וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כשלים בהפרטת החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה: תושבי לוד לא קיבלו ביטחונות לכיסוי ליקויי בנייה חמורים

איילת פישביין/Nfc

3.12.2006 / 18:06

המכירה בוצעה במחיר נמוך יחסית תוך כדי פגיעה באינטרסים של התושבים



לפני כשנתיים הסתובבה סבתא עם עגלת תינוק ליד בית בשכונת גני יער שבלוד. לפתע נשר אריח קרמיקה מקיר הבניין והתרסק סמוך לעגלה. הסבתא המבוהלת אספה את השברים ורצה להתלונן במשטרה. לאחר מכן, תבע ועד הבית מחברת לנדקו, היורשת של החברה הממשלתית לור"ם (החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה) שהקימה את השכונה, לפתור את הבעיה.



תופעת האריחים הנושרים מהקירות החיצוניים של הבניינים ב"גני יער" אינה חדשה. היא החלה עוד לפני ההפרטה. חברת לנדקו ירשה אותה מקודמתה. בתחילה, הסכימה לנדקו לתקן את הליקויים. אבל כאשר נשירת האריחים התפשטה לעוד ועוד בתים, לנדקו הודיעה שהיא אינה מחוייבת לתקן ושלחה את התושבים לקבלן שבנה את השכונה. הם מצדם פנו לעזרת בתי המשפט.



הפרטת לור"ם שהפקירה את האינטרסים של התושבים-הקונים היא רק מהבעיה. ממידע שהובא לידיעתנו עולה, כי המכירה בוצעה במחיר נמוך יחסי, בלא גילוי מלא של המידע לציבור ותוך גרימת נזק למדינה. שאלת השאלות היא: האם הקונים - שהיו גם קודם לכן מקורבים - נהנו מיתרון בלתי ראוי, כשהתמודדו במכרז שפורסם.



תביעה בגין רשלנות



לור"ם, ש-95% ממניותיה הוחזקו על-ידי המדינה, נמכרה בספטמבר 2004 על-ידי רשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר לחברת masy שמניותיה הוחזקו בידי עו"ד יורם יוסיפוף ודורית יוסיפוף. כיום, החברה נקראת לנדקו והיא מנוהלת על-ידי מילומור ? חברת ענק שבעל השליטה בה הוא איש העסקים פרדי רובינסון.



אחרי ההפרטה הוגשו נגד החברה מספר בקשות פירוק. בנובמבר 2004 הורה בית המשפט לרשום את נכסי החברה על-מנת "למנוע את הברחת נכסיה". התושבים טוענים שבמקרה של פירוק לא תהיה להם כתובת. המדינה, כך הם טוענים, לא עיגנה את זכויותיהם בתהליך ההפרטה ולא קיבלה ערבות בנקאית מהרוכשים להבטחת מקור כספי לתיקון ליקויי הבנייה בשכונה, שכאמור, היו ידועים לפני ההפרטה.



רשות החברות הממשלתיות הודפת את הטענות, אבל מסרבת באופן עקבי לאפשר עיון במסמכי ההפרטה. הרשות אף דחתה בקשות חוזרות ונשנות של Nfc לעיין במסמכים. בתגובה לשאלת האחריות כלפי התושבים ענה דובר האוצר: "לור"ם הינה חברה בע"מ, אשר מחויבת לבצע את כל ההתחייבויות, אשר חלות עליה מכוח כל דין. חובתה זו של החברה קיימת ללא קשר לשאלה מי הם הבעלים של החברה".



הדובר ניאות לצטט מהסכם ההפרטה את הסעיף הנוגע לאחריות החברה שרכשה את לור"ם, masy, כלפי התושבים: "הרוכש ובעלי העניין מתחייבים ביחד ולחוד כלפי הממשלה וכלפי החברה כי יפעל מכוח זכויותיו בחברה לרבות כבעל מניות וישתמש ביכולת השליטה שלו ובהשפעתו על ניהול החברה בזהירות ובנאמנות, לטובת החברה, מבלי שיגרום להפרת התחייבויות החברה, הכול בכפוף ובהתאם להוראות כל דין, וכי הרוכש ובעלי העניין מצהירים כי הם רוכשים את החברה כעסק חי וכי בכוונת הרוכש ובעלי העניין להמשיך ולהפעיל את החברה כעסק חי וכי יפעלו מכוח זכויותיו בחברה לרבות כבעל מניות להמשך הפעלת החברה כעסק חי".



התושבים טוענים מנגד כי סעיף זה אינו רלוונטי במקרה שלור"ם או היורשות שלה יתפרקו, ולכן חובת המדינה הייתה לקבל ערבות בנקאית לתיקון הליקויים. עתה הם החלו להיערך להגשת תביעה ייצוגית נגד המדינה, האוצר ורשות החברות הממשלתיות בגין רשלנות בהליך ההפרטה.



תגובת חברת לנדקו: "חברתנו אינה מתנערת מאחריותה לבנייה שבוצעה על ידה בלוד, או בכל מקום אחר. עד לחודש ספטמבר 2004 הייתה החברה חברה ממשלתית. במועד האמור הופרטה החברה. כחברה פרטית החברה איננה נוהגת למסור נתונים עסקיים, לרבות בגין עסקות שנקשרו בשמה ו/או קיום קשרים עסקיים עם גוף כזה או אחר".



המנכ"ל לא ידע לומר מה שוויה האמיתי של החברה



מכירת לור"ם אושרה בספטמבר 2003 בוועדת הכספים של הכנסת, כאשר ח"כ אברהם הירשזון עמד בראש הוועדה. מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות באוצר, אייל גבאי, לחץ על הח"כים להסכים: "אם היא לא תימכר עכשיו, בשביל לסגור אותה בעוד כמה שנים, המדינה תצטרך להשקיע כסף". כשנשאל מנכ"ל החברה, יעקב אטרקצ'י, על-ידי ח"כ ניסים דהן כמה שווה לור"ם, הוא השיב באופן מעורפל: "לדעתי, כל מספר בין אפס לבין ההון העצמי יכול להיות נכון. אני לא יכול לכוון אותך למספר ספציפי ולהגיד לך". דהן התעקש לדעת אם לחברה יש "פרויקטים מוזמנים", ושוב קיבל תשובה מעורפלת.



מקורות המצויים בהליך ההפרטה טוענים כי המחיר של 3.3 מיליון שהמדינה קיבלה תמורת לור"ם היה מחיר נמוך מאוד, מפני שהנכס העיקרי של לור"ם היה הזכויות שהיו בידיה לפרויקטים עתידיים הודות ל"פטור ממכרז" לו זכתה מתוקף היותה חברה ממשלתית. פטור זה לא בוטל בהסכם ההפרטה ואין ברור כיצד תומחר במאזן החברה שהוצג בזמן ההפרטה.



פטור ממכרז ששווה הון עתק



כמה באמת שווה לור"ם? ובאילו נכסים היא מחזיקה? מתברר, כי יש ללור"ם, ומכח זה ליורשת שלה לנדקו - הסכם לניהול "תוכנית אחיסמך הגדולה". מדובר בשכונה חדשה מצפון לגני יער, שאמורה להכיל 3,000 יחידות דיור, מהן 500 קוטג'ים צמודי קרקע. בזמן ההפרטה, עוכבה תוכנית אחיסמך הגדולה על-ידי "אדם טבע ודין", בגלל דרישותיה לשימור אתרי טבע באזור. אבל אבל לפני כחודש ? התוכנית יצאה לדרך. לנדקו-לור"ם היא שתנהל את הפרויקט.



במשרד האוצר טוענים, כי מחיר המכירה היה גבוה מהמחיר שקבעו המעריכים וכי הרוכשים שילמו את המחיר הגבוה ביותר שהוצע עבור החברה. עוד נטען, כ כי זכויות לור"ם בתוכנית אחיסמך הגדולה היו ידועות למשתתפי המכרז.



להלן דברי האוצר במלואם: "במסגרת חדרי המידע, אשר הוכנו על-ידי החברה, נכלל כל המידע הרלוונטי למשקיעים, לרבות כל נכסיה, זכויותיה והתחייבויותיה של החברה. יצוין, כי במסגרת הליך ההפרטה הוסדרו כל ההרשאות של לור"ם מול מנהל מקרקעי ישראל. לגבי פרויקט אחיסמך, נקבע מעמדה של לור"ם כחברה מנהלת עבור מנהל מקרקעי ישראל בלבד (זאת בניגוד לחברה מפתחת). המידע על אודות פרויקט אחיסמך נכלל בחדרי המידע.



"בעקבות פתיחת הליך המכירה ועל-בסיס המודעה הגישו 13 גופים פניות להשתתף בהליך המכירה, ביניהם חברות קבלניות מהמובילות במשק. במהלך הליך המכירה 11 מבין הגופים הפונים נשרו מן ההליך, בעיקר משום שאיבדו עניין ברכישת החברה (כפי שפירטנו בתגובתנו הקודמת, מצבה הכלכלי של החברה היה קשה). שתי (2) חברות התמידו בהליך המכירה עד סופו, הגישו הצעות מחיר והשתתפו בהתמחרות שניהלה המדינה. בתום ההתמחרות זכתה חברת אמ.אי.אס.ווי. נכסים והשקעות בע"מ בעלת הצעת המחיר הגבוהה ביותר. יצוין, כי הצעת המחיר הזוכה הייתה גבוהה משתי הערכות השווי החיצוניות והבלתי תלויות שנערכו עבור המדינה כאינדיקציה לשווי החברה, על-ידי מעריכי שווי מקצועיים. צר לנו על כי גורמים עלומי-שם מטיחים האשמות בלתי קונקרטיות וחסרות בסיס".



האוצר התעלם מדוח חמור של המבקר על מנכ"ל לור"ם



האוצר, בבואו להצדיק את הפרטת לור"ם, שב והדגיש כי "הפסדיה המתמשכים של החברה" הם הסיבה להפרטתה. בוועדת הכספים של הכנסת הרחיב אייל גבאי את ההסבר, וטען כי לור"ם התקשתה להתמודד עם "כלכלת השוק". הוא חלק שבחים רבים למאמציו של המנכ"ל יעקב אטרקצ'י לטייב את החברה. אבל בפני חברי ועדת הכספים לא הובא מידע חשוב מאין כמותו, שהיה ברשות המנכ"ל וסביר להניח שגם ברשותו של גבאי. מדובר בדוח חמור של מבקר המדינה שהפנה אצבע מאשימה כלפי המנכ"ל יעקב אטרקצ'י על גרימת הפסדים ללור"ם.



ב-1998 התלונן חשב לור"ם בפני מבקר המדינה על חשדות למעשי שחיתות שנעשו על-ידי המנכ"ל, שבעטיים נגרמו לחברה הפסדים כספיים. המבקר בדק את החברה בשנים 2000-1999 וחשף התנהלות חמורה של המנכ"ל. בין היתר מצא המבקר שלור"ם בניהולו של אטרקצ'י, שילמה מחירים מופקעים על אדמות שרכשה, ערכה חוזים יקרים ובלתי סבירים לרעתה עם קבלנים, שילמה הטל השבחה במקום מוכרי הקרקע, וביצעה בשכונת "גני יער" על-חשבונה עבודות פיתוח שהיו צריכות להתבצע על-ידי עיריית לוד. כל אלה וממצאים נוספים גרמו לחברה הפסדים של מיליונים. השאלה היא מדוע רשות החברות הממשלתיות עמדה מנגד ולא התערבה, מה גם שכבר באוגוסט 2000 החליטה רשות החברות להקפיא את הפרטת החברה בשל חקירתה וחקירת מנהל החברה על-ידי מבקר המדינה.



בעוד הליכי ההפרטה מקודמים על-ידי רשות החברות הממשלתיות, תוך מעורבותו הפעילה של אטרקצ'י, הוגש בדצמבר 2003 על-ידי התנועה לאיכות השלטון דוח חמור על פעילות לור"ם ומנכ"לה. התנועה ביקשה להקפיא את הפרטת החברה עד לפיטורי המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים של החברה. למרות זאת, רשות החברות הממשלתיות בראשות אייל גבאי המשיכה בתהליכי ההפרטה בשיתופו של אטרקצ'י עד כחודש לפני מכירת לור"ם, כאשר הוא הוכרח להתפטר בעקבות ביקורת חריפה של בג"צ באשר להשארתו בתפקיד.



בכירי לור"ם נעשו מנהלים בחברה המופרטת



כאמור, מנכ"ל לור"ם יעקב אטרקצ'י, התפטר בעקבות הבג"צ שהגישה התנועה לאיכות השלטון והוא אף נתבע לשלם 50 אלף שקל הוצאות משפט. ניסיון למנותו כמנכ"ל משרד החקלאות בזמנו של רה"מ אריאל שרון, סוכל על-ידי התנועה לאיכות השלטון, שטענה כי "אטרקצ'י הפר בתפקידו האחרון כמנכ"ל החברה הממשלתית לור"ם הפרה קשה של כללי מינהל תקין ואת חובת האמונים שלו כמנהל".



מבקר הפנים של לור"ם, אבי פרומרמן, היה מבקר הפנים של עיריית לוד, המחזיקה 5% ממניות לור"ם. בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון לבית המשפט לעניינים מנהליים היא ביקשה להוציא צו להעברתו מתפקידו על שבמשך שנים עיכב הגשת דוחות ביקורת ועל כי "הזניח הזנחה קשה לאורך שנים באופן שיטתי את הטיפול בליקויי היסוד אשר הובילו לקריסת העיריה". בכירים הקשורים בלור"ם נהנו מההפרטה. שניים מהם - אייל חיימובסקי ושמואל עוקשי מונו כדירקטורים-מנהלים בחברת לור"ם המופרטת - לנדקו. חיימובסקי היה יועץ ראש העיר לוד וייצג בלור"ם את לוד, שכאמור מחזיקה 5% אחוז ממניות החברה. שמואל עוקשי ליווה את אטרקצ'י במהלך של הפרטת החברה.



פרדי רובינסון, בעל השליטה בחברה מילומור המנהלת את לנדקו ? בעבר לורם, מופיע ברשימת הדירקטורים-מנהלים בחברת לנדקו-לור"ם. רובינסון, כך פורסם, נחקר על-ידי חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה בקשר למעורבותו בפרשת בני רגב, ראש עיריית לוד, החשוד בלקיחת שוחד מאנשי עסקים.



בכירים בלור"ם מצאו דרכם למע"צ החדשה



אלכס ויז'ניצר, כיום מנכ"ל מע"צ החדשה, היה סמנכ"ל בחברת לור"ם בניהולו של יעקב אטרקצ'י. ויז'ניצר ניהל חברה פרטית, אלסקה ? חברה להנדסה אזרחית, שנתנה שירותי ייעוץ לחברת לור"ם. בפברואר 1998, אלסקה תבעה את לור"ם בבית המשפט על חוב של 3.8 מיליון שקל. בנובמבר 1998, לור"ם הסכימה לשלם לאלסקה 1.5 מיליון שקל לסילוק כל תביעותיה מלור"ם, וזמן מה אחר כך מונה ויז'ניצר לסמנכ"ל תפעול בלור"ם.



באחרונה פורסם בידיעות אחרונות כי מבקר המדינה בודק את מינויו של ויז'ניצר במע"צ וכן שורה של מינויי בכירים בחברה. המשנה למנכ"ל מע"צ החדשה , יהודה בר און, היה מנהל-דירקטור בלנדקו - בעבר לור"ם, והוא, כך פורסם, נחקר במשטרה כחשוד במתן שוחד לראש עיריית לוד בני רגב.



רן ססובר, שהיה עוזר מנכ"ל בחברת לור"ם כשויז'ניצר היה סמנכ"ל, נבחר במכרז לתפקיד מזכיר מע"צ החדשה חרף מחאותיהם של מתנגדי ויז'ניצר.



חברת מע"צ החדשה הודיעה כי לא תמסור את תגובותיה.



הידיעה פורסמה במקור באתר Nfc


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully