בשורה מהימים האחרונים: אחרי שספג אש כמעט מכל גורם אפשרי, לעו"ד רם דקל יש חדשות טובות. הפשרה השנויה במחלוקת שהשיג במסגרת התביעה הייצוגית נגד קרטל המרצפות תשודרג משמעותית, לטובת הצרכנים.
בשבוע שעבר הושג הסכם פשרה מתוקן בין כעשר יצרניות מרצפות ובראשן תשלובת אלוני. לפי הסכם זה - שצפוי להיות מוגש בימים הקרובים לאחר שיושלם סבב החתימות לאישורו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נסים ישעיה - תבוטל הדרישה מצרכנים להציג קבלות רכישה משנות התשעים כתנאי למימוש הפיצוי והפיצוי שניתן שודרג.
לעומת הלקוחות הפרטיים, תנאי הפשרה לגבי קבלנים נותרו כפי שהיו ומותנים בהצגת קבלות רכישה מקוריות. "הבנו שיש בעיה עם הדרישה מלקוחות פרטיים להמציא קבלות ישנות", אומר דקל שמייצג את התובעים ביחד עם עו"ד יהודה רסלר. "ההנחה היא שהקבלן שומר חשבוניות ויוכל כעת לעשות בהן שימוש כדי לקבל את ההטבה".
בכך מקווה דקל, הוסר המחסום שרבץ מעל אישור הפשרה, ונסללה הדרך גם לאישור שכר הטרחה שלו ושל רסלר בסכום של 1.26 מיליון שקל. עד כה דקל לא שבע נחת משכר הטרחה שנפסק לו בתביעות ייצוגיות. בבית המשפט העליון תלוי ועומד ערעור שהגיש על החלטת השופט עמירם בנימיני לפסוק לו 300 אלף שקל כשכר טרחה בפשרה בתביעה הייצוגית נגד הבנק הבינלאומי. במסגרת תביעה זו החזיר הבנק ריבית שגבה לא כחוק מלקוחות ודקל שזכה ללא מעט מחמאות מהשופט טען כי נדהם לגלות כמה מעט כסף הן שוות.
אין אהדה תקשורתית
"בישראל פוסקים שכר טרחה עלוב, בקושי מאשרים תביעות ייצוגיות, אין אהדה לתחום - לא ציבורית, לא תקשורתית ולא מצד היועץ המשפטי לממשלה ויתר הרשויות", אומר דקל. "אני חוסך אלפי תביעות. לא מתייחסים אלי כך. מתייחסים אלינו כרודפי בצע. הם מסתכלים עליך במשקפיים האלה ולא יעזור לך כלום".
לדקל יש לא מעט ביקורת על היחס שהוא מקבל מבתי המשפט. "למרבה הצער רוב השופטים לא מפרגנים לתביעות ייצוגיות", הוא אומר. "בדיבורים יפים כולם חזקים מאוד. בפסקי הדין של בית המשפט העליון אפשר לראות כמה מוסד התביעות הייצוגיות חשוב. מלים יפות, אבל כשצריך לפסוק שכר טרחה גבוה או לאשר פשרות או להכיר בתביעה כייצוגית - משום מה כל זה נשכח".
לדעתו, לא רק שהשופטים צריכים לחדול מהיחס החשדני שהוא מנת חלקם של התובעים ובאי כוחם, אלא תפקידם הוא להקל על חייהם של התובעים הייצוגים ולעזור להם במערכה. "עורכי דין שמייצגים נתבעים אומרים לנו 'החוק החדש גמר אתכם'. היועץ המשפטי לממשלה מתערב בכל דבר, הכניסו חובת מינוי בודק. אני טענתי כל הזמן שכשהנתבעים יבינו שקשה לאשר פשרה, איזו מוטיבציה בכלל תהיה להם להגיע איתי להסכם? כל מה שאמרתי קורה לנגד עיני".
את המערכה הייצוגית שלו מנהל דקל ממרום הקומה ה-29 והאחרונה בבית גיבור ספורט ברמת גן. משרדו גדול ומפואר ולא מסגיר את העובדה שהוא מונה, נוסף לדקל בעל המשרד, 3 עורכי דין שכירים בלבד. עד לפני ארבע שנים ובמשך כעשר שנים שיתף דקל פעולה עם אחותו, שירלי דקל-נוה, שהועסקה במשרדו ומכהנת כיום כשופטת בית המשפט לנוער.
"אחותי בחרה אחרי 10 שנים של עבודה משותפת להצטרף לממסד ולרשות השופטת, אבל אני לעולם אשאר העורך דין הלוחמני והאנטי מימסדי", מעיד דקל על עצמו. "יש לי אג'נדה ברורה. על אף שייצגתי אנשי עסקים מכובדים וחברות גדולות - ליבי נתון לצד של האנדרדוג ולכן התביעות הייצוגיות ולכן התביעות נגד הבנקים. יש לי מין אנטי-תאגידיזם כזה".
דקל מספר כי בנוסף לייצוג לקוחות נגד בנקים ולהגשת תביעות ייצוגיות הוא טיפל במשך שנים וללא תמורה בעמותת הירוקים והגיש בשמה תביעות ועתירות בנושאי איכות הסביבה. "גם זה סוג של 'עקיצת יתוש' של התאגידים הגדולים. הנושאים הללו קרובים לליבי מאוד. אני גם תורם לציבור - לא רק תאב בצע שרודף אחרי שכר טרחתו!"
המטרה לייאש את התובע
איך צריך לבוא לידי ביטוי היחס שיש לתת לדעתך לתובעים ייצוגיים?
אני לא מרגיש בביהמ"ש את מה שהייתי מצפה להרגיש, בדומה ליחס שמקבל כונס נכסים או מפרק - ידם הארוכה של ביהמ"ש. מפרק הוא נציג בית המשפט וזה מורגש גם באולם, יש לו מעמד מועדף. הוא לא עובד בחינם, גם הוא מקבל שכר טרחה. ואילו אני בא ומגיש תביעה יצוגית ורוצה לייצג ציבור גדול, לא רק ששאני לא מרגיש קצין בית המשפט, אני מרגיש שמכבידים על התובע הייצוגי ומערימים עליו קשיים".
"לא אגיד שאני מצפה ממש לסיוע אבל קצת יותר תמיכה של ביהמ"ש. שיעזור לי ולא ידון 100 שעות בכל בקשה מקדמית. זה לא מקרה פרטי שלי, צריך להסתכל על המהות. הנתבעים רוצים להאריך את ההליך, המטרה שלהם היא לייאש את התובע. אני צריך עוד ועוד לעבוד בלי כסף ואולי אז אתייאש ואבין שזה לא משתלם לי".
הבעיה שפעמים רבות נראה שעורכי הדין יותר מדי עסוקים בשכר הטרחה שלהם ושזה בא על חשבון הפשרות שמשיגים לצרכנים.
השופט בנימיני היה צריך לפסוק לנו 20% לפחות מתוך ה-13.3 מיליון שקל, שלדבריו, בזכות תביעתנו הבנק החזיר ללקוחות. למה הוא פסק לי רק שני אחוז? האם זה מעודד אותי להגיש עוד תביעות? למעלה מ-14 אלף לקוחות של הבנק שלא מכירים אותי בכלל ולא נקפו אצבע ולא נטלו סיכון - זכו להחזר בזכותי. למה לא מגיע לי שהם ישלמו לי 20%-30% ממה שקיבלו?
"אותו אנונימי שאני בסוף משיג עבורו כסף מעולם לא בא אלי למשרד, לא דיבר איתי, לא שילם חניה. למה שעכשיו הוא לא ישלם לי 30%? הרי אם כל אותם אלפי אנשים כן היו באים אלי למשרד והייתי מציע להם לקחת את התיק תמורת 30% - היו אומרים כן. אז למה ביהמ"ש פוסק לי 2%?
"בעיני רוחי הייתי רוצה לראות שופטים שלא יהססו לפסוק שכר של מיליוני שקלים לעורכי דין אם הם הביאו הטבה ניכרת לציבור גדול ואנונימי של תובעים, וחסכו בכך מאות הליכים, תרמו לתודעה צרכנית וגרמו להחזר כספי ותרמו לחינוך התאגידים".
לא כל עורכי הדין נאלצים להסתפק במועט. מה היתה תגובתך כששמעת על שכר הטרחה בסך 4.8 מיליון שקל שפסקה באחרונה השופטת שרה גדות לעורכי הדין גיורא ארדינסט ויצחק אבירם במסגרת הפשרה בייצוגית נגד גדיש ובנק הפועלים?
"אני שמח בשבילם ומפרגן להם ואני חושב שהם היו צריכים לקבל יותר. השופטת גדות היא דוגמה לבודדים מהשופטים שמפרגנים לתביעות ייצוגיות. אין אחידות בין שופטים כי החוק לא קובע כלום. בתאונות דרכים קבעו שיעור מקסימלי לשכר טרחת עורכי הדין, וכך גם בתביעות נזיקין. שעורך הדין לא יעשוק את המסכן הזה בכיסא גלגלים ויקח לו 50% אז קבעו לו 15%. למה בייצוגיות לא פוסקים סכומים כאלה? ובתביעות הנזיקין הללו זה תיק בטוח %100 הצלחה.
עו"ד יוחי גבע, שמייצג בעשרות תביעות ייצוגיות בעילה של הקטנת אריזות, אמר שהוא שואף להסדרי פשרה טובים יותר מההסדר המקורי שהצגתם בקרטל המרצפות. מה דעתך?
"הלוואי שהוא יזכה בכל התביעות והלוואי שהחברות הללו יחויבו לשלם מיליונים ויקפידו מעתה ואילך על גודל האריזות. ואני מקווה שהוא יזכה לשכר טרחה עצום של לפחות 25% בכל תיק. הלוואי. זה טוב לי, זה טוב לתחום הזה ובכלל זה חינוכי וזה נכון. וגם אם מישהו יגיע אלי וירצה להגיש תביעה בעניין גודל האריזות אני מבטיח שאני שולח אותו מיד ליוחי גבע ואפילו לא מבקש אחוזים. לא נכנס לתחום הזה, מבטיח".
רם דקל: "לבי נתון לאנדרדוג שנלחם בתאגידים אבל מתייחסים אלי כאל רודף בצע"
ענת רואה
24.12.2006 / 8:12