מי שניסיונות גמילה מעישון קרמי שניסיונות גמילה מעישון קרובים ללבו, זוכר ודאי שהטיעונים נגד העישון נחלקים לשניים: מחלות קשות וכסף. הראשון, מטרתו ליצור חרדות לקיומנו, והשני - לאיכות הקיום הזה. גם את סוגיית ההשקעות בתחומים של איכות הסביבה והטכנולוגיות הסביבתיות אפשר לבחון על פי שני הפרמטרים האלה. כלומר, יש כאלה שמשקיעים כי הם חרדים לקיום המין האנושי, בעיקר ממשלות וגופים ציבוריים אחרים, ויש כאלה, אנשי עסקים וחברות בבורסה, שבסך הכל רוצים להרוויח כסף. כך, באחרונה החלו קבוצות כמו אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר, החברה לישראל שבשליטת משפחת עופר וקבוצת שרי אריסון להזרים משאבים ותשומת לב ניהולית לתחום.
גם גופים פיננסיים, כמו פריזמה ואלטשולר שחם, השיקו השנה מכשירים שמאפשרים השקעה של מה שמכונה "המשקיע הקטן" בתחומי איכות הסביבה, שדורשים בדרך כלל השקעות ענק. בבנק ההשקעות CIBC, למשל, ממליצים בחום על ענפי המים וטוענים כי הביקוש הגלובלי למים עולה בהדרגה, וההיצע יורד.
בנוסף, לפחות שתי קרנות השקעה חדשות מחפשות מקורות מימון וחברות להשקעה בתחום, בהן גם קרן של השר לשעבר מודי זנדברג. לבאז סביב הנושא תרם לא מעט הסרט המדובר "אמת מטרידה" של סגן נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור.
מה הם מקווים למצוא שם? תרופה לחוליי העולם, או שבאמת יש מקום לרווחים יוצאי דופן? זו אחת השאלות שלשמה כינסTheMarker פאנל מומחים. הפאנל דן בטכנולוגיות סביבתיות, ונערך לקראת כנס שמארגן משרד עורכי הדין פרופ' יובל לוי ושותפיו בשיתוף חברת ארגון התערוכות משוב ורשת העסקים למען איכות הסביבה ארקדה, במסגרת תערוכת אקלוגיה-אקוה ישראל. הסיבה העיקרית לפופולריות הגוברת והולכת של התחום, היא גודלו. בסין לדוגמה נרשמה צמיחה של 20% בשנה, והיא צפויה להימשך.
"זה לא עניין רק לירוקים"
בבית ההשקעות אלטשולר שחם מתמקדים כבר כמה שנים בהשקעות בטכנולוגיות סביבתיות בהובלת חן אלטשולר שגם מנהלת את קרן הנאמנות המכונה "הקרן הירוקה". לאחרונה הזמינו באלטשולר את המשקיעים והלקוחות לסרטו של אל גור, הם רכשו גם חממה טכנולוגית המתמקדת בטכנולוגיות סביבתיות.
"הנושא האקולוגי הפסיק מזמן להיות נכס רק של הירוקים ועבר למרכז הבמה. הוא דורש מנהיגות פוליטית, חקיקה ורגולציות בצד הפנייה משמעותית של משאבים והון. אולם יותר מכל הוא דורש את התגייסות המגזר הפרטי וכל הגופים הפועלים בשוק ההון. מה שיניע את המגזר הזה להירתם לפעולה היא ההכרה שבצד האיומים והסיכון יש כאן הזדמנות כלכלית אדירה שיוצרת שווקים ומנצחים חדשים. ההזדמנות הזו עומדת לפתחנו וגופים פרטיים ומוסדיים מוזמנים לה רים את הכפפה".
עו"ד עידית רייטר, המרכזת את תחום איכות הסביבה במשרד של פרופ' לוי, מסבירה כי תחת הכותרת "טכנולוגיות סביבתיות" יש רשימה ארוכה של תחומים כמו טיפול בזיהומים בקרקע, באוויר או במים, הפקת אנרגיה מרוח מאתנול, טיפול בשפכים, דלקים נקיים, פתרונות להתייעלות בניצול אנרגיה, אבטחת מקורות מים ופתרונות לחקלאות.
בישראל אמנם קשה למצוא כיום הרבה חברות ציבוריות הנוגעות בסביבה, אבל בדיוק כמו בתעשיית ההיי-טק מתברר שבשל ההתמחות של ישראל בחקלאות והיותה מתקדמת בכל הקשור לטכנולוגיות מים וסביבה יש כאן פוטנציאל גדול. באנרגיית רוח ישראל פחות חזקה בהשוואה למשל למדינות עם רוח כמו הולנד וגרמניה.
נציגי פריזמה בפאנל, מנכ"ל פקן פלוס קרנות נאמנות גולן ספיר, ודן קרנר אנליסט בפריזמה, מספרים על ההחלטה להיכנס לתחום: בדקנו איפה נמצא משאב במחסור שהינו בעל קורלציה הפוכה להתנהגות הכלכלה ומצאנו את תחומי האנרגיה והמים. גם בקרן מעלה חברתי אפשר למצוא היצע קטן וביקוש גדול. עד 2010 עתידים להיות 7 מיליארד תושבים בעולם ולשליש מהם לא תהיה נגישות למים, שכן רוב המים בעולם אינם מי שתיה.
קרן המים של פקן קיימת כבר חצי שנה ומנהלת 70-75 מיליון שקל. הקרן לאנרגיה אלטרנטיווית קיימת שנה ומנהלת כ-120 מיליון שקל. השתיים אמנם לא השיגו תשואה מרשימות מתחילת השנה - הקרן לאנרגיה אלטרנטיווית הניבה 7.4%, והמים הניבה תשואה שלילית של 7% - אבל בפקן מאמינים בהשקעה לטווח הארוך וממליצים על השקעה של חצי שנה לפחות. הקרנות של החברה כמעט שאינן משקיעות בישראל, שכן הן מחפשות חברות יציבות, סחירות ונזילות ושפעילותן היא בינלאומית. לדברי ספיר וקרנר מדובר בתעשייה שהיא חובה בתיק ההשקעות: "לא סתם הארגון העולמי קבע שהבעיה העיקרית במאה ה-21 תהיה בתחום המים", הם אומרים.
אלעד פרנקל מאלרון מקבוצת אי.די.בי מספר כי לפני שנה בחנה אלרון את השוק משלוש זוויות עיקריות: האם מדובר בהייפ או בשוק אמיתי, האם זה הזמן להיכנס, ומה היתרון שלנו בישראל. ואלו התשובות שהשיב לעצמו מנהל הפיתוח העסקי באלרון: ראשית מדובר בשוק אמיתי ומוחשי ולהבדיל משאר השווקים הרי ש"הצורך ממציא פתרון ולא להיפך. אנשים תמיד זקוקים למים או לאוויר נקי. זה לא דור 3 או 4 שאפשר להסתדר בלעדיהם. בנוסף מדובר בשוק גלובלי שנכון לעולם הראשון (לארה"ב למשל) וגם לעולם השלישי, הוא אומר.
באלרון סבורים שהעובדה שקונצרנים דוגמת ג'נרל אלקטריק, סימנס ו-3M נכנסים לתחום יוצרת מודל למימוש רווחים: "לא מזיק לדעת שיש גופים שירכשו או ישקיעו בעתיד", הוא אומר ומספר כי אלרון השקיעה השנה 10 מיליון דולר במסגרת השקעה של 17 מיליון דולר בחברת אטלנטיק העוסקת בחיטוי מים לתעשייה ולצרכים עירוניים.
פרנקל סבור שהטכנולוגיות הסביבתיות הן "ההיי-טק הבא" ומסביר כי העדר משאבים הביא לחדשנות גדולה שאפשר למצוא באורמת (בעיקר אנרגיה חלופית), בחברת סולל (אנרגיה סולארית), או נטפים (הולכת מים). לדבריו הדבר דומה להתפתחות התעשיות הבטחוניות בישראל. על האסטרטגיה של אלרון הוא אומר כי החברה משקיעה בחברות לזמן ארוך וסבורה כי אין לכפות על החברות בתחום את מודל ה-VC הקלאסי, כלומר אין צורך בקצב הוצאות "מטורף" אלא לשדרגן לכיוון ההיי-טק.
לדבריו, לאלרון יש כיום הון עצמי של כמעט 100 מיליון דולר, כך שאין לה כל מגבלה באשר להשקעות נוספות. בימים אלו בוחנים באלרון "עוד עשרות חברות נוספות" מתוך "מאות חברות העוסקות בתחום". באלרון מתכוונים להשקיע בכל חברה 5 מיליון דולר לפחות.
גם ג'ק לוי, העוסק בימים אלו בהקמת קרן פרטית להשקעות בשם יזראעל קלינטק ונצ'רס, מספר על פגישות עם 60 חברות ישראליות לפחות. עם זאת שלא כמו אלרון, בקרן החדשה מחפשים חברות בשלב המוקדם (אם כי לא חברות חממה) בהשקעה של 500 אלף דולר עד כמה מיליוני דולרים בודדים. במסגרת החיפושים הם מסתובבים גם באוניברסיטאות. לוי מעריך כי בתוך 5 שנים תבצע הקרן 12-15 השקעות והיעד שלו הוא קרן של 60 מיליון דולר. בקרן שואפים להגיע לאחזקות של 15%-20% בחברה בזמן האקזיט. באלרון לא מעוניינים לרדת מ-20% בזמן המימוש.
אבל לצד האופוריה, לוי ופרנקל מצביעים גם על הסיכונים בתחום: "צריך לנוע באיזון - לא מהר מדי ולא לאט מדי. הליכה מהירה יכולה ליצור בועה שאינה במקומה ותביא לעלייה לא ריאלית בשווי החברות הנרכשות ובמשכורות, ואילו הליכה אטית מדי כמו בשנה האחרונה תגרום לנו לפספס את היתרון היחסי שלנו לטובת סינגפור, הולנד, ארה"ב וסין ששמו דגש על הנושא בשנים האחרונות".
גם השר לשעבר מודי זנדברג נכנס לאחרונה לפעילות כאשר הצטרף כשותף לקרן H2TEC אותה מובילים בין היתר עודד קוריצ'ונר, יו"ר ושותף ב-priority, ועמוס לסקר - מנכ"ל גילת סאטקום. "טכנולוגיית המים בישראל ניצבת כיום בפני חלון הזדמנויות להגדלת ההשקעות בתחום, בדומה לחלון ההזדמנות שהיה לטכנולוגיה הביטחונית לפני כשני עשורים, שהובילה לפיתוח תעשיית ההיי-טק הישראלית. זהו השילוב המנצח בין תעשיית ההיי-טק והצרכים האנושיים".
לדברי זנדברג ניתוחי האנליסטים מראים בבירור שהמים הם העילה למלחמות הבאות במזרח התיכון, אבל אם נשכיל למצוא פתרונות מים הם יהיו הגשר לשגשוג. על ישראל להכיר בחשיבות תחום המים ולקדם שילוב מוצלח שיכלול מיומנויות ומוניטין טכנולוגי לצד כלי דיפלומטי לקידום היחסים עם מדינות העולם השלישי. השילוב של עסקים איתנים ביחד עם שוק ההון והטכנולוגיה הם שיובילו את ישראל להיות פורצת הדרך בתחום, אמר זנדברג.
"ניתן יהיה להרחיב את היצוא של טכנולוגיות ישראליות המוכרות בעולם גם לטכנולוגיות חדשניות בתחום המים. אני רואה בכך את השילוב האולטימטיווי בין תעשיית ההיי-טק ללואו-טק. אנחנו נוטים לראות במים חלק מהצרכים הבסיסים ביותר, אבל עלינו לבצע את החיבור לטכנולוגיה החדשנית ביותר על מנת שהמים ימשיכו להיות שם עבורנו.
"כשכיהנתי כשר המדע והטכנולוגיה נחשפתי לעוצמת הטכנולוגיה וכוחות המדע והמחקר בישראל, ובתפקידי כשר התשתיות הלאומיות נשאתי באחריות לתחום המים בארץ הבנתי שהעוצמה הטכנולוגית שלנו ניצבת בפני הזדמנות כלכלית ופוליטית ייחודית ובלתי חוזרת של פיתוח תעשיות מים שישרתו את אוכלוסיית העולם", אמר זנדברג.
זנדברג התייחס לנושא הרגיש של סיוע על ידי הרגולציה ואמר: "ככל שהעמקתי ללמוד את נושא המים הבנתי שהסיוע של המדינה הוא בתשתית, אך אין באפשרותה להיות מעורבת בהיבט ההשקעה בפיתוח טכנולוגיות מים, לכן הבמה נשארת פתוחה לשוק העסקי-פיננסי המשלב ניסיון של השקעות בינלאומיות ופתיחת דלתות מדיניות פוליטיות. הגם שבשורה התחתונה מדובר על הזדמנות פיננסית ממדרגה ראשונה אני משוכנע שהמדינה תרצה לסייע בגלל ההיבט המדיני החיובי שיש בתחום. בניגוד לשינוי העולמי ביחס לתעשיות הביטחוניות, אין לי ספק שהדרך הנכונה היא שהעולם העסקי ייקח על עצמו את התהליך וישקיע בעתיד החיים של טכנולוגיית המים".
יושבי הפאנל גילו הזדהות גדולה עם היזמים בתחום וסיפרו כי הבעיה העיקרית היא הישרדות החברות. לוי מספר כי לפי מחקר שהתבצע בטכניון, הקושי הגדול הוא לבצע פיילוט בבטא סייט (אתר לבדיקת הטכנולוגיה) שבלעדיו רוב הסיכויים כי אף חברה לא תבחר בטכנולוגיה המוצעת שכן היא תרצה לדעת קודם לוודא שהטכנולוגיה עובדת.
קונצנזוס הסתמן בפאנל גם באשר לאשם העיקרי בקשיים אלו - המדינה. "בישראל אין תמריצים ואין מימון. לכן קשה ליזמים שסיימו את שלב המו"פ לפרוץ לחו"ל. מסיבה זו בדיוק, כעבור זמן, ולאחר שהמימון של משרד התעשייה והמסחר נגמר - הם פשוט גוועים. "הכל עניין של רגולציה", הסכימו בפאנל.
עו"ד עופר לוי אמר כי "השוק מאוד תלוי בלקוחות הסופייים, אמנם יש משקיעים וזה יופי אבל צריך גם לקוחות". לוי, שבמשרדו כאמור מחלקה העוסקת באיכות סביבה, מספר על הנגיעה בשלוש צלעות המשולש - היזמים, המשקיעים ולקוחות הקצה: "היו חברות שהגיעו אלינו עם תביעות פליליות או נזיקין וכך התעורר הביקוש שלהן למערכות מניעה. אנו מרגישים את ההתעוררות באוויר ויש הרבה התעניינות", הוא אומר, אבל מזכיר גם כי מדובר בתחום בו "לא כל כך פשוט לסגור עסקה".
"מה שיכול להניע את הגלגל זו הרגולציה", אומר לוי. עו"ד רייטר מציינת גם את העובדה שאמנם ישראל קבעה פרמיות למייצרי אנרגיה חליפית אבל עדיין אין לנו תקנות מסודרות כמו בעולם הנאור. היא מציינת למשל אנומליה מגוחכת בעיניה לפיה בעוד במכרזים בחו"ל צריך חברה מקומית אחת לפחות מבין המשתתפות במכרז, הרי שאצלנו זה הפוך - חייבים חברה זרה אחת לפחות.
לדברי רייטר דרושות רגולציות עקיפות. היא משבחת למשל את התיקון לחוק עידוד השקעות הון שמתנה מענקים של המדען לאיכות הסביבה בעמידה בתקנים, כך שלא רק שחברה לא תקבל קנס, אם לא תעמוד בתקן היא גם לא תוכל קבל מענק.
רעיון נוסף שהיא מעלה הוא יצירת קשרי משקיעים. היא מציינת למשל כי משרד האוצר יצר לאחרונה קשר עם 50 משקיעים מוסדיים בעולם בכל הנוגע להשקעות בישראל מה שיכול להיות לסייע גם בתחום של טכנולוגיות סביבתיות.
טכנולוגיה סביבתית - שיפור תדמיתי או הזדמנות השקעה אמיתית?
שרון שפורר
29.11.2006 / 8:31