רו"ח ראובן שיף: החלטת בית המשפט בעניין פז גז מנוגדת לגישת הפרשנות הכלכלית של דיני המס

בעקבות החלטת בית המשפט העליון בעניין פז גז, בה נקבע כי אין להתיר לחברה לנכות את הוצאות המימון בגין הלוואה שנטלה, לצורך חלוקת דיווידנד לבעלי מניותיה, פנה אתמול ראש לשכת רואי החשבון, ראובן שיף, לראש רשות המסים ג'קי מצא. שיף ביקש כי מצא יפרסם הוראות לפיהן יש לפרש את פסק הדין בצורה צרה ולהשתמש בו רק במקרים חריגים, בכדי שהוא יתיישב עם עקרונות כלכליים וחשבונאים הנוהגים כיום בדיני המס.



בעניין פז גז קבע בית המשפט העליון, כי להתרת ניכוי של הוצאות מימון נדרש קשר ישיר וקרוב בין הוצאות המימון לבין ייצור ההכנסה. על כן, הוצאות מימון בגין הלוואות ששימשו לחלוקת דיווידנד, לא יותרו בניכוי מההכנסה החייבת.



לדעת שיף, קביעה זו נוגדת את גישת הפרשנות הכלכלית המהותית של חוקי המס, לפיה "לכסף אין ריח" ובמצב בו נוצרים לחברה רווחים ואלה נצברים כעודפים המחולקים כדיווידנד, אין לעשות אבחנה בין חלופה לפיה החברה נוטלת הלוואה לצורך השקעה, בעוד את עודפיה היא מחלקת כדיווידנד לבעלי המניות - לבין חלופה אחרת לפיה העודפים נשארים צבורים בחברה והדיווידנד ממומן בהון "זר".



בנוסף, לדעת שיף, פרשנות מרחיבה ובלתי שקולה של פסק דין זה, עלולה להכניס שיקולים זרים ולא רלוונטיים בעת גיוס מקורות מימון על ידי החברה ועיתוי גיוסם, ובכך לפגוע בתהליכים העסקיים והכלכליים של המשק. פסק הדין עלול ליצור רמת אי ודאות גבוהה ולהרתיע יזמים. על כן, מבקש שיף כי רשות המסים תפרסם בהקדם את עמדתה ביחס לפסק דין ותקבע כי יש לאמץ את פרשנותו של בית המשפט העליון רק במקרים חריגים ביותר, בהם ברור כי הוצאות המימון לא נבעו משיקולים עסקיים.



עם זאת, גם ללא עמדה מפורשת של רשות המסים, עו"ד אבי אלתר מציין כי חשוב לשים לב שבית המשפט לא סתם את הגולל על אפשרות ניכוי הוצאות מימון. בית המשפט בחר בכלל הצר, לפיו חיפש קשר ישיר בין נטילת ההלוואה לבין ייצור הכנסה, בקבעו כי זהו הכלל המנחה. עם זאת, מציין אלתר כי בית המשפט הכיר במפורש בכך שייתכנו חריגים לכלל הייחוס הישיר, במסגרתם - אם יוכיח הנישום קשר עקיף בין נטילת ההלוואה ובין ייצור הכנסה - תוכר ההוצאה.



בית המשפט לא דן באריכות במהותם של חריגים אלה ובנטל להוכיחם. כך לדוגמה, לא נדון לעומקו הנושא של השלכות קיומם של רווחים ראויים לחלוקה (הון עצמי) כתנאי לחלוקת דיווידנד, ושל השפעות חוק התיאומים בשל אינפלציה. עם זאת, בית המשפט מציין במפורש כי אלו שיקולים הראויים להישקל במקרה המתאים.



להערכתו של אלתר, חברות, לרבות חברות ציבוריות, יכולות במקרים רבים לבסס מבעוד תשתית כלכלית ומשפטית המצביעה על הקשר בין אופן מימון החברה וייצור הכנסות בחברה, גם בעת חלוקת דיווידנד וכך ניתן יהיה לשכנע בזכאות לניכוי הוצאות מימון את פקיד השומה ו/או את בתי המשפט, ככל שהנושא יועלה בפניהם.