דני מרגלית, מנכ"ל משותף ב-BDO זיו האפט, מסכים עם יוסי בכר מנכ"ל משרד האוצר, ומאמין שגם ב-2007 נמשיך לראות השקעות זרות בישראל. להערכתו, במחצית הראשונה של השנה יסתכמו ההשקעות בכ-7-10 מיליארד דולר, והן יגיעו משני כיוונים: רכישות של חברות ישראליות הנסחרות בוול סטריט ואשר נקלעו לקשיים חשבונאיים, בקדייטינג וכדומה, וכן רכישות שליטה בחברות לא ציבוריות בהיקפים של כ-400-200 מיליון דולר לחברה.
לדברי מרגלית, יש שתי סיבות לאופטימיות זו: הראשונה - כמות כסף גדולה בחו"ל, והשנייה היא האלטרנטיווה הטובה שמספק השוק הישראלי. מרגלית מפנה את תשומת הלב להעדפת הולכת וגוברת של משקיעים זרים להיכנס דווקא לחברות שמבשילות לקראת הנפקה כעבור כשנה - מה שיוצר להם מנוף חיובי לשווי של החברה. טרנד נוסף בהתהוות עליו מצביע מרגלית הוא החזרה להשקעה בחברות הכלכלה הישנה, לעומת השקעות ההיי-טק שהיו מועדפות על ידי המשקיעים עד כה.
הערכה נוספת ולא שגרתית של מרגלית היא כי לפחות 20 חברות זרות ינסו לגייס בחציון הראשון של השנה, וכי חברת הנדל"ן מאליבו, שהגיעה לבורסה בתל אביב בימים האחרונים, היא רק הסנונית הראשונה. לדבריו, הריבית בארץ יותר אטרקטיווית מאשר במקומות רבים בחו"ל, ויחד עם הדירוג הישראלי הגבוה היא מושכת את החברות לגייס דווקא בישראל. לדברי מרגלית, אפילו המלחמה סיפקה קטליזטור חיובי מבחינה זו, שכן נזקיה היו תחומים ומוגדרים. במבחן התוצאה - התמונה היום, אומר מרגלית, טובה יותר משהיתה ערב המלחמה.
מרגלית חושף ב-TheMarker כי בימים אלו עושה דרכה לשוק ההון הישראלי חברת נדל"ן גרמנית עם נכס בגרמניה, שתנסה לגייס 150 מיליון שקל בישראל, בעוד בגרמניה היא נחשבת להנפקה קטנה יותר ויכולה להשיג ריביות פחות אטרקטיוויות - כלומר יותר גבוהות בגיוס החוב.
בנוסף, לדברי מרגלית, נראה כי לפחות 4-3 חברות הנסחרות גם בארה"ב תהפוכנה לדואליות - הן בוחנות כניסה לשוק הישראלי ועשויות לגייס כאן בחודשים הקרובים.
"השווקים האלטרנטיוויים כיום הם בקנדה ובהונג קונג"
לבסוף הוא מתייחס גם לשווקים האלטרנטיוויים. בשנה האחרונה, בשל הקשיים שניצבו בפניה חברות ישראליות בארה"ב, כרגולציה מחמירה ותקנות סרביינס אוקסלי, החברות חיפשו אחר שווקים אלטרנטיוויים והגיעו ללונדון - בעיקר ל-AIM. לפחות 12 חברות הנפיקו בשנה זו בלונדון, בלמעלה ממיליארד דולר. כעת מרגישים בפירמת ראיית החשבון האטה בנהירה ל-AIM, בעיקר בשל כמות החברות הזרות הנסחרות שם, וכן גם בשל העלאת הרף להנפקה משווי שוק של כ-80-70 מיליון דולר ל-150-120 מיליון דולר. עוד השפיעו על האטת קצב ההנפקות באנגליה תוצאות חלשות ביחס לתשקיפים שעל בסיסם גייסו החברות בבורסות הבריטיות.
"אבל זה לא שיישאר ואקום", אומר מרגלית, "השווקים האלטרנטיוויים כיום הם בקנדה ובהונג קונג". לדבריו, בשווקים אלו הרגולציה נוחה למגייסות, כללי החשבונאות הם בינלאומיים (ה-IFRS שעתיד להיות מיושם בקרוב בישראל), שווי השוק שם מתחיל, כפי שהיה בלונדון, ב-80-70 מיליון דולר, ואפשר להסתפק גם בגיוס של כ-20 מיליון דולר לפי שווי זה. התנאים הנוחים נובעים מהעובדה שבשווקים אלו נסחרות כיום בעיקר חברות מקומיות, והם מעוניינים להרחיב את המבחר - את הדיל פלואו של החברות הציבוריות - ולמעשה לאמץ את מודל הנאסד"ק.
"למרות שהשוק עדיין לא סלקטיווי מאוד במקומות אלו, זה לא מתאים לכל אחד", מרגלית מסייג. "הונג קונג מתאימה לחברות עם פעילות במזרח, וקנדה מתאימה לחברות הפעילות בקנדה או בצפון אמריקה. בכל מקרה, עבור חברה שפועלת רק בשוק המקומי זה פחות מומלץ".
מרגלית מעריך כי בסוף הרבעון הראשון, או אולי ברבעון השני, נראה את הישראלית הראשונה בהונג קונג: חברה שתנסה לגייס לפי שווי של כ-80-70 מיליון דולר ("החתמים עדיים לא הגיעו לכלל הסכמה"). מרגלית מזכיר כי מדובר בתהליך שעשוי להימשך כשלושה ארבעה חודשים - "לא כולל רוד שואו שאי אפשר לעשות רק בארץ - אלא צריך להיעשות גם בשוק היעד".