מחקר: התחרות בין הבנקים בישראל מהנמוכות בעולם

התחרותיות בין הבנקים בישראל היא מהנמוכות בעולם המערבי ונמוכה באופן משמעותי מהממוצע בעולם. כך עולה ממחקר ענק, ככל הנראה הגדול ביותר בתחום שפורסם לפני מספר שבועות ונערך על ידי הבנק המרכזי של הולנד. המחקר נערך בקרב יותר מ-18,500 בנקים בלמעלה מ-100 מדינות והשתרע על פני השנים 2005-1986 - 20 שנה.

במשך שנים ארוכות המדד המקובל לבדיקת ריכוזיות מערכת הבנקאות בעולם היה מדד H (הירשמן הירפינדל), שהיה חלק מהגישה המבנית. מדד זה מסכם את ריבוע חלקם של כל הבנקים במערכת בסך הנכסים או בסך האשראי. ככל שמדד זה גבוה יותר, המערכת הבנקאית נחשבת ריכוזית יותר. הערך המרבי של מדד זה הוא 1, וזה קורה רק כאשר קיים בנק אחד במערכת - מונופול. לא קיים ערך אופטימלי למדד זה אולם, משרד המשפטים האמריקאי קבע שאם מדד זה גבוה מהערך: 0.18 , פירושו שרמת התחרותיות אינה מספקת. בישראל, מדד זה סובב בשנים האחרונות סביב הערך: 0.2.

בשנים האחרונות התפתחו שיטות חדשות לבדיקת התחרויות בענף הבנקאות. מדובר בגישה הנקראת: הגישה הלא מבנית. על פי גישה זו בוחנים אינדיקטורים כלכליים שונים המאפיינים מצב של תחרות או מצב של קרטל או אוליגופול. המודל הנפוץ ביותר והמקובל על רוב החוקרים הוא המודל של Panzar-Rosse שפותח ב-1987.

מודל זה מתבסס על תורות כלכליות ידועות המתייחסות למאפיינים המיוחדים של פירמות הנמצאות בתחרות לעומת כאלה העושות קרטל או מונופול. תורות אלה מתארות מה קורה לפדיון הפירמה כאשר עולים מחירי גורמי הייצור - שכר, עלות ההון וכו'. למשל, במצב של תחרות חופשית, עלייה של אחוז אחד בשכר תגדיל את פדיון הפירמה בדיוק באחוז אחד. ואילו במונופול עלייה של אחוז אחד בשכר תקטין את הפדיון. גמישות זו של הפדיון למחירי גורמי הייצור היא מהותו של המודל. יתרונו של המודל הזה על פני מודלים אחרים הוא בכך שהוא יכול להראות את דרגת התחרותיות של המערכת הבנקאית. מאידך, המודל אינו חף מחסרונות שעיקרם הוא בהנחות התיאורטיות החזקות שהמודל מניח.

לפני מספר שבועות, פורסמה עבודת מחקר בנושא: מודל התחרותיות של Panzar-Rosse, שנערכה על ידי שלושה חוקרים (Bikker J.& Spierdijk L. & Finnie P.) במסגרת הבנק המרכזי ההולנדי. אלה בדקו שתי הגדרות לפדיון: הכנסה מריבית והכנסה כוללת. H שלילי, מייצג מצב של מונופול או קרטל. אם הוא חיובי אבל קטן מ-1, הוא מייצג: תחרות מונופוליסטית. כאשר הוא שווה ל-1 הוא מייצג מצב של תחרות חופשית.

רמת התחרויות בבנקים בישראל היא כ-0.12 בשני הפרמטרים, כאשר הממוצע העולמי עומד על כ-0.5 - כלומר פי ארבעה. מרבית מדינות העולם המערבי רמת התחרויות גבוהה באופן משמעותי מזו שבישראל, מבין המדיניות הדומות אליה בגודל מדובר על: בלגיה, דנמרק, יוון, אירלנד, נורווגיה ודרום אפריקה. מבין המדינות הדומות לישראל אשר רמת התחרות ביניהן נמוכה יותר מציין המחקר את פינלנד ופורטוגל. גם במדינות כמו איסלנד, איטליה וקנדה - רמת התחרויתיות בענף הבנקאות קטנה מזו שבישראל.