בעלי מניות של דאו כמיקל דורשים מענקית הכימיקלים ליטול אחריות על האסון התעשייתי הגדול בהיסטוריה

משקיעים בחברת דאו כמיקל (סימול DOW) דרשו לקיים דיון והצבעה באסיפה השנתית של בעלי המניות של ענקית הכימיקלים האמריקאית ליטול אחריות על פיצוץ במפעל חומרי ההדברה של חברת יוניון קרבייד - שאותה רכשה דאו בתחילת העשור - שאירע בעיר ההודית בופאל לפני 22 שנה, ואשר היה האסון התעשייתי הגדול בהיסטוריה.



בעלי המניות שהעלו את הדרישה, בהם קרנות הפנסיה של העיר ניו יורק ומדינת ניו יורק, מחזיקים במניות של דאו כמיקל בשווי 278 מיליון דולר. "דאו כמיקל מסרבת אפילו לחשוף אלו כימיקלים נפלטו לאוויר במהלך התאונה, וזה מאוד היקשה על הטיפול בקורבנות", אמרה איימי אומירה מארגון זכויות האדם אמנסטי, אשר הצטרף אף הוא לדרישה לקיים הצבעה בעניין אסון בופאל באסיפה השנתית הבאה של בעלי מניות דאו כמיקל, שתתקיים בחודש מאי 2007. הצבעה דומה שנערכה באסיפה השנתית הקודמת זכתה לתמיכתם של 6.4% מבעלי המניות של החברה.



התקלה במפעל יוניון קרבייד התרחשה בליל ה-3 בדצמבר 1984, בשעה שמרבית תושבי בופאל נמו במיטותיהם. תקלה במפעל גרמה לפליטת ענן גז רעיל, אשר לדברי יוניון קרבייד - הרג כ-3,800 בני אדם. עובדי עיריית בופאל, לעומת זאת, דיווחו על יותר מ-15 אלף גופות. הענן הלבן שעטף את העיר, גרם לאלפים מתושביה להיחנק למוות. נשים הרות דיממו בעת שהפילו את עובריהן תוך כדי בריחה, לאחר שרחמיהן נפתחו בעקבות החשיפה לגז הרעיל. מאות נרמסו למוות בעת הבריחה המבוהלת בסמטאות הצרות של העיר.



בחלוף יותר משני עשורים מאז האסון, ממשיכים תושבי בופאל למות כתוצאה מנזקיו. מדי חודש מתים בעיר 30-15 בני אדם, בעקבות סיבוכים שנגרמו מחשיפתם לגז הרעיל, ומספר האנשים שמתו מאז האסון עולה כעת על 22 אלף. למעלה מ-150 אלף בני אדם עדיין סובלים מהשפעותיו; 50 אלף מהם אינם מסוגלים לעבוד למחייתם; ושרידי עופרת וכספית עדיין נמצאים בחלב אמהות בעיר.



ניצולי בופאל תובעים זה שנים כי דאו כמיקל - שרכשה בשנת 2001 את יוניון קרבייד - תסייע במימון שיקום נפגעי האסון והעיר, ובמאמץ להבטיח מי שתייה נקיים לתושבים לאחר שמי התהום בה הורעלו בעקבות האסון. עוד דורשים הניצולים להעמיד לדין את האחראים לאסון, ובראשם המנכ"ל לשעבר של יוניון קרבייד.



קרבייד ברחה מהודו מיד לאחר האסון והותירה את הזיהום באתר ללא טיפול. כימיקלים רבים חדרו למי תהום באזור, וגרמו להרעלה חוזרת ונשנית של הקורבנות. מנכ"ל קרבייד, וורן אנדרסון, נעצר תחילה על ידי משטרת הודו, אולם בהמשך שוחרר ונמלט מהמדינה. כעת הוא מבוקש בהודו באשמת רצח, אבל ארה"ב מסרבת להסגירו.



דאו כמיקל, אשר רכשה כאמור את קרבייד, מיהרה ליישב תביעות בארה"ב נגד קרבייד לאחר רכישתה, אך לא עשתה דבר למען הנפגעים בהודו: זה כ-20 שנה, מנהלים עניי בופאל מאבק נגד החברה, אשר עומדת בסירובה לנקות את אתר המפעל, לממן טיפולים רפואיים לנפגעים, לסייע לאלה מהם שאינם מסוגלים לעבוד, ולעמוד לדין בהודו בגין האסון.



אפילו ממשלת הודו זנחה את קורבנות האסון - כדי לא לפגוע בתדמיתה כיעד ידידותי להשקעות. הממשלה הגיעה להסכם עם קרבייד, במסגרתו חויבה החברה לשלם פיצויים שהסתכמו ב-470 מיליון דולר. אולם, גם לאחר יותר משני עשורים - 80% מסכום זה טרם הגיעו לקורבנות. יתר על כן, סכום הפיצויים - העומד על 500 דולר לכל קורבן או כ-7 סנט ליום (מחיר כוס תה) לשארית חייהם - נמוך מהסכום שהושקע בשיקום של שחפים וכלבי ים שנפגעו באסון דליפת מיכלית הנפט אקסון ואלדז באלסקה.