השופטת אבניאלי נגד הבנקים: "עוצמים עיניהם מול מכת מדינה"

שופטת בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר דפנה אבניאלי, נתנה אתמול פסק דין שעשוי להיות בעל השפעות ניכרות על העמדת הלוואות מצד בנקים כנגד שעבוד הרכב כבטוחה. אבניאלי קבעה כי החובות החלים על בנק הרושם רכב לשעבוד זהים לאלה שחלים על מכוני בדיקת רכבים, וכוללים אימות של מספר המנוע ומספר השלדה של הרכב. לדבריה, הבנק אינו יכול להסתפק בהשוואת לוחיות הרישוי של הרכב לרישיון בלבד.



בנק הפועלים טען כי פקיד מטעמו טרח ויצא לבחון את הרכב, ווידא שהמספרים על לוחיות הרישוי זהים למספר שברישיון הרכב. לטענת הבנק, לא ניתן להחיל על בנקים חובות הנלקחים מהלכות שנפסקו לגבי מכוני רישוי ובדיקת רכבים. החלת חובות ניכרים כאלה, נטען, תפגע בחיי המסחר, הכלכלה ואורחות המשכון.



אבניאלי דחתה את הטענות. "לא ייתכן כי בנק יעצום את עיניו אל מול המציאות המרה, שלצערנו הפכה למכת מדינה, לפיה זייפני רכב פועלים באין מפריע ועושים ברכושם של אחרים כרצונם. לא ייתכן כי הבנקים לא יתרמו את חלקם למיגור תופעת זיוף מסמכי רכב, תוך שהם מסתתרים מאחורי טיעונים צדקניים של רצון להימנע מפגיעה בתקינות חיי המסחר והכלכלה", קבעה אבניאלי.



מדובר בתביעה של חברת דומיקאר, נציגת חברת באדג'ט בישראל, נגד בנק הפועלים ונגד הרוכשת לכאורה של הרכב, ויקטוריה טיוטיוניק. החברה רכשה ב-2004 רכב חדש מסוג סובארו, והשכירה אותו בליסינג תפעולי למשך 3 שנים לחברת פריץ קומפני. שלושה חודשים בלבד לאחר שעלה הרכב על הכביש, הועברה הבעלות בו לטיוטיוניק, ולמחרת העמיד לה בנק הפועלים הלוואה בסך 60 אלף שקל כנגד שעבוד הרכב כבטוחה. לטובת הבנק נרשם משכון על הרכב ברשם המשכונות.



לאחר שטיוטיוניק לא עמדה בתשלום החזרי ההלוואה, מינה הבנק כונס נכסים לרכב, שתפס אותו כשהוא בחזקתה של החברה השוכרת, פריץ קומפני. לטענת דומיקאר, הרכב מעולם לא יצא מבעלותה, ומסמכי הרישוי שהציגה טיוטיוניק לנציג הבנק לצורך רישום הרכב כבטוחה - היו מזויפים. מנגד טען הבנק כי הרכב נרשם על שם טיוטיוניק במשרד הרישוי, וכי נציג הבנק השווה את רישיונות הרכב למספר שעל גבי לוחיות הרישוי. כטענה חלופית טען הבנק כי המשכון נרשם בהתאם לתקנת השוק שבחוק המשכון.



כמו מכוני בדיקת כלי רכב



אבניאלי בחנה את הראיות שהוצגו בפניה, והגיעה למסקנה כי הרישיונות שהוצגו בפני נציג הבנק היו מזויפים, וכי הבעלות ברכב מעולם לא הועברה מהתובעת. בית המשפט חזר וקבע כי הרישום במשרד הרישוי הוא הצהרתי בלבד, ואינו יוצר בעלות. אבניאלי דחתה את טענת הבנק לפיה המשכון על הרכב נרשם בתנאי תקנת השוק, והשוותה בין החובות המוחלים על בנק בעת קבלת רכב כבטוחה לצורך משכון לבין החובות המוטלים על מכוני בדיקת רכבים. לדבריה, "אין להסתפק בזיהוי רכב באמצעות בדיקת לוחיות הרישוי בלבד, אלא יש להתכבד ולבדוק גם את מספר המנוע ומספר השלדה והתאמתם לרשום ברישיון הרכב".



אבניאלי דחתה גם את טענת הבנק כי הטלת חובות כאלה על בנקים יהיה בה כדי לפגוע בחיי המסחר, הכלכלה ובאורחות המשכון. לדבריה, "הבנק יכול לדרוש מהלקוח, המבקש למשכן את רכבו, להציג בפניו דו"ח בדיקה עדכני של מכון רישוי מורשה, או חוות דעת שמאי המזהה את הרכב המדובר על פי מספר הרישוי, מספר המנוע ומספר השלדה. אין מדובר בדרישה מוגזמת, שכן הבנק יכול לשאת בדמי הבדיקה כמימון ביניים, ולהפחיתם לאחר מכן מסכום ההלוואה".



אי לכך, נתנה אבניאלי פסק דין הצהרתי לפיו המשכון נרשם לטובת הבנק שלא על פי תנאי תקנת השוק, והוא בטל ומבוטל. כמו כן חויב הבנק לשלם לתובעת 10,000 שקל הוצאות משפט (א 60467/06).