יותר יפנו אליו את שאלותיהם, יקבלו ממנו תשובות מהירות וכך, חשב, יזכה בכוכבים נוספים. למטרה זו שידרג מרקוס את העמוד שפירסם את שירותיו. "אני מומחה משפטי בעל שנתיים של הכשרה פורמלית במשפטים, ואעזור לכל מי שאני יכול. הייתי מעורב במשפטים, לימודים משפטיים וצורות מסוימות של חוק ומשפט. עדיין אין לי רישיון של לשכת עורכי הדין של המדינה לעסוק במשפטים. בכנות, ג'סטין אנתוני ויריק ג'וניור".
לשם ג'סטין אנתוני ויריק ג'וניור, חשב מרקוס, יש צליל סמכותי יותר. יום אחד קיבל מרקוס 110 שאלות וענה על כולן. הוא נשאל, למשל, כמה כסף חייב אדם לגנוב או להר
חלומות.קום
הארץ
10.8.2001 / 17:27