קבוצת אינטרברו הבלגית קנתה את יצרנית הבירה הגרמנית בקס

מאת פול מלר, ניו יורק טיימס

כשהמשפחה השולטת ביצרנית הבירה הגרמנית בקס הסכימה בשבוע שעבר למכור את החברה לקבוצה רב-לאומית בשם אינטרברו (Interbrew), עיקר הביקורת על העסקה, בשווי 1.58 מיליארד דולר, היתה בקרב הקהילה הפיננסית, ולא בקרב חובבי הבירה. זו אחת העסקות היקרות ביותר בתולדות תעשיית הבירה, והיא חלק מהאסטרטגיה המוצהרת של אינטרברו הבלגית - רכישת מותגי בירה בכל העולם.

במשך שנים רכשה אינטרברו עשרות מותגים, וכיום היא מתחרה בהיינקן כיצרנית הבירה השנייה בגודלה בעולם, אחרי אנהייזר-בוש האמריקאית. באינטרברו מתפארים בכך שחובבי הבירה לא שמו לב לכל שינוי. רבים כלל אינם מודעים לכך שלבירה החביבה עליהם יש בעלים חדשים. זו כנראה אחת הסיבות לכך שמי שלוגם בירות כמו לבאט, רולינג רוק, באס, דוס אקיס, לף והודגארדן, מופתע לרוב לשמוע כי הבעלים של המותג היא אינטרברו. כיום מייצרת אינטרברו בירה ב-19 במדינות ומוכרת אותה ב-110 מדינות.

אפילו צרכני הבירה בשוק המקומי של אינטרברו, בבלגיה, אינם מודעים למספר מבשלות השיכר המקומיות שהיא רכשה. יש הסבורים כי לף, בירה פופולרית עם תווית של מנזר, מיוצרת על ידי נזירים. האמת היא שלף מיוצרת במבשלות שיכר משופעות טכנולוגיה מתקדמת בעיירת הבסיס של אינטרברו, לובן, ליד בריסל.

האנונימיות העסקית של אינטרברו היא אחת הסיבות לצמיחתה המהירה. היא מתארת את עצמה כ"יצרנית הבירה המקומית של העולם", ובעשר השנים החולפות היא רכשה מבשלות שיכר קטנות במזרח אירופה, רוסיה, סין, דרום קוריאה וקנדה. בכך הפכה ליצרנית הבירה הגדולה, או השנייה בגודלה, בכל אחד מהשווקים האלה.

ביולי זכתה אינטרברו במכרז על החזקותיה של ממשלת בוסניה, 53.9% במבשלות השיכר בניה לוקה, המשווקת בירה במותג נקטר.

אך רכישת בקס, החמישית של אינטרברו השנה וה-30 בעשר השנים החולפות, עוררה שאלות קשות בקרב משקיעים. לא זו בלבד שהמחיר יקר, אלא שבקס עלולה להתחרות במותג הגדול של אינטרברו, סטלה ארטואה. כלומר, אינטרברו תתחרה בעצמה.

מנכ"ל אינטרברו, יוגו פאואל, אומר כי חלקה של בקס בשוק הבירה הגרמני, 2.5%, מילא תפקיד קטן בהחלטה לרכוש את החברה. "התמריץ העיקרי היה רכישת מותג בינלאומי", אמר פאואל בראיון. "הזדמנות כזו ניכרת בדרכנו פעם בחמש שנים, במקרה הטוב".

לדבריו, בקס לא תנגוס במכירות של סטלה ארטואה, מכיוון שהשווקים שלהן לא חופפים. ובתשובה לביקורת על המחיר היקר, אמר פאואל כי אם אינטרברו לא היתה מסכימה לשלמו, "חברה אחרת היתה רוכשת את בקס".

דוברת של בקס, אולריקה גרורוך-קרן, אישרה כי אנהייזר-בוש, סקוטיש אנד ניוקסטל הבריטית ומבשלות שיכר דרום אפריקה התחרו על רכישת בקס, חברה בבעלות משפחתית מאז 1873. "בקס הוא מותג מצליח בפלח הפרמיום של שוק הבירה, הפלח שמבטיח את עיקר הצמיחה בשנים הבאות", אמר פאואל.

מבין עשר הבירות המיובאות המובילות בארה"ב, בקס מדורגת שביעית. סטלה ארטואה לא נכללת בעשירייה הפותחת, לפי נתונים של התאחדות מבשלות השיכר בארה"ב. אף אחת מהבירות של אינטרברו לא מתחרה במכירות של היינקן בארה"ב, אך ביחד, ועוד לפני רכישת בקס, הן מגמדות את המכירות של היינקן.

היינקן, המייצרת בירה גם במותגים אחרים, בהם אמסטל, משקיעה את מירב מאמצי השיווק במותג הייניקן - אסטרטגיה שזוכה לשבחים ממשקיעים, מודה פאואל. אמנם אינטרברו טוענת כי היא יצרנית הבירה השנייה בגודלה בעולם, לפי נפח, אך הכנסותיה נמוכות מאלה של הייניקן. ב-2000 היו הכנסות הייניקן כ-8.1 מיליארד יורו (7 מיליארד דולר), לעומת 5.7 מיליארד יורו לאינטרברו.

פאואל מתגאה בצמיחה ברווחים של אינטרברו. ב-2000 צמח הרווח לפני פחת והפחתות, אמת מידה מקובלת בתעשיית הבירה, ב-59% ל-1.2 מיליארד יורו, אחרי צמיחה של 16% ב-1999. אך המניות של אינטרברו, שנרשמו למסחר בבורסת יורונקסט ב-2001, ירדו מאז ההנפקה ב-13%.

מדוע ירדו המניות? יש האומרים כי אחת הסיבות היא כי רק 30% ממניות החברה נסחרות בבורסה. השאר מוחזקות בידי חברת החזקות בבעלות כמה מהמשפחות העשירות בבלגיה. סיבה נוספת היא המאבק המתמשך של אינטרברו לזכות באישור הרשויות לרכישת באס הבריטית. בנוסף, מאז ההודעה על רכישת בקס בשבוע שעבר, ירדו מניות אינטרברו ב-5%, בין השאר, מכיוון שמחיר העסקה מייצג מכפיל רווח לפני פחת והפחתות (ebitda) של 13, לעומת מכפיל של 8 בעסקות קודמות.