מנכ"ל בירלה, ד"ר בהראט סינג: "גנדי אמר ליו"ר שלנו - עליך לצרוך את המועט ולהעביר את השאר לטובת הקהילה"

כשמהטמה גנדי פגש את ג'י.די בירלה ב-1910, גנדי היה לאומן הודי חסר כל שהטיף לשחרור הודו מהשלטון הבריטי, ואילו בירלה היה מאילי ההון של המדינה ועמד בראש תאגיד משפחתי ענק.



בירלה היה דור שלישי למקימי התאגיד, ונחשב בעיני בני משפחתו לגאון שהזניק את עסקי המשפחה, אשר כבר פעלה כ-300 שנה בתחום הסחר. גנדי הסתובב אז כשכל רכושו היה הבגדים שלגופו, ועדיין לא הוכתר כמנהיג הלאומנים ההודים.



למרות ההבדלים נקשרה בין השניים ידידות, שהחזיקה עד לרציחתו של גנדי ב-47'. בירלה מימן את צרכיו של גנדי ובתיו היו פתוחים בפניו תמיד. בנוסף איפשר בירלה לגנדי לערוך בביתו אסיפות פוליטיות.



גנדי מוכר בעיקר כמי שהוביל את מאבק העצמאות של הודו על בסיס גישה של אי-שיתוף פעולה עם הבריטים ואי-אלימות. משנתו הכלכלית לא זכתה לפרסום, אך הוא לא חסך אותה מבירלה. "לגנדי היתה השפעה גדולה על היו"ר שלנו", מספר ד"ר בהראט סינג, המכהן כמנכ"ל תאגיד אדיטיה בירלה נובו וכדירקטור לפיתוח עסקי ואסטרטגיה בתאגיד האם, אדיטיה בירלה. "גנדי אמר לו: 'אתה בר מזל כי אלוהים בירך אותך, אבל אל תחשיב את עצמך ליותר מאשר נאמן (trustee) לעושר הזה. דווקא בגלל שהתעשרת יש לך יותר אחריות. עליך לצרוך את המועט ולהעביר את השאר לטובת הקהילה'. גנדי אמר לו גם להשתמש בתבונה כדי להכפיל את העושר, אבל לא לקחת לעצמו את כל הרווחים. בירלה קיבל על עצמו את הפילוסופיה של גנדי והטמיע אותה בחברה".



המשמעות המעשית היא כי תאגיד בירלה, ששוויו נאמד ב-15 מיליארד דולר והכנסותיו השנתיות הן כ-10 מיליארד דולר, תורם 10% מרווחיו לטובת הקהילה. לא מדובר רק במתן כספים - כל עובדי התאגיד נרתמים לעניין, כל אחד על פי תחום עניינו.



"אם הרווחנו 100 דולר, מחצית אנחנו מוציאים כדיווידנד, כ-40 דולר אנחנו מפנים להשקעות חדשות, כולל לרווחת העובדים, ואת 10 הדולרים הנוספים אנו מקדישים לקהילה", מסביר סינג. "דבריו של גנדי ממשיכים להיות הפילוסופיה שלנו. אנחנו לא יכולים להפוך את בעליה של החברה לעשירים, כי הם כבר עשירים. בנוסף, איני מעוניין ברווח לטווח הקצר, שיבייש אותי בטווח הארוך".



לאחר הצונאמי שהיכה את דרום-מזרח אסיה בסוף 2004 מימנה בירלה הקמת בתים לעניים, והיא ממשיכה במימון הקמת מאות יחידות דיור למעוטי יכולת. היא הקימה בית חולים שעניים מקבלים בו טיפול מסובסד, או חינם, על פי האמצעים שברשותם. הרופאים המטפלים לא יודעים איזה חולה משלם ואיזה לא, כך שכולם מקבלים אותו טיפול. בית החולים נמצא 120 קילומטר ממומביי. כיום יש בו 300 מיטות, ומספרן יגיע עוד שנתיים ל-500. החברה מקימה בתי חולים דומים במדינות אחרות שבהן היא פועלת, תאילנד וסין, ומתכננת להקים אחד נוסף במצרים.



בירלה מנהלת בהודו גם בתי ספר לבני 5-12 שבהם נלמדת אנגלית לצד שפת האם. היא מקיימת פעילות מיוחדת לקידום נשים הודיות ופעילות לשדרוג האזורים החקלאיים בתחומי חינוך, בריאות, תשתיות וייעול השיטות החקלאיות.



"יש עולם אחד, למה לקלקל אותו?"



בבירלה יותר מ-80 אלף עובדים, מהם כ-30 אלף מחוץ להודו. הפילוסופיה של הבעלים גורסת כי העובדים צריכים לעבוד קשה, אך יש לתגמל אותם בהתאם - ובנוסף לעודד אותם להיות מעורבים בפעילויות בקהילה למען עתיד טוב יותר. "עובד יכול להציע רעיונות לתרומה לקהילה. זו הרי הפלטפורמה של גנדי, שקרא להשתמש בתבונה לטובת החברה", אומר סינג.



לדבריו, "בתחום הסיוע לקהילה אתה אדון לעצמך. אתה צריך להיות מעורב בפעילות מתוך להט, לכן אתה יכול לבחור אם אתה רוצה להיות חבר בוועדות טכניות, בוועדות שמקבלות החלטות, בוועדות לתרבות, או בוועדות לספורט או למוסיקה. אני בחרתי להיות קשור לקהילה בתחום התרבות, בין השאר".



סינג מספר כי בירלה מזמינה אמנים צעירים להציג חינם במשך שבוע עבודות בגלריות בכלכותה ומומביי. "זה נותן להם חשיפה ציבורית", הוא אומר. "אנחנו מסננים את המועמדים, ואת הנבחרים מביאים לאור הזרקורים. בתחומי מוסיקה ותיאטרון אנחנו מזמינים אמנים להתחרות על פרס שהוא בעצם מלגה לכל מה שרלוונטי לקידום הזוכים. רקדנים ושחקנים מקבלים הזדמנויות להופיע בקמפוסים של התאגיד בערים שונות. זה גם מאפשר לעובדים ליהנות מתרבות מבלי לנסוע לעיר הגדולה".



הסיסמה של תאגיד בירלה, שפועל בכמה מדינות, היא "לקחת את הודו לעולם". בבעלותו עשרות חברות ומפעלים בתחומי טקסטיל, מלט, כימיקלים, סלולר, שירותים פיננסיים, מתכות כנחושת ואלומיניום ופחם. החזון שלו הוא להיות ראשון בעולם בתחומי פעילותו. המשימה היא הבאת ערך מוסף גבוה ללקוחות, לבעלי המניות, לעובדים ולקהילה. בין הערכים שעליהם מבוסס התאגיד - יושר, מחויבות, להט ומהירות.



סינג ביקר בישראל לפני כשבועיים עם בכירים נוספים בתאגיד בירלה, המיוצג כאן על ידי ענת ברנשטיין-רייך ממשרד איי אנד ג'י פרטנרס. נציגי התאגיד נועדו עם כ-25 חברות ומכוני מחקר. בעיקר עניינו אותם מיזמים משותפים עם חברות מתחומי תעשיית האלומיניום ותעשיית התרופות. "אנחנו מחפשים עסקים שפועלים לפי הערכים שלנו", אומר סינג. "בנוסף, כשאנחנו בוחנים רכישת חברה, או השקעה בחברה, אנחנו בודקים את הסיכוי שלה ליהפך לעסק גדול - לדוגמה, חברת תרופות שמפתחת תרופה בעלת ביקוש כלל עולמי. הפילוסופיה שלנו היא לתת הזדמנות גם לחברות קטנות להיכנס לתאגיד".



בתחום הביגוד, לדוגמה, משווקת החברה בעולם מוצרים שמייצרות בעבורה יותר מ-20 חברות. בירלה אינה מחזיקה בבעלות על חברות אלה, אך מעניקה להן שירותי תמיכה כאשראי וניהול. בתחום האלומיניום מפיקה בירלה את חומר הגלם, מעבירה אותו ליצרנים קטנים לצורך עיבוד ומשווקת בעולם את המוצר המוגמר.



ומה לגבי ישראל? "ישראל היא ארץ נהדרת", אומר סינג. "אנחנו מחפשים בה חברות שיש להן הדור הבא של מוצרים וטכנולוגיות. במיוחד היי-טק בתחומי טקסטיל, תוכנה, אבטחה ושימוש במתכות כאלומיניום, נחושת, כסף וזהב, שאנחנו אחד מהספקים הגדולים שלהן בעולם. אם יש מוצר שניתן לשווק אותו בכל העולם, אנחנו רוצים לשתף פעולה לגביו ולהיות היצרן והמשווק שלו". בתחום האלומיניום והתרופות כבר ישנם גישושים רציניים לשיתוף פעולה עם חברות מישראל.



לדברי סינג, "הכל חוזר לשורה הראשונה של הנאמנות על העושר הזה. אם אתה מחמיץ את זה, מופיעה חמדנות. לכן אנחנו גם יותר יעילים מהמתחרים שלנו. אנחנו חוסכים במים, חשמל וכוח אדם ומשתמשים בהם בצורה פרודוקטיווית. זו כבר דרך חיים אצלנו. בכל מקום שבו נפעל - הודו, אינדונזיה או ישראל - נהיה חברים טובים בקהילה החברתית. נהיה מתחשבים. יש עולם אחד, למה לקלקל אותו?".