כבוד בית המשפט, נא לפרוס את החוב להוצאה לפועל לתשלומים במשך 113 שנה

לפני שנכנסים לאולמות בתי המשפט בהם מתקיימות חקירות יכולת לחייבים, כדאי להכין את הממחטות. התייפחויות, קשיי נשימה והשתפכויות קורעות לב אינם מחזה נדיר.



לעיתים מדובר באנשים אמיתיים שנקלעו למצוקה קשה. אלא שבחלק מהמקרים מדובר בהצגה מבוימת היטב מצדו של חייב מתוחכם שנקלע לחובות כבדים אך החליט למרר את חייהם של אלו שמנסים לגבות ממנו את הכסף, ויעשה הרבה מאוד כדי לחמוק מהם.



בתחילת השבוע יצא TheMarker להעביר יום שגרתי באולמות בהם מתקיימות חקירות יכולת כדי לבדוק מה בדיוק קורה בחדרי החדרים של מנגנון ההוצאה לפועל ומי הם אותם "חייבים מתוחכמים" שמרבים לדבר עליהם.



חקירת יכולת פירושה חקירה הנערכת בפני ראש ההוצאה לפועל, ובמסגרתה נבדקת היכולת הכלכלית של החייב לפרוע את חובו ובמידת הצורך נערך לו הסדר תשלומים. עורכי דין העוסקים בתחום מספרים כי לפני שחייב מגיע לחקירה הזו נהוג לתדרך אותו בכמה כללים בסיסיים שיש להקפיד עליהם כדי לעבור את החקירה בהצלחה ולצאת עם הסדר לתשלום מינימלי.



בין היתר מוצע לחייב להגיע לחקירה בבגדים פשוטים שיאששו את הטענה שמצבו הכלכלי אינו טוב; להשאיר בבית מותגים וחפצי מותרות כמו משקפי שמש יוקרתיות או עט מיוחד. אפילו סיגריות, אומרים עוה"ד, לא מומלץ להשאיר בכיס שכן ההנחה היא שכל פריט שמחזיק החייב למעט צורכי מחייה בסיסיים, יכול היה לממן החזר לנושים.







בנוסף, במסגרת החקירה יכול ביהמ"ש לבקש מהחייב לרוקן את כיסיו ואירעו מקרים בהם בשלב זה התברר כי החייב נושא עמו סכום כסף מכובד במזומן או מפתחות לרכב שחונה בחניון בית המשפט. ראש ההוצאה לפועל יכול להורות על החרמה מיידית של הפריטים הללו. מי שמחליט להיעזר בשירותיו של עורך דין מייצג, רצוי שיכין מראש הסבר משכנע מניין גייס כסף לשלם את שכרו.



לחקירה בה נכחנו זומנה חייבת בת 65, גרושה ואם לילדים בוגרים המתפרנסת מקצבאות של הביטוח הלאומי בסך 4,100 שקל לחודש. סך חובותיה של החייבת עומד על 136 אלף שקל והיא ביקשה לפרוס את החוב לתשלומים חודשיים בסך 100 שקל לחודש. משמעות הבקשה היא פריסת החוב על פני 1,360 תשלומים חודשיים שהם למעשה 113 שנה, וזאת מבלי להביא בחשבון את הריבית הצפויה.



לטענת החייבת, שיוצגה ע"י עו"ד מעין כהן ממשרד סורין גנות, אין לה אפשרות לעמוד בהסדר תשלומים גבוה יותר. בין היתר צוין כי אין לחייבת נכסים כלשהם הרשומים על עצמה שכן החייבת אומנם היתה עד לאחרונה בעלת דירת מגורים, אך זו הועברה במתנה לבנותיה ורשומה כיום על שמן.



על פי המקובל, את החקירה עורך בית המשפט בעצמו כאשר בהמשך יכולים עורכי הדין של החייב ושל הזוכה להציג שאלות נוספות ולסכם בעל פה את עמדתם. הרשמת שרון הינדה פתחה בסדרת שאלות לחייבת, ובין היתר שאלה מהו מקור פרנסתה (קצבת הביטוח הלאומי), מי משלם ארנונה ומים (בעלה לשעבר), האם יש לה קו בזק בבית (כן, אבל רק לשיחות נכנסות) או טלפון סלולרי (לא), והאם יש חיבור לכבלים (בחדר של הבת, במימון הבעל לשעבר. הטלוויזיה בסלון עוקלה).



באשר לשאלת הרשמת מדוע העבירה החייבת את הדירה לבנותיה ללא תמורה בשעה שיש לה חובות כבדים כלפי נושיה, הסבירה החייבת כי הסתבכה בחובות בגלל בנה שזייף את חתימתה על מסמכים שונים. לדבריה, בלחץ בעלה לשעבר שנאלץ אף הוא לממן חובות אלה, סוכם כי חלה עליהם חובה להבטיח את עתידן הכלכלי של הבנות למקרה שחלילה יקרה למי מהם משהו. "אני יכולה לשלם על כל החובות שלי ביחד 100 שקל לחודש", סיכמה.



בשלב זה התאפשר לעורך דינו של הזוכה להציג שאלות לחייבת. הזוכה עצמו נזרק החוצה מהאולם משום שהיה נסער מאוד והתפרץ בצעקות נגד החייבת. פרקליטו, עו"ד יורם ליברמן, ערך כנראה עבודה יסודית לפני הדיון והוא שלף בזה אחר זה מסמכים המעידים כי מצבה הכלכלי של החייבת אינו כל כך גרוע.



לטענתו, בנוסף לדירה שהועברה לבנות, החייבת העבירה לפני שבועות אחדים את זכויותיה בחנות שהיתה רשומה על שמה לבעלה לשעבר. החייבת טענה כי הדבר נובע מהסכם גירושים שנחתם בין השניים לפני שנתיים ורק בחודשיים האחרונים עודכן הרישום בטאבו.



מסמך נוסף שהוצג היה תדפיס ממשרד הרישוי ממנו עלה כי בעבר היא היתה רשומה כבעלת רכב. החייבת הסבירה שאין לה כלל רישיון נהיגה והוסיפה כי "יכול להיות שבעלי קנה רכב על שמי כי הוא קיבל פנסיה מוקדמת ובשביל לא לאבד אותה היו הרבה דברים על שמי, אבל זה היה לפני שנים".



"עד לפני שלושה חודשים היית אישה עשירה", אמר לה ליברמן. הוא הציג לחייבת מסמכים שונים וביקש ממנה לאשר כי חתימתה היא המתנוססת עליהן. החייבת הביטה מקרוב במסמך אך טענה שאינה רואה טוב ללא משקפיה. "למה את לא שמה משקפיים?" פנתה אליה הינדה. "לא נעים לי מבית המשפט", השיבה החייבת, "אני מתביישת, יש עליהן דבק ואני צריכה מספר יותר גדול".



הרשמת הרגיעה את החייבת כי היא אינה צריכה להתבייש במשקפיה וזו פנתה להוציא אותן מתיקה אך התברר שהיא שכחה אותם בבית. מעיון בהחלטות קודמות בעניינה של החייבת מצאנו כי זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לה כשהיא מתבקשת לאשר חתימתה על מסמכים.



אלא שאת ההפתעה שלו השאיר עו"ד ליברמן לסוף החקירה. הוא שלף בפני הרשמת תדפיסי חשבון הבנק של החייבת, אשר אותם היא הגישה בעצמה לביהמ"ש במטרה להוכיח כי הכנסותיה מועטות. ואולם, ליברמן בחן דווקא את סעיפי ההוצאות בתדפיסים ומצא כי מופיעים בו חיובים קבועים לחברת האשראי בסך של כ-5,500 שקל לחודש.



החייבת שהתבקשה להסביר ספקה כפיה ביאוש. "בזבזתי, בזבזתי", אמרה, "לא ידעתי שאני אסתבך בחובות. עכשיו לקחו הכל, הבנק החרים את הכרטיס והחזיק לי צ'קים והכל כי אין לי כסף".



"יש לנו כאן עניין עם חייבת מתוחכמת מאוד", סיכם עו"ד ליברמן. "הוכח ללא צל של ספק שעד לפני 4-3 חודשים היתה בעלת הזכויות בחנות ובעוד שני נכסים שעוקלו בתיק ההוצל"פ. החייבת מיתממת (...) והוציאה למעלה מ-5,000 שקל לחודש בכרטיס ישראכרט ולא נתנה הסבר לאן הלכו הכספים האלה. היא יכלה גם לדאוג שיהיו לה משקפיים".



לפיכך ביקש עו"ד ליברמן לחייב אותה לשלם 5,000 שקל לחודש, "בדיוק אותו סכום שפוזר בישראכרט".



הרשמת נתנה החלטה לפיה בקשת החייבת להכריז עליה כמוגבלת באמצעים נדחית. היא ציינה כי מהתמונה המתקבלת עולה שהחייבת הצליחה להעביר נכסים שהיו רשומים על שמה ובדרך זו להצילם מעיקול ומימוש, וכי היא מוציאה הרבה מעבר להכנסותיה, דבר המעיד על יכולת כלכלית גבוהה בהרבה מכפי שניסתה להציג.



עם זאת לדברי הרשמת יש לעשות איזון בין זכות הזוכה לאכוף את פסק הדין במהירות וביעילות, אך מנגד להבטיח גם שהחייבת לא תאסר בגין חיובה לשלם סכומים שהם מעבר ליכולתה המבוררת. לפיכך קבעה כי החייבת תחזיר 1,000 שקל כל חודש. החוב הנוכחי יתפרס לפיכך על פני 11.3 שנים, וזאת לפני ריבית והצמדה שעוד צפויה להכפיל אותו פי כמה וכמה.



הדיון הסתיים. בנה של החייבת ניגש לעורכת הדין מטעמה (שמומנה אף היא ע"י הבעל לשעבר) וביקש להבין מה בדיוק נפסק. הפרקליטה השיבה לו כי הבקשה נדחתה והחייבת תאלץ לשלם 1,000 שקל כל חודש. "אין בעיה, זה לא נורא", הוא נשם לרווחה.