אויבו של אויבי - חברי

מאת בן-ציון ציטרין

ביום שלישי השבוע חתם נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח עופר מנירב, על מכתב קצר שהופנה ליו"ר הוועדה המקצועית של המוסד הישראלי לתקינה חשבונאית, פרופ' אלי אמיר, אך בעצם כוון ליו"ר רשות ני"ע, מירי כץ, שקיבלה ממנו העתק.

מנירב, בהחלטה מפתיעה, הודיע לאמיר כי לשכת רו"ח מנצלת את זכותה ומבקשת לעכב את פרסום תקן חשבונאות מס' 12 - המעבר משיטת דיווח כספי מתואם אינפלציה לשיטת דיווח נומינלי. המוסד לתקינה אישר את המעבר ב-17 ביולי, אך שלושה ימים לפני פרסומו הרישמי, "תקעה" לשכת רו"ח את המהלך שבו היא תמכה.

מנירב, מחסידיו הבולטים של המעבר לדיווח נומינלי, הפנה עורף לשותפתו למהלך מירי כץ; הסיבה: יום קודם פרץ עימות קשה בין כץ ונציגי לשכת רו"ח, ישראל שטראוס ואדיר ענבר, בעניין תקנות שנועדו להסדיר דו"חות כספיים של חברות ציבוריות שאחזקותיהן בחברות פרטיות גבוהות מ-10%, שנדונו בוועדת הכספים של הכנסת.

חילופי המהלומות המילוליות החלו עוד במסדרון; שטראוס טען שכץ ביקשה לסתום את פיו באמצעות תרגיל של משיכת ההצעה מהוועדה, כך שבעצם לא יתקיים דיון כלל. בדרכם לתל אביב דיווחו שטראוס וענבר למנירב על ההתפתחויות. בשני בערב התלבטו השלושה שעות ארוכות מה עושים, והתוצאה היתה המכתב לאמיר.

העילה של מנירב לדחייה היא שהמוסד לתקינה עדיין לא קיים דיון ממצה בטענות רשות החברות, המתנגדת למעבר לדו"חות נומינליים. כץ דווקא חושבת שההליך מוצה עד תום. מנירב ומנהל רשות החברות הממשלתיות, ירון יעקובס, כבר החליפו ביניהם באחרונה מכתבים נזעמים. זאת, בשל טענתו של מנירב שהרשות מפרסמת קריטריונים נוקשים למכרז העסקת רואי חשבון בחברות ממשלתיות.

שיטה שאינה מוכרת לכלכלות המערב

העימות הקשה בין השניים לא נשכח; אבל כאשר כץ ויעקובס נהפכו לאויבים, וגם בין כץ למנירב כבר לא היתה הסכמה - החיבור בין מנירב ויעקובס אפשרי. גם במחיר הסכנה שהמעבר לדו"חות נומינליים לא יתבצע - לא ב-2003 ולא בכלל. דיווח כספי מותאם אינפלציה - שיטה שכלל אינה מוכרת בכלכלות המערב - הונהג מסוף שנות ה-70 כאשר האינפלציה היתה בשיעורים גבוהים ואף הגיעה בראשית שנות ה-80 למאות אחוזים בשנה. בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בסביבת האינפלציה בישראל: שיעורי האינפלציה נמוכים והשימוש במנגנוני ההצמדה במשק הישראלי הולך ומצטמצם בהתאמה. הוכחה ניצחת לשינוי המגמה היה שיעור האינפלציה ל-2000 שהסתכם ב-0%.

פרופ' אמיר, איש אקדמיה נטול פניות, מומחה לחשבונאות, מקצוען ולא פוליטיקאי, שנכנס לתפקידו בשנה שעברה, הודיע כי הוא רואה במעבר לדיווח כספי על בסיס נומינלי יעד ראשון במעלה.

דבריו של אמיר התקבלו בסיפוק ברשות לני"ע; כץ סיפרה לכל מי שרצה לשמוע כי אין אנליסט אחד בעולם המסוגל להבין את שיטת ההתאמה הישראלית, וכי הדבר מפריע לחברות הציבוריות שמבקשות לגייס הון או לפעול בחו"ל. לשכת רואי החשבון לא התלהבה מהרעיון, אולי משום שיישומו פירושו פחות עבודה והכנסות לרו"ח. אבל בחירתו של מנירב לראשות הלשכה במאי גרמה לשינוי בעמדת הלשכה. עד כדי כך, שמנירב הציע ליישם את השיטה כבר ב-2001, בעקבות אי עליית המדד ב-2000. אגב, גם פרופ' אמיר תמך ברעיון.

בסופו של דבר, בשל לוח זמנים צפוף והרצון של אמיר להבטיח הליך שימוע ציבורי תקין, הוחלט שיישום המעבר ייעשה מינואר 2002. אבל הלחצים על אמיר גברו, וביוני החליטו במוסד לתקינה לדחותו מינואר 2002 לינואר 2003 - וגם זאת בתנאי שלא תחול התפרצות אינפלציונית. אמיר אמר אז כי הסכים לדחייה משום שהופעלו עליו לחצים כבדים מצד גופים במשק, ועדיף לדחות את היישום בשנה ובלבד שתהיה הסכמה כללית.

הלחצים על חברי הוועדה הופעלו מצד חברות נדל"ן וחברות ממונפות אחרות, אבל גם מהסקטור הממשלתי. לדברי אמיר, דחיית יישום התקן תאפשר לחברות אלה להתארגן במשך שנתיים.

השרים חשוו הלם כאשר קראו את הדו"ח

אבל אמיר לא זיהה כנראה את תחכומו וכוחו של מנהל רשות החברות. ואכן, יעקובס הצליח במהלך המתוחכם שטווה. סמוך למועד כינוס מליאת הוועדה לאישור התקן החדש הוא הפיץ לכל המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים, ובראשם משרד ראש הממשלה, חוות דעת מקצועית עליה חתום משרד רואי החשבון אברמזון, אילן, כץ, נגור, קרשס ושות', שהתבקש לבחון את השפעת המעבר לשיטה הנומינלית על החברות הממשלתיות. כותרתו: המעבר לדווח נומינלי יגרום לחברות הממשלתיות הפסדים, יירע את מצבם הפיננסי, יקשה על גיוס הלוואות לפיתוח המשק ויגרום הוצאות נוספות לציבור - שיבואו לידי ביטוי בהעלאת תעריפים.

אין ספק: השרים חשו הלם כאשר קראו את דו"ח יעקובס. לפי נתוניו, חברות ממשלתיות יפסידו בין 0.5 ל-2 מיליארד שקל בשל המעבר, תלוי בשיעור האינפלציה. רווח מצרפי ממוצע של 650 מיליון שקל - כפי שרשמו חברות ממשלתיות ב-5 השנים האחרונות - יימחק באינפלציה בשיעור של 1.3%.

את ממצאי הסקר עטף יעקובס לא בחוות דעת משרד רו"ח אחד, אלא של עשרות, ובהם משרדים הנמנים עם חמשת הפירמות הגדולות (ה-BIG 5). כמעט כל רואי החשבון המבקרים את החברות הממשלתיות אישרו כי המעבר לדיווח נומינלי יזיק למאזני החברות הללו. גם מנירב הבין את המסר.

אמיר לא התייחס ברצינות הראויה ליעקובס. על החששות שהביע יעקובס הגיב אמיר כי הרווחים הנוכחיים של החברות הממשלתיות מוגזמים ולא אמיתיים, והמעבר לשיטה הנומינלית תגרום לחברות לדווח דיווח מציאותי.

האירועים סביב טיפול המוסד לתקינה במעבר לדיווח נומינלי ממקדים את הזרקור במוסד עצמו. הוא הוקם לפני 4 שנים בעקבות לחץ אגרסיווי שהפעיל יו"ר הרשות לניירות ערך אז, אריה מינטקביץ. עד להקמת המוסד היתה לשכת רואי החשבון מפרסמת גילויי דעת מקצועיים, לפיהם פעלו רואי החשבון.

מינטקביץ ביקש שבעניין כה מהותי תהיה השפעה גם לרשות לני"ע. מאבק שנמשך שנים הביא להקמת המוסד בו שותפים הרשות לני"ע ולשכת רו"ח.

המוסד לתקינה שואב את כוחו מהגופים המרכיבים אותו, ואמיר אכן זכה לתמיכה מלאה של שני המוסדות. יריבות בין מנירב וכץ משמעותה פגיעה בתפקוד השוטף ש