"רייכמן תיכנן את מכירת תנובה תוך הטעיית בעלי המניות"

ראש המחלקה החקלאית בתנועה הקיבוצית, גידי סיון, דורש לפטר לאלתר את מנכ"ל תנובה, אריק רייכמן. במכתב חריף ששיגר למזכירות התנועה הקיבוצית, כותב סיון כי מהלך המכירה תוכנן ונוהל על ידי רייכמן בסודי סודות, תוך הטעיית בעלי המניות. לדבריו, רייכמן הציג בפני בעלי המניות מצג, שלפיו איבוד השליטה בתנובה הוא בבחינת יום הדין לחקלאים, בעת שהוא עצמו תיכנן וקידם את המהלך, שממנו הזהיר את בעלי המניות.



במכתב שהגיע לידי TheMarker תוקף סיון את ראשי התנועה הקיבוצית על שלא נקטו עמדה נחרצת נגד המהלך. לדבריו, "אין הסבר לשתיקת הכבשים של חלק ממובילי הכלכלה הקיבוצית לנוכח המהלכים של רייכמן, תוך שהם נוקטים כל אמצעי וכל תרגיל אפשרי כמעט כדי למנוע מנציגי הבעלים והרפתנים לגבש הצעה אלטרנטיווית לרכישת השליטה בתנובה, ומשדרים מסרים סמויים וגלויים, שלפיהם הרפתנים הם מקצועיים בחליבה, אבל אינם מבינים דבר בניהול עסקים".



סיון דורש ממוסדות התנועה הקיבוצית, הגוף שבחר ברייכמן למנכ"ל תנובה, לפטרו לאלתר ולמנות לו מחליף זמני שיקנה לבעלי המניות המעוניינים להגיש הצעה מתחרה זכות סירוב ראשונה להצעת המכר של תנובה.



בטאון הקיבוצים "הקיבוץ" מדווח כי בכירים נוספים בתנועה הקיבוצית, שקיבוציה מחזיקים ב-52% ממניות תנובה, הביעו התנגדות חריפה למכירה. מנהל מחלקת משק בתנועה הקיבוצית, רזי יהל, מתח ביקורת נוקבת על האופן שבו נוהל המהלך, ויו"ר התאגידים הכלכליים האזוריים של הקיבוצים, גיורא מסד, אמר כי ההסכם רע ליצרני החלב. לדבריו, התנאים שהוסכמו עם הקונה בעייתיים לחקלאים, ויש בהם פגיעה בזכויותיהם לאורך זמן.



מול המבקרים התייצב סגן רכז אגף הכלכלה בתנועה הקיבוצית, דב אביטל, שקרא לקיבוצים לקבל את ההסכם, המהווה, לדבריו, פשרה מיטבית בין האינטרסים של בעלי המניות, המבקשים לממש את אחזקותיהם ולפרוש מהחברה, לבין אלה מבקשים להמשיך ולהתפרנס ממכירת חלב לתנובה.



רכז אגף הכלכלה, דורון סט, אמר כי יפעל להידברות בין הצדדים לקראת האסיפה הכללית של בעלי המניות (ועידת תנובה) כדי לאפשר את כינוס "ועדת ה-18" שנבחרה בהסכמת כל הצדדים כדי להגיע למתווה מוסכם לתנובה.



בתוך כך, סוכם בישיבת המזכירות הכלכלית של התנועה הקיבוצית כי רייכמן והיועץ המשפטי של התנועה הקיבוצית, מיכי דרורי, יובילו את המשא ומתן עם הבנקים והמדינה בנוגע למסירת 25% ממניות תנובה למדינה ולבנקים, כחלק מהמקורות שהקיבוצים העמידו לטובת הסדר חובות הקיבוצים.