מת ג'יימס בראון, "הסנדק של מוסיקת הסול"

הזמר ג'יימס בראון, שנחשב בעיני רבים ל"הסנדק של מוסיקת הסול (נשמה)", מת בגיל 73 - כך דווח הבוקר (שני). בראון אושפז בסוף השבוע בבית חולים באטלנטה בשל דלקת ריאות חמורה, ומצבו הידרדר, דיווח לסי-אן-אן סוכנו, פרנק קופסידס.



בראון, שהיה ידוע גם בכינוי "מיסטר דיינמייט", זכור בין היתר בזכות החדרת המילה "פאנק" (funk) למוסיקה הפופולרית. הוא השפיע על דור חדש של מוסיקאים שחורים, ותרם רבות גם להתפתחות הראפ וההיפ-הופ. במשך השנים הוציא מספר שיא של 119 סינגלים שדורגו בטבלאות ההשמעה, והקליט יותר מ-50 אלבומים. ב-1992 התקבל להיכל התהילה של הרוקנרול, וקיבל פרס גראמי על מפעל חיים.



בראון חווה ילדות של מצוקה, עוני ופשיעה, אך במרוצת השנים הפך לאחד האמנים המצליחים בהיסטוריה של המוסיק השחורה. קולו בעל סגנון הגוספל בליווי כלי נשיפה החדיר סגנון ייחודי ו"מוטרף", שקנה את לבבות הקהל השחור, ובהמשך גם הקהל הלבן. "הוא שילב רגישות וראוותנות לכדי ספונטניות מחושבת", כתב עליו פעם אחד המבקרים, שהוסיף כי הוא "רקד כמו דרוויש עם טווח מדהים של קולות פרימיטיוויים - נהמות, נאקות, צווחות, יללות...".



כל האלבומים שהוציא בראון בשנים 1960-1977 הפכו ללהיטים והשתלבו בטבלת הטופ-100. בין להיטיו הגדולים - "Please, Please, Please", "Papa's Got a Brand New Bag", "It's a Man's World", והשניים הידועים ביותר, שהפכו להמנוני הפאנק - "Get Up" (הזכור גם כ"I'm a Sex Machine"), וכמובן "I Got You" (הזכור גם כ"I Feel Good").



אימפריה עסקית לצד עבריינות מועדת



אחד מלהיטיו הראשונים של בראון, "Say it Loud - I'm Black and I'm Proud" הפך להמנון זכויות אזרח במהלך שנות ה-60, ובין היתר ביצע אותו בטקס כניסתו לתפקיד של הנשיא ניקסון ב-1968 - מעשה שפגע באופן זמני בפופולריות שלו בקרב צעירים שחורים.



בראון בנה גם אימפריה עסקית משגשגת, שכללה רשת של תחנות רדיו וחברת הפקות, ובבעלותו היו צי מכוניות יוקרה ומטוס פרטי. כן שיחק תפקיד של מטיף בסרט שובר הקופות "האחים בלוז" מ-1980. "מוסיקת הסול היא כל המכות הקשות, כל העונשים שהאדם השחור סבל מהם (...). כל החלומות שעדיין לא התגשמו", אמר פעם.



בראון, שהחל את הקריירה שלו בכלא כעבריין נוער, היה חבר במועצה שהקים הנשיא רייגן למלחמה בסמים, אך נעצר בעצמו כמה פעמים בשנות ה-80 וה-90 בשל אחזקת סמים ונשק. ב-1988 נכלא לשש שנים, לאחר שנעצר בתום מרדף בג'ורג'יה שהסתיים בירי של שוטרים לעבר גלגלי מכוניתו, אך השתחרר מהכלא ב-1991. ב-2004 נעצר שוב, בחשד לתקיפת אשתו, טומי-ריה בראון.