גודרון מציין כי "עד להגבלת ההוצאה היתה רק מגבלת גרעון בתקציב. היא הובילה לכל מיני פתרונות 'יצירתיים'. מגבלת הוצאה היא מגבלה אמיתית. היא סייעה לאוצר בניווט התקציב. הרבה יותר קל גם לשרים להבין אותה".
גורדון טוען כי באגף התקציבים יש בהחלט מגוון דעות, והן באות לידי ביטוי בדיונים הפנימים, "אבל כשפוליטיקאים רוצים להוציא יותר, בהחלט חשוב שיהיה מישהו שיגיד להם 'עד פה', 'יש מגבלת תקציב'".
"ב-2003 ו-2004, כשהמשק היה בסכנה גדולה, עצרנו את ההתדרדרות בעזרת מהלכים כואבים בתחום החברתי. בזכות זה עכשיו, ב-2006 ו-2007, כשהמשק צומח, יש אפשרות להפנות יותר משאבים לתחום החברתי. מהלכי הפרטה, שהיו תקועים שנים ארוכות, בוצעו בשנים האחרונות. התוצאה: החוב הלאומי של ישראל ירד, הריבית שהמדינה משלמת פחתה, ויש יותר כסף לחינוך, בריאות ורווחה".
לדעת גורדון בתחום אחד המדינה/אוצר לא עשו די - ייעול וצמצום המגזר הציבורי. לדבריו, יש הרבה מה לעשות. "יש הרבה כוח אדם מיותר בשרות המדינה. לצערי אין לנו יכולת להקטין את מצבת העובדים גם במקומות שבהם ההסתדרות משתפת איתנו פעולה, שכן בתי הדין לעבודה בולמים אותנו. יצטרכו בתקופה הקרובה לטפל בסוגיה הזו. גם מבצעי הפרישה שהמדינה יוזמת לא עוזרים הרבה".
לדבריו, "אחד האיומים הגדולים בשנים הקרובות זו סוגיית השכר. דרישות העובדים עשויות להסתכם במיליארדי שקלים. ההסתדרות לוחצת. בקרוב נערכות בהסתדרות בחירות וזה משפיע. זה איום שהממונה על השכר יצטרך להתמודד איתו".
סגן הממונה על התקציבים נגד בתי הדין לעבודה: "הם בולמים את משרד האוצר"
מוטי בסוק
23.11.2006 / 9:07