שנה של הנפקות זבל בבורסה

כשבועיים לפני סיומה של 2006, נראה כי כבר אפשר לסכם שהיתה זו שנה של הנפקות זבל בשוק ה-IPO. זה אולי נשמע קצת מרחיק לכת, אבל עם מספרים קשה להתווכח.

קצת יותר מ-50% מההנפקות ההון הראשונות (IPO) לציבור מאז תחילת השנה הניבו תשואה שלילית למשקיעים - 18 מתוך 33 הנפקות מסוג זה. ב-11 מתוכן מדובר בתשואה שלילית דו ספרתית. 7 מהן מניות מענף הביוטכנולוגיה, ובכלל זה מניות של חממות טכנולוגיות ושל חברות המפתחות מיכשור רפואי ותרופות. יצוין, כי מאז הרבעון האחרון של 2005 הנפקות של חברות ביוטכנולוגיה הן המצרך החם ביותר באחד העם, והשנה אפילו הוקם לכבודו תת ענף חדש - צעד ראשון לקראת מדד ביוטכנולוגיה.

בראש הרשימה צועדת טי.אר.די, חברת המכשור הרפואי בתחום השיניים, עם תשואה שלילית של כ-54%. אחריה נמצאת בי.אס.פי עיבוד אותות ביולוגיים, עם תשואה שלילית בגובה דומה. חברת המיכשור הרפואי ביו-וויו הניבה למשקיעים בה תשואה שלילית של 46.4%, ואילו מפעילת מנוע החיפוש נטקס נמצאת במקום הרביעי ברשימה, עם תשואה שלילית של כ-44%.

עוד ברשימה קרן הון הסיכון פרו סיד, המשקיעה בחברות ביוטכנולוגיה ומיכשור רפואי, קפיטל פוינט, המנהלת שתי חממות טכנולוגיות, וקליר כימיקלים העוסקת בייצור, יבוא ושיווק מוצרי ניקוי, נייר, ניילון ואריזה וכן ציוד למטבח מקצועי - כולן "כיכבו" עם תשואה שלילית של כ-26%. אחריהן צועדת מדיגוס המייצרת מכשור רפואי לטיפול בדרכי העיכול, עם תשואה שלילית של כ-22%.

תשואות שליליות הניבו גם מדיקל קומפרישן סיסטם, עוסקת אף היא בתחום המיכשור הרפואי, חברת הנדל"ן ב.יאיר, חברת הביוטכנולוגיה ביוקנסל, קסניה ונצ'רס - מפעילת החממות, חברת הנדל"ן דורסל, בי קונטקט - העוסקת בתוכן סלולרי, מיקרונט - המפתחת מערכות מחשב לציי רכב, אלרן נדל"ן ונקסטקום, שעוסקת בתשתיות לתקשורת אלחוטית. האחרונות, יש לומר, צועדות בקצה התחתון של הרשימה עם תשואות שליליות נמוכות, כך שספק אם אפשר להגדירן כזבל.

את המספרים האלו אפשר לתרגם לשווי שוק - והם מסתכמים בהפסד עתק של כרבע מיליארד שקל למשקיעים.

נשאלת השאלה, האם המשקיעים קונים הכל? מסתבר שכן. אם מדובר היה רק בהפסד של בתי השקעות פרטיים לא היינו מטריחים אתכם עם המידע הזה, אבל כיוון שמי שקונה את הסחורה הם קופות הגמל, חברות הביטוח וקרנות הנאמנות שהציבור מושקע בהן, ישנה חשיבות למה שנרכש. המשקיעים הפרטיים לא מחזיקים בבית מערכת נתוני בורסה ואינם משתתפים בעצמם בהנפקות, מי שקונה עבורם את הסחורה הם אותם בתי השקעות. בכל מכרז נרכשת 80% מהסחורה על ידי גופים מוסדיים (קופות גמל, קרנות פנסיה, חברות ביטוח וקרנות) ושאר 20% נרכשים על ידי הציבור. גם כאן, מדובר במקרים רבים במנהלי תיקים ולא במשקיעים פרטיים באופן ישיר.

אז איך המשקיעים המנוסים אוספים בכל זאת סחורה שכזו? האם הם נגועים בניגודי אינטרסים ומאופיינים בהעדר חומות סיניות, עד כדי כך שמה שמנחה אותם הוא המחויבות לגופי הבית - גופי החיתום שמבצעים את ההנפקות?

בבתי ההשקעות יספרו לכם שלא כך הוא וכי בשורה התחתונה, המשחק הוא משחק של תשואות. התשובה השחוקה שלהם תהיה ש"אף מנהל נכסים לא יכניס לתיקיו ניירות שייפגעו בתשואות לפיהן הוא נמדד". זה נשמע אולי משכנע, אבל לא בטוח שזה עומד במבחן המציאות. ודאי לא כאשר מנהלים תיק של מיליארדי שקלים, וקונים סחורה מסוכנת בכמה עשרות מיליוני שקלים.