משפילים אותנו פעמיים

המדינה והמיליארדרים משפילים אותנו פעמיים: פעם אחת בפערים החברתיים הבלתי נסבלים שהם יוצרים במדינה הזו; ובפעם השנייה בכך שהם הופכים אותנו לפושטי יד, כאלה שחייבים להיסמך על המיליארדרים כדי לקבל נדבה או תרומה.

אנחנו, כולנו, חייבים לדחות אחת ולתמיד את היד הזו של המיליארדרים. אנחנו לא צריכים לקבל תרומות מהם. הרי לא מדובר בתרומה - אלא ברכישת לגיטימציה בדרך של גניבת דעת מסוכנת. אם המיליארדרים באמת היו רוצים לתרום הם היו עושים זאת בצניעות, ולא מפרסמים את "תרומותיהם בסתר" מעל גבי העיתונים ובמסכי הטלוויזיה. אם המיליארדרים רוצים לשפר את רמת החיים בישראל - בבקשה שיתחילו בבית. כל אחד מהם חולש על אלפי, ולעתים עשרות אלפי עובדים, שרק ניצול ציני של כוח עבודה זול, בונה עבורם את אימפריות העושר, בעוד העובדים לא פעם נותרים לעמוד על רגליהם במשך משמרת שלמה של 8 שעות; או מקבלים שכר מינימום עלוב. אבל למה לשפר את תנאי העובדים, הרי על גבם הם מתעשרים, רק כדי לקבל, בזמן הנוח מבחינתם, את אותה תמונה של ילדי שדרות עם מחשבים חדשים, או ילדי שדרות הנופשים בבריכות השחייה באילת.

הציניות לא יודעת גבול. אדם שעושה את הונו מעסקים מחרחרי ריב ומלחמה, יכול בין לילה להפוך למושיע של ציבור אחר, מפני אותם כלי משחית ממש. אדם שעושה את כספו מניצול כוח עבודה זול בתנאי עבודה קשים, יכול במהירות האור, להפוך למחלק המתנות עבור ציבור אחר. לצערנו לא חסרות דוגמאות גם לכך. מי שקורא היום את הראיון של ארקדי גאידמק ב"ידיעות אחרונות", לא יכול שלא להיות נחרד. האדם אומר בפה מלא, בלי בושה ובלי כל עכבות, שהוא קונה אותנו בכסף. הוא זורק לתושבי הצפון כמה אוהלים או לתושבי שדרות כמה אוטובוסים שיובילו אותם לאילת לשבוע ימים - ובטוח שהציבור הזה נמצא בכיסו הפוליטי. מניין היוהרה הזו? ואיך אנשים נוטים ליפול לרשת הזו?

הכי קל ללכת שבי אחרי הנדיבות הגדולה של גאידמק וחבריו לשולחן המיליארדרים. אין ספק שאותם פליטים שהוא מחלץ מאש הטילים מקבלים בזכות כספו כמה ימים של שקט, אבל את הסיבה האמיתית לפעילותו זו אפשר לקרוא בבירור ב"ידיעות אחרונות", ותסמכו עליו שהוא כבר ידע לפרוט את הנדבה לתשואה פוליטית או ציבורית בעיתוי שיהיה נוח לו.

הירידה לאילת רק תסב חיוך זמני על פניהם של כמה מילדי שדרות, אך בעוד שבוע הם שוב חוזרים לאיום הקאסמים. אם רצה גאידמק באמת ובתמים לשנות משהו במצבם, הוא היה צריך להפנות את האוטובוסים שלו לירושלים ולהושיב שם עיר שלמה במחאה כלפי הממשלה, על חוסר יכולתה לספק להם ביטחון אישי. אבל גאידמק בחר בדרך הקלה, כיוון שהוא יודע כמה קל לקנות את הציבור בישראל.

האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית לממשלה. היא זו שיצרה את הפרצות לכניסתם של המיליארדרים כנותני נדבות, והפכה אותנו לפושטי יד. פעולות כמו העברת תושבים ממקומם בגין פגעי מלחמה הן פעולות שמחובתה של המדינה לספק ולממן. מה פתאום שאיש עסקים יעשה זאת במקומה? האזרח צריך לראות בממשלה כתובת לבעיותיו הביטחוניות, הכלכליות והחברתיות. אבל בישראל של 2006, הממשלה משותקת וכספי משלמי המסים - במקום שישמשו לנו עוגן, הם נבלעים בסעיפים זניחים בתקציב. וכך, נואשים, אנחנו נופלים לרשתות הזהב של המיליארדרים.