פרשת הסוס הטרויאני מובילה התפתחות משפטית בתחום האינטרנט

משסיים סודרי, פצח ויסמונסקי בהרצאה מאלפת בדיני מחשבים. לדבריו, הנחיית ארבל היתה בתוקף עד מארס 2005, אז קבע שנדר הנחיה חדשה במיוחד לצורך תיק זה, בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות. לפי ההנחיה, תפיסת דוא"ל בשרתי ספקיות אינטרנט אינה האזנה ל"שיחה", אלא תפיסת "חפץ". לפיכך הונחתה המשטרה להוציא צווי חיפוש ולא צווי האזנות סתר. המשטרה ציינה על גבי הבקשות לצווים שלא מדובר בהאזנת סתר, כדי להאיר את עיני השופט מאשר הצו לגבי הבעייתיות בעניין.



ויסמונסקי ערך אבחנה בין משלוח דוא"ל לבין שיחה במסנג'ר, בה לנשא המסר אין "מוח", וכמו שיחת טלפון יירוטה ייחשב האזנת סתר. במשלוח מייל ספק האינטרנט מבצע שתי פעולות: אחסון הדוא"ל וניתובו. לטענתו, כאשר דוא"ל מיורט מדובר בהאזנת סתר. לעומת זאת, כאשר דוא"ל נתפס בעת אחסונו בשרתי הספק מדובר בתפיסה רגילה. לטענתו, הפסיקה בארה"ב ובגרמניה עשתה אבחנה בין שיחה סימולטנית לבין שיחה באמצעות צד שלישי, כגון ספקית האינטרנט, בה יש לראות את המסר עובר למעשה שתי שיחות: מהשולח לספקית האינטרנט ומהספקית לנמען. בשלב הביניים בו הדוא"ל מאוחסן אצל ספקית האינטרנט, ניתן לתפוס אותו ללא צו להאזנת סתר. לטענת ויסמונסקי, השאלה היא האם לשדר יש "תוצר" כגון דוא"ל או פקס. ברגע שיש תוצר, ניתן לתפוס אותו.



באשר לדוא"ל עתידי, המדינה משנה את מדיניותה מקצה לקצה. לטענת ויסמונסקי, ההפרדה שנערכה בין תפיסת דוא"ל בשרתים לבין תפיסה עתידית, היתה תוצאה פשרה בין עמדותיה הסותרות בפרשות בדיר ונטויז'ן. כיום טוענת המדינה כי גם תפיסה עתידית של דוא"ל אינה האזנת סתר, אלא רצף חוזר ונשנה של "תפיסות" נפרדות. ויסמונסקי המשיל זאת למצב שבו המשטרה יודעת כי בתיבת דואר אמורה להתקבל חבילת סמים, היא רק לא יודעת מתי. לכן היא מבקשת צו חיפוש לתקופה, שבמהלכה היא תפתח את תיבת הדואר מידי יום.



דוגמה נוספת היא מקרה בו למשטרה ניתן צו חיפוש למשך 30 יום במשרד, בו נפלטים בכל יום פקסים. המשטרה נכנסת למשרד מדי ערב ומצלמת את הפקסים שהגיעו באותו יום. הפקס הוא תוצר של שיחה, ועל כן יהיה צורך בצו חיפוש מתמשך.



לדברים אלה הגיב סודרי כי מדובר בלוליינות משפטית. לטענתו, גם אם תפורק באופן מלאכותי למקטעים, מדובר בהאזנה לשיחה שטרם הגיעה ליעדה. לטענתו, לא היה שום שינוי טכנולוגי בעניין זה מאז פס"ד בדיר, שם קבעה רוטלוי כי מדובר ב"שיחות מושהות" שטרם הגיעו ליעדן. לטענתו, פעולת ספקיות האינטרנט עונה על דרישת ה"בו-זמניות", שכן הודעות הדוא"ל הועתקו מיד עם קבלתן. מעבר לכך, המדינה אינה יכולה לזגזג בעמדותיה בהתאם לצורכיה בכל תיק ותיק, ולאזרח יש זכות לדעת מהן מגבלות הכוח שלה לחדור לענייניו הפרטיים. לטענתו, מדובר בהאזנת סתר קלה ופשוטה במיוחד שאינה דורשת התקנה של שום אמצעי מתוחכם.



(פ 40206/05)